טענה נוספת שהייתה בפי ההגנה היא כי מדובר בעבירות שבוצעו לכאורה בשנים 1999-2000, ואילו כתב האישום הוגש רק בשנת 2005. כיום אנו נמצאים למעלה מ-11 שנים לאחר מועד ביצוע העבירות, לכאורה. התביעה לא סיפקה הסבר ממשי לשיהוי ניכר זה בהגשת כתב האישום, ועובדת חטיפתו של אלחנן טננבוים ללבנון אינה סיבה מספקת לשיהוי כה רב, שכן התיק אינו קם ונופל על עדותו. אילו זה היה המצב, היה על בית המשפט לזכות את הנאשם 3 מכל אשמה, שכן אלחנן טננבוים הינו עבריין הנעדר כל מהימנות בסיסית ולעדותו אין ליתן כל משקל. נוסף על כך, אין בעדותו של טננבוים כל דבר היכול לקשור או לשייך את הנאשם 3 לביצוע העבירות המיוחסות לו. כאשר מדובר בכתב אישום המוגש כחמש שנים לאחר ביצוע המעשים לכאורה, קשה עד מאוד לנאשם לאסוף את ראיותיו ולשמור מסמכים התומכים בטענותיו. במובן זה, נגרם לנאשם נזק ראייתי משמעותי. כל המבחנים שנקבעו בפסיקה בנוגע לקיומו של נזק ראייתי מתקיימים במקרה דנן, ואין ספק כי יש בכך כדי לגרום לקיפוח מהותי של הגנת הנאשם.
לאור המחדלים שפורטו לעיל, ומאחר שאין כל אפשרות לתקן את הנזק שנגרם לנאשם 3, יש להורות על זיכויו המוחלט מכל אשמה.
- טיעונים דומים הועלו גם מצד הנאשם 4, הגם שלא גובשו כטענת "הגנה מן הצדק". הטענה העיקרית נוגעת לניסוח כתב האישום, כאשר עו"ד מאירוביץ', באת כוח הנאשם 4, טענה כי מדובר בנוסח מעורפל וכללי, דבר המקשה על יכולתו של הנאשם להתגונן. כך, למשל, נמנעה המאשימה מלציין את המועדים המדויקים שבהם נעשו המעשים המיוחסים לנאשם 4, וכן לא פורטו העובדות הספציפיות הנוגעות לו. כמו כן, נעדרו מכתב האישום פרטים חיוניים אשר צריכים להופיע בו, כגון המקום שבו נעשה המעשה הפלילי וזמן התרחשותו. עוד נטען, כי כתב האישום נוסח מבלי להבחין בין נורמה מיוחדת ובין נורמה רגילה, אגב ריבוי עבירות ואישומים. הנאשם טוען כי לא היה מקום לייחס לו, בצוותא חדא, עבירות בניגוד לחוק העונשין ועבירות על פקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס") וחוק מע"מ, מאחר שחוקי המס הם בגדר נורמה ספציפית, הדוחקת את הנורמה הכללית שבחוק העונשין. המאשימה לא טענה כי פנייתה אל חוק העונשין נובעת מהעדר סעיף עונשי ספציפי המטיל פסול בהתנהגותו של הנאשם 4, ועל כן ההיזקקות לסעיפי חוק העונשין אינה ראויה, כך על פי הטענה.
הנאשם 4 טוען, כאמור, כי קיימת בכתב האישום תופעה של ריבוי אישומים, בדרך של פיצול ההוראות השונות בחוק לרכיבים רבים. בכך, לשיטתו, יש לראות משום פגם הפוגע בהגנתו. כך, למשל, האישום ה-16 המיוחס לנאשם 4 הוא העתק מלא, מבחינה עובדתית, של האישומים 2 ו-4 עד 7 במישור של עבירות מע"מ, במובן זה שבכל אחד מהאישומים, המאשימה מייחסת לו מסירת ידיעה כוזבת או דוח כוזב לגורמים כאלה ואחרים, מתוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. בכך רואה עו"ד מאירוביץ' כפילות מיותרת.
- במסגרת הסיכומים הנרחבים של הנאשם 5, טען בא כוחו, עו"ד אהוד דגן, כי יש לזכות את מרשו מכל אשמה גם מטעמי הגנה מן הצדק.
עו"ד דגן ציין כי כבר העלה טענה זו בתום פרשת התביעה, אך היא נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 22.10.08. כיום, בתום המשפט, יש הצדקה לחזור ולהעלות את הטענה, על בסיס עובדות או טענות חדשות. הטענות שעליהן מבסס עו"ד דגן את תחולת ההגנה מן הצדק הן אלה: