"מרכז הכובד הוסט מן הפרטים הטכניים של תקינות ההקלטה - המכשיר והסרטים - וממיומנות המקליט, אל שלמות ההקלטה, כאשר פגמים וליקויים הקוטעים את השיחה אינם פוסלים מלכתחילה את קבילות הסרט, אלא אם כן מותירים הם חשש שמא ההקלטה אינה מציגה תמונה אמינה של השיחה".
לאור זאת, אינני סבור שהעדרה של מדיית האחסון המקורית שבה תועדה השיחה, היינו מכשיר ההקלטה עצמו, פוגמת, מניה וביה, במהימנות ההקלטה, וזאת, כאמור, בתנאי שזו תוגש לבית המשפט במלואה, כדי שתשקף נאמנה את השיחה שהתקיימה.
זאת ועוד: בעקבות מחיקת ההקלטה המקורית, מהווים התקליטורים, אליהם הועתקה השיחה, ראיה משנית שאותה ניתן לקבל כחריג לכלל הראיה הטובה היותר (ראו לעניין זה קדמי, בעמ' 597). בית המשפט רשאי להיזקק לראיה מסוג זה כדי להגיע לחקר האמת, אם שוכנע כי ההקלטה המקורית לא הושמדה בזדון. ברי, כי לוּ חפץ הנאשם 3 להעלים את תוכן השיחה כולה מעיני בית המשפט, היה טורח למחוק את תוכנה ממחשבו האישי ומהתקליטורים שבידו. מכאן שמחיקת השיחה המקורית ממכשיר ההקלטה לא נעשתה מתוך כוונה להעלים את קיומה של הראיה, ואפשר כי הדבר נעוץ בהעדר חזות מראש של ההתפתחויות בתיק (כאמור בערעור פלילי 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 203, 222). בנסיבות אלו, אין כל קושי בהגשת העתקה של השיחה, קרי: התקליטורים שאליהם הועתקה השיחה בין הנאשם 1 לבין הנאשם 3 והשיחה בין האחרון לבין יהושע שלוש, כראיה לבית המשפט.
מיותר לציין, כי קבלת תקליטורי השיחה המקורית כראיה, מתחייבת גם ממגמת הפסיקה בשנים האחרונות לעבור מכלל של "קבילות" לכלל של "משקל", וזאת כל עוד אין חשש שההעתק אינו משקף את תוכן השיחה המקורית. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט חשין בקשות עירייה אחרות 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 86:
"הדעה המקובלת בחקיקה בתֿֿזמננו היא שיש להצמית את כלל הראיה הטובה ביותר ככלל של קבילות התובע הצגתו של מקור ולשתול תחתיו כלל הנדרש למהימנות המסתברת של הראיה המוגשת לביתֿֿהמשפט - מסמך או כל ראיה אחרת - ולרקע של אותה ראיה ... הנהֿֿכי-כן, במערכות המחשב והמדפסת המוכרות לנו בעבודתנו, נתקשה לדבר על מקור ועל העתק, שהרי הד.נ.א. של כל מסמכי ה"מקור" (או ההעתק) אותו ד.נ.א. הוא. ראוי לנו אפוא כי נסב דברינו משִּׁיח על כלל של מקור ושל העתק ככלל של קבילות, לשיח על מהימנות עדים ועל תוצר מהימן של תהליך המבוסס על מערכת אמינה להפקת מסמכים."