בטיעון זה, התביעה מסתמכת על עדותו של אהרן קלדרון, אשר פתח את מכתב האשראי בחשבון הבנק של חברת לנטקס סחר (1992) בע"מ, שהייתה בבעלותו. לדבריו, הנאשם 1 הבטיח לו כי הוא לא יהיה חשוף לפירעון מכתב האשראי, עקב קיומן של הסתייגויות שונות שלא תוסרנה. התביעה לומדת על כוונתו זו של הנאשם 1 מעצם העובדה כי הוא סירב להסיר את ההסתייגויות, גם לאחר שהספק הציע הנחה בשיעור של עד 40% מהמחיר המוסכם. כמו כן, למדה התביעה על התנהלות קודמת של הנאשם 1, בגדר שיטה ומעשים דומים, מעדותם של אלון גרנות ואלחנן טננבוים.
עוד נטען, כי הנאשם 1 לא פעל עלֿֿפי הנורמה המקובלת, בכך שקבע כי שטר המטען לא יהיה ערוך לפקודת הבנק הפותח, אלא לפקודת היבואן - שהוא, לשיטת התביעה, חברת קש. באופן זה, ניתן היה ניתן לקבל דוקומנטים מקוריים מהספק, דבר המייתר את הצורך לכבד את ההתחייבות הכספית המופיעה במכתב האשראי. התנהלות זו של הנאשם 1 מלמדת על כוונתו, כך לטענת התביעה, כי מכתב האשראי לא יכובד וכי הוא יקבל במרמה את הטובין מבלי לשלם בעבורם.
מנגד, טענת ההגנה היא כי לתזה שהתביעה מציגה אין כל אחיזה במציאות. השיקולים היחידים אשר הנחו את הנאשם בניסוח מכתב האשראי הם "שיקולים מקצועיים, ענייניים, מסחריים ופיננסיים". לגישת ההגנה, לא הוכח כי סעיף כלשהו מסעיפי מכתב האשראי הוא בלתי חוקי, בלתי מקובל או בלתי מוכר בעולם הסחר הבין-לאומי. את מכתב האשראי עצמו ניסח הבנק הפותח של קלדרון, בנק לאומי, ואין לחשוד בבנק כי כלל סעיפים מכשילים במכוון.
עוד נטען, כי מכתב האשראי התקבל אצל הספק והבנק שלו, ולא הועלתה טענה כי מדובר בסעיפים או בתנאים שלא ניתן לעמוד בהם, והם לא העלו כל בקשה לשנות הנוסח במכתב. ההגנה סבורה כי בנסיבות אלו, אין כל בסיס לטענה כי הנאשם 1 ניסח את מכתב האשראי באופן שלא יהיה צורך לכבד את ההתחייבויות הכלולות בו, ובדרך זו לקבל את הטובין במרמה מבלי לשלם תמורתם.
לאחר שבחנתי את הראיות הנוגעות לעניין זה, לא שוכנעתי כי בעצם ניסוחו של מכתב האשראי יש משום ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה. לא הובהר לי כדבעי מהו ה"דבר" אשר קיבל, או היה אמור לקבל, הנאשם 1 בעת ניסוח מכתב האשראי, ואין ניתן לשלול את האפשרות כי בשלב הניסוח לא גמלה עדיין בלבו הכוונה להוציא את הטובין במרמה. מן הראוי להזכיר בהקשר זה, כי ספק הטובין החליט, מטעמיו-הוא, לשגר את הטובין לישראל בארבעה משלוחים נפרדים, ואף שלח את שטר המטען הנוגע למשלוח הראשון, עוד טרם שמכתב האשראי נעשה אופרטיבי ובטרם שולמה לו התמורה בעבור הספקת הטובין, כולה או אף חלקה. לסיכום, חרף החשד המרחף מעל ראשו של הנאשם 1, כי הגה תכנית מורכבת אשר אמורה להוביל לקבלת הטובין מבלי לשלם את התמורה בעבורם, אין בידי לקבוע כי נושא זה הוכח מעבר לכל ספק סביר, ולפיכך אינני רואה מקום להרשיע את הנאשם בהקשר זה.