את החשבונית קיבל מאורי רש, אשר "התנהג כבעל הבית של הסחורה שנמכרה לסוידן".
שלופי הבהיר כי הנאשם 1 סיפר לו כי ברשותו מכולה של קפה "שהוא קנה מאלחנן שעבד אצלו פעם, ואת הקפה הוא רוצה למכור, ואני מצאתי קונה בעבור הסחורה של אורי רש". כאמור, שלופי טען כי את החשבונית קיבל מהנאשם 1 והוא עצמו לא עמד בקשר עם כל אדם אחר.
ההמחאות שנמסרו לשלופי ע"י הקונה סוידן, הועברו לרשות הנאשם 1 בבית קפה בהרצליה. הנאשם 1 גם דאג להובלת הסחורה עד למחסניו של סוידן.
בעדותו בבית המשפט, ניסה מחפוז שלופי לשנות מדבריו בחקירה, לפיהם, הטובין היו של הנאשם 1, באומרו כי מדובר בסחורה השייכת למאן דהוא משכם, כאשר הנאשם 1 עסק, אך ורק, במימון "מישהו משכם שהייתה לו הסחורה והוא מימן אותו" (עמ' 2471 לפרוטוקול, ש' 23). דבריו אלה של שלופי אינם מתיישבים עם האמור בהודעתו ת/307, והם בגדר עדות כבושה, ובכל מקרה של סתירה, אני רואה להעדיף את הדברים שנמסרו בהודעה, על פני עדותו של שלופי בבית המשפט, אשר נועדה למזער את חלקו של הנאשם 1. אציין בהקשר זה, כי אינני מחווה כל דעה לגבי השערת התביעה, לפיה מחפוז שלופי עצמו מעורב בביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה, ככל שהדבר נוגע לשקי הקפה. מדובר בהשערה גרידא המבוססת, בין היתר, על דברים שהשמיע יהושע שלוש בשיחתו המוקלטת עם הנאשם 3. אין צריך לומר, כי התביעה אינה מייחסת למאן דהוא את קבלת שקי הקפה במרמה, ועל כן אין צורך להדרש לעניין זה.
אין חולק, כי חברת סווילה לא הייתה יבואן הטובין, ולפיכך החשבונית שהוצאה על-ידה (חשבונית מס' 4, ב- ת/307), הינה חשבונית פיקטיבית, אשר נועדה ליתן כיסוי חשבונאי למכירת הטובין לקונה, ג'ורג' סוידן.
כבר קבעתי, כי הנני נותן אמון בעדותו של מנהל החשבונות פנחס בסון, באשר לקשר האמיץ של הנאשם 1 לחברות JCC , ICT וסווילה. כמו כן, קיבלתי כמהימנה את עדותו של פנחס בסון, לפיה התחזה הנאשם 1 בשם חיים זרוק, ובגין כך, אף החלטתי להרשיע את הנאשם 1 בביצוע עבירה של התחזות לאחר.
פנחס בסון מסר בעדותו, כי הפיק את חשבוניות חברת סווילה לבקשת הנאשם 1, כאשר נאשם זה חתם על החשבוניות והטביע עליהן את חותמת סווילה. כך היה גם לגבי החשבונית מס' 4, שאף היא הופקה לבקשתו של הנאשם 1. לדבריו של פנחס בסון, הוא נהג לרדת עם המסמכים לרחוב, שם המתין לו הנאשם 1 ברכב, קיבל את המסמכים וחתם עליהם "מחוץ לאוטו, על הגג של האוטו היה חותם, שם את החותמת, מסתכל על החשבונית. אמרתי את זה" (עמ' 1777 לפרוטוקול, ש' 16-15).