ביום 25.4.99 שחרר הנאשם 4 את הטובין מהמכס, וביום 11.5.99, לאחר שהטובין כבר שוחררו מהמכס, הודיע הנאשם 1, באמצעות חברת לנטקס, על סירוב להסיר את ההסתייגויות, והורה לבנק הפותח להחזיר את הדוקומנטים, לרבות שטר המטען האווירי, לבנק המודיע. הודעה, כאמור, נמסרה מאת הבנק הפותח ביום 13.5.99.
התביעה טוענת, כי הנאשם 1 זייף את חשבון המכר הכוזב, במטרה להשתמש בו לשם הטעיית המכס וכדי להסוות את העובדה שנטל את הטובין שלא כדין. במעשים אלו, כך טוענת התביעה, נטלו הנאשמים 1 ו-4 את הטובין במרמה ובלא הסכמת הספק, מתוך הטעיה בלי תביעת זכות ותום לב. כל זאת, אגב שימוש במסמך הובלה אווירי ובחשבון מכר כוזב. כמו כן, הגישו הנאשמים 1 ו-4 למכס חשבון מכר ורשימון כוזבים, ואף מסרו ידיעות כוזבות כדי להטעות את פקיד המכס. התביעה גורסת, כי הנאשמים 1 ו-4 ביצעו את מעשיהם בצוותא חדא.
טיעוני התביעה באשר לאישום השני
- לגישת התביעה, הפרשיה המתוארת באישום השני דומה, לא במעט, לפרשה נשוא האישום הראשון. המדובר במעשה "עוקץ" מתוכנן היטב, שלו היו שותפים הנאשמים 1 ו-4, ותכליתו הזמנת מחשבים נישאים מספק אמריקאי, באופן שיאפשר את נטילתם מבלי לשלם עליהם כלל. אף כאן נעשה שימוש באותן חברות קש, בהן השתמש הנאשם 1 במסגרת האישום הראשון, וגם שיטת הפעולה זהה לשיטה שננקטה באישום הראשון. הטובין הוזמנו באמצעות חברת הקש מ.ר.ל.ד., שוחררו באמצעות חברת הקש שלוס, תוך מצג שווא כלפי המכס כאילו הטובין סופקו מחברת קונטל מלונדון, שאף היא חברת קש או חברה בדויה, וכל זאת תוך הצגת חשבון ספק מזויף. את המחשבים מכרה חברת שלוס לחברתOPCI השייכת לנאשם 4, וזה מכרם לחברת התקשורת בזק. אף כאן, הורה הנאשם 1 לקלדרון לסרב להסרת ההסתייגויות ולהורות לבנק הפותח להחזיר את הדוקומנטים, ולא לשלם עבור הסחורה. הספק הנגזל הגיע לישראל, על מנת להתלונן על גניבת הסחורה והפנה את תלונתו נגד הנאשם 4, שהיה הגורם היחידי עמו עמד בקשר. הוגשה תביעה אזרחית נגד הנאשם 4 ועל אף קבלת פסק דין נגד נאשם זה, לא קיבל הספק אף מקצת מכספו, הואיל וקלמרו נכנס להליכי כינוס נכסים ופשיטת רגל. במסגרת ההליכים האזרחיים לא חשף הנאשם 4 את מעורבותו של הנאשם 1, עליה לא ידע הספק עד לזימונו להעיד במשפט. התביעה טוענת, כי במהלך המשפט ביקשו שני הנאשמים להטיל את האחריות זה על שכם זה, אך הוכח, כי היו שותפים מלאים למעשה המרמה.
המרמה כלפי הספק החלה בכך שנוצר כלפיו מצג שווא כאילו נעשית ההזמנה בשם חברה מסחרית לגיטימית, בעוד שחברת מ.ר.ל.ד. הינה חברת קש שהיא, ולגרסת התביעה, לא יותר מכלי ריק.