בהתייחס לשיחה שבין הנאשם 2 לבין הנאשם 3, טען יהושע שלוש כי מדובר בהקלטה ערוכה ו"מבושלת", והדבר מחזק את החשש שכוונתו של פריזי הינה להפליל אותו (את שלוש) וגם את רש, כדי להסיר אחריות מעצמו. לפיכך, כך נטען מצד ההגנה, הקלטתו של הנאשם 2 בידי הנאשם 3 היא בלתי קבילה, או לכל הפחות בעלת משקל אפסי וזעום, לצורך הוכחת טיעוני התביעה בכל הנוגע לאישומים 1 ו-2.
טיעוני הנאשם 1 בנוגע לאישום הראשון
- כאמור לעיל, הנאשם 1 אינו מכחיש כי שימש כמתווך בין מזמין הטובין, חיים בוכריס, לבין הגורם העומד מאחורי המימון החוץ-בנקאי, אהרן קלדרון, שהוא בעליה של לנטקס. לגישתו, מדובר בעסקה פיננסית כשרה למהדרין, והוא, כאיש עסקים, זיהה הזדמנות עסקית שעיקרה סיוע לבוכריס, אשר נקלע לבעיות כלכליות, לייבא 1,500 צגי מחשב. הכוונה הייתה כי קלדרון "ישכיר" לבוכריס את נפח האשראי שעמד לרשותו ויפתח למענו מכתב אשראי, בתמורה לעמלה מסוימת. הנאשם 1 גם אינו מכחיש כי הוא משמש יועץ פיננסי, המומחה לעסקאות אשראי, וכי סייע בניסוח הבקשות לפתיחת מכתבי אשראי.
הסיטואציה המורכבת, שכללה מזמין שהוא פושט רגל ומממן, שעמד על זכותו לקבלת ביטחונות מתאימים, חייבה את הנאשם 1 למצוא פתרונות יצירתיים, וכל ההסברים שהעלתה התביעה, כאילו מדובר במעשי מרמה מתוכננים, אינם יותר מתאוריות וספקולציות בלתי מבוססות. ההגנה חוזרת על טענתה, כי הנאשם לא היה מזמין הסחורה ולא היה מעורב בהזמנתה, כאשר חיים בוכריס היה זה שיזם את העסקה עם הספק מהונג-קונג, ריג'נט. ההגנה מוסיפה וטוענת, כי לא עלה בידי התביעה להוכיח כי הנאשם 1 היה מזמין הסחורה או בעל עניין כלשהו בהזמנתה, ולפיכך מתמוטט ההיגיון שבבסיס טענות התביעה, בדבר מעשי המרמה המיוחסים לנאשם.
גם לגרסתו של חיים בוכריס עצמו, הוא היה היוזם מאחורי עסקת היבוא, מאחר שעסק ביבוא מחשבים ומכשירי חשמל והיה לו ניסיון, של יותר משמונה שנים, ביבוא מוצרים אלו לארץ. אחד הספקים, עמו יצר בוכריס קשר, היה ריג'נט. כל הפרטים הנוגעים לעסקה סוכמו בין בוכריס לבין הספק, כאשר את תנאי ההספקה הכתיבה לבוכריס הלקוחה המיועדת, אוניברסיטת תלֿֿאביב. בוכריס הזמין את הסחורה תחת שמה של חברת Contel Investments Limited, הרשומה באנגליה, וגם לפי דברי בוכריס עצמו, לנאשם 1 לא היה כל קשר לאותה חברה.
בשל קשיים במימון עסקת היבוא פנה חיים בוכריס לנאשם 1, והלה הסכים לתווך בינו לבין גורמים המוכרים לו, אשר היו אמורים לממן את העסקה. למטרה זו פנה הנאשם 1 לקלדרון, והתנאי שהציב קלדרון לביצוע המימון לבוכריס, היה שהוא "יהיה מוגן מפני מצב בו יידרש לשלם כסף לספק ולא יקבל כסף כנגד מבוכריס". הנאשם 1 איננו מכחיש כי סייע בניסוח הבקשה לפתיחת מכתב האשראי, לאור "המורכבות האדירה של הסיטואציה הפיננסית והמסחרית", והצורך למצוא פתרונות ומנגנונים יצירתיים ומורכבים. עניינו של הנאשם 1 היה אך ורק בקבלת עמלת תיווך כחלק מהעמלה ששולמה למממן, כאשר חלק מהכסף שהועבר לקלדרון, כתשלום בעבור העמלה, הגיע לנאשם 1 כעמלת תיווך. בניגוד לטענת התביעה, אין במכתב האשראי סעיפים מכשילים בכוונה תחילה, אשר יכולים לשמש בסיס לטענת המרמה, שאותה מייחסת המאשימה לנאשם 1. כך, לדוגמה, אין כל ממש בטענה כי מכתב האשראי כולל סעיף non-operative, כדי לבסס את טענת המאשימה, לפיה הכוונה הייתה להתחמק מתשלום התמורה בעבור הטובין. סעיף זה מקובל במכתבי אשראי דוקומנטרי בכל העולם, ומבחינתו של בוכריס, הוא היה יכול להציג את מכתב האשראי לפני הלקוח והספק ולהניע את העסקה קדימה, אגב קבלת מקדמה מהלקוחה, אוניברסיטת תלֿֿאביב. מצד שני, לא הייתה נוצרת כל חובת תשלום כלפי קלדרון, כיוון שמכתב האשראי עדיין אינו אופרטיבי. מדובר בפתרון חוקי, לגיטימי, מקובל וסביר המבוסס על שיקולים מקצועיים מסחריים ופיננסיים, ואין להקיש מכך על כל כוונת מרמה.