הדברים תואמים לחלוטין לגרסתו של הנאשם, ואין ללמוד מהם כי הייתה לו שליטה פורמלית או מעשית על ענייניה של חב' מריג.
עוד נטען כי גב' לייבו לא הייתה מוסמכת לנהל חשבונות, בהעדר השכלה או הכשרה בעניין זה, וכל שעשתה היה לארגן מסמכים, לסכמם ולהעביר אותם ללקוחות ועל כן אין לומר כי היא "עסקה בהתאמת כרטיסיות והנהלת חשבונות", כטענת התביעה.
הנאשם מכחיש בתוקף כי השתמש בכ-15 חשבוניות של מריג, במסגרת האישומים 9-14, ומסר אותם לרוכשי הטובין, באמצעות שלמה מתוק. כל החשבוניות שהוציאה מריג - הוצאו בהוראתו של שלמה מתוק בלבד. בכל העסקאות המתוארות באישומים 9-14 מדובר בלקוחותיו של שלמה מתוק, והוא עצמו אישר כי הפיק את חשבוניות המס.
הנאשם מכחיש כי קיבל לידיו את התקבולים ממכירת הטובין על ידי מריג, שכן מעולם לא הועברו אליו הזכויות בגין הסחורות והתקבולים, והוא לא היה זכאי לקבלת הרווחים בגינם. אם לעתים הוא החזיק בתקבולים, כולם או חלקם, הדבר נעשה כדי להעבירם אל החברה המממנת, או כדי לכסות הוצאות מימון של שחרור הסחורות.
אשר לטענת התביעה כי מדובר בחשבוניות מס פיקטיביות, נטען כי, ככל שמדובר במריג, החשבוניות אינן מלאכותיות ואינן פיקטיביות.
מדובר בעסקאות אמיתיות, מבלי שהוצבה כל מטרה להתחמק מתשלום מס, אלא שהשיקולים היו עסקיים, כלכליים ומסחריים.
כל הסחורות שמכרה מריג הגיעו לבעלותה כדין, ולפיכך אין כל בסיס לטענה שמדובר בעסקאות פיקטיביות.
לאור האמור, מבקש הנאשם לזכותו מכל העבירות המיוחסות לו במסגרת האישום ה-15.
דיון והכרעה באישום מס' 15
- באישום זה, מתעוררת השאלה מי הוא בעל השליטה בחברת "מריג יבוא ושיווק בע"מ" (להלן: "מריג"), ומי הגורם העומד מאחורי פעילות החברה, והנפקת חשבוניות המס מטעמה.
התביעה טוענת כי הנאשם 1 קיבל את חברת מריג לשימושו, כאשר הבעלות בה נרשמה על-שם איש קש וחברת קש, מבלי שגורמים אלה היו בסוד העניין. השימוש העיקרי, אשר נעשה ע"י הנאשם 1 בחברת מריג, היה הנפקת חשבוניות מס ללקוחות.
מנגד, נטען ע"י באי-כוח הנאשם 1 כי חברת מריג אינה שייכת, לא הופעלה ולא נוהלה ע"י הנאשם 1, ועל כן כל עבירה שבוצעה ע"י חברת מריג ו/או ע"י מנהליה, אם בכלל, אינה קשורה למעשיו ולפעילותו של הנאשם 1.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי הדין עם התביעה וכי אכן מדובר בחברת קש, אשר הופעלה ע"י הנאשם 1, במסגרת פעילותו העבריינית, כפי שיפורט לעיל.