לסיכום, נטען כי מחדלי החקירה והתביעה עולים כדי סתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, ויש לזכות את הנאשם 1 גם מטעם זה.
טענה נוספת, בהקשר להגנה מן הצדק, הינה כי נפגעה זכותו החוקתית של הנאשם לניהול הליך הוגן. על פי הסדר הנכון, אין מקום לניהול פרשת תביעה בעניינו של הנאשם 1 במסגרת פרשת ההגנה של נאשמים אחרים. במקרה דנן, לאחר שהסתיימה עדותו של הנאשם 1 ואף הושלמה פרשת ההגנה שלו, הוצגו ראיות מטעם הנאשמים האחרים שהתייחסו לעניינו של הנאשם 1, מבלי שהייתה לו כל יכולת להתגונן מפני הדברים, בעוד התביעה מבקשת להסתמך על ראיות אלו, בבקשתה לבסס את הרשעתו של הנאשם. הפגיעה בזכותו של נאשם זה להליך הוגן היא קיצונית במיוחד, שכן במהלך חקירותיו הנגדיות, הן מצד התביעה הן מצד הנאשמים האחרים, לא הוצגו לו הגרסאות המלאות שנמסרו לאחר מכן ולא הוטחו בפניו טענות, שעליהן הוא התבקש להגיב. כאשר ביקש הנאשם 1 להשלים עדותו, לאחר הצגת הראיות והגרסאות החדשות, התיר לו בית המשפט להתייחס לראיה אחת בלבד - הקלטת שיחות שערך עם הנאשם 3.
ההגנה טוענת כי: "מצב דברים זה סותר את אושיות המשפט הפלילי וההליך האדברסרי ועושה שימוש ציני ומעוות בלקונה בסדר הדין הפלילי, באופן הפוגע אנושות בזכות הנאשם 1 להליך הוגן". מאחר שיש בכך סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, הרי שיש לזכות את הנאשם גם מטעם זה, ולחלופין לפסול את האפשרות להסתמך על ראיות וגרסאות אלו נגד הנאשם 1.
טענה אחרונה הנוגעת להגנה מן הצדק היא שכדי להצדיק את הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי, נוסח כתב האישום באורח מפורט ביותר, אגב ריבוי מלאכותי של סעיפי אישום, כמו למשל בדרך של פיצול מלאכותי של העבירות שעניינן קבלת דבר במרמה.
כמו כן, התביעה מבקשת להרשיע את הנאשם בעבירות מסוימות שלא נכללו בכתב האישום המקורי ובעבירות נוספות שזכרן כלל לא בא בו. גם בכך רואה ההגנה משום התנהלות הסותרת עקרונות של צדק והגינות משפטית, ולדעתה, הדבר מצדיק את זיכויו של הנאשם 1. לחלופין, נטען כי שומה על בית המשפט להימנע מהרשעות מיותרות במקומות שבהם הרבתה התביעה באישומים ופיצלה אותם באופן מלאכותי.
- גם הנאשם 3 העלה בסיכומיו, באמצעות ב"כ, עוה"ד אורית חיון וגיא אשכנזי, טענה של הגנה מן הצדק אשר צריכה להוביל, לטעמו, לזיכויו מכל אשמה. על פי הטענה, לקתה החקירה בתיק זה במחדלים ניכרים, שכן החוקרים בתיק לא חקרו כיווני חקירה אשר לא תאמו את השקפתם הראשונית. כוונתם של החוקרים לא הייתה להגיע לחקר האמת ולעשות צדק, אלא להביא בכל מחיר להפללתם של הנאשמים. הם התעלמו מראיות שחייבו בדיקת כיווני חקירה אחרים וסימנו לעצמם מטרה, ורק לאחר מכן ערכו חקירה שטחית של הפרשה. החוקרים לא חקרו את כל הספקים הרלוונטיים מחו"ל ולא בדקו מי ביצע את הזמנת הסחורות, מי עמד בקשר עם הספקים, ומי קיבל את התמורה עבור הסחורה. החוקרים נתנו למעורבים רבים להבין כי אם יפלילו את הנאשמים הם יצילו את עורם מהסתבכות עם רשויות החוק. על רקע זה, כמעט כל ההודעות של המעורבים הן מוטות ומגמתיות. גם בעדותם בבית המשפט המשיכו חלק מהנחקרים לחשוש שמא התביעה תנקוט נגדם בהליכים פליליים אם יסטו מדבריהם בחקירה במכס או במשטרה, ועל כן המשיכו באותו קו שנקטו בחקירתם.
כמחדל חקירתי נוסף, מוצאת ההגנה בביצוע השלמות חקירה במהלך המשפט ולאחר הגשת כתב האישום, באופן שפגע אנושות ביכולתו של הנאשם 3 להתגונן. מחדל חקירה אחר נעוץ, כך נטען, בעובדה כי עובר לעדותו של כל עד תביעה מרכזי נתקבלה אצל ההגנה גרסה חדשה של אותו עד, ובה נתונים חדשים רבים, שלא היו ידועים לה עד לאותה עת. ההגנה גם מוצאת בהימנעותה של התביעה מלזמן לעדות עדים שהיו רשומים כעדי תביעה, משום מחדל תביעתי נוסף. אף שהנאשם 3 פרס מתחילת הדרך את גרסתו, לא ביצעו החוקרים כל פעולת חקירה כדי לנסות ולברר את אמִתוּת דבריו, וזאת מתוך מגמתיות ברורה ועל יסוד חקירה שטחית.