לעומת זאת, אין ספק בלבי כי הנאשם היה שותף מלא לשחרור הטובין שהגיעו במכולה הראשונה, ביודעו כי לא שולמה כל תמורה בעבור הסחורה. בכל השלבים שבהם ביקש הספק לכבד את מכתב האשראי, ואף הציע הנחות שונות כדי לקבל תמורה - אם גם חלקית - הוא נתקל בסירוב ולא הייתה כל נכונות מצדו של הנאשם להסיר את ההסתייגויות או להפוך את מכתב האשראי לאופרטיבי.
אכן, התביעה מתבססת על ראיות נסיבתיות, המלמדות על מעורבותו של הנאשם 1 בהוצאת הטובין ששוגרו באמצעות המכולה הראשונה, אך לטעמי, מדובר במארג של ראיות המוביל, בהצטברותן, למסקנה הגיונית אחת, והיא מעורבותו הפלילית של הנאשם. אינני סבור כי יש לקבל את הפרשנות שההגנה מציעה, באופן המתיישב עם חפותו של הנאשם.
הנאשם 1 לא הכחיש בעדותו בבית המשפט כי פעל לשחרור המכולה הראשונה, כאשר לגרסתו, בוכריס מסר לו את שטר המטען כשהוא מוסב ואמר לו כי הסדיר את התשלום בעבור המשלוח מחוץ למסגרת האשראי, ולכן הכול נראה לו תקין. גרסה זו אינה מקובלת עליי כל עיקר, שכן אין לה כל תימוכין בראיות אובייקטיביות ואין לה אישור, אף בעדותו של חיים בוכריס. התביעה טוענת, בצדק, כי גרסתו זו של הנאשם לא הוצגה בחקירתו הנגדית של בוכריס והוא לא התבקש להגיב עליה, ולכך יש משמעות מבחינה ראייתית. יתר על כן, מפניותיו החוזרות ונשנות של הספק ניתן ללמוד בנקל, כי הוא לא קיבל כל תמורה בגין שחרור המכולה הראשונה, והוא הופתע כאשר נודע לו כי מכולה זו שוחררה. ההתכתבות מלמדת על חוסר האונים שגילה הספק כלפי מזמיני הסחורה, אשר לא קיימו את ההתחייבויות שהופיעו במכתב האשראי ולא שילמו לו בעבור הסחורה, גם לאחר שהוצעה להם הנחה נכבדה. עוד ראוי להזכיר, כי בוכריס היה פושט רגל חסר כל אמצעים, והזמנת הסחורה באמצעות מכתב האשראי, בתמיכת המממן קלדרון, הייתה האפשרות היחידה מבחינתו לקבל את הטובין. התחייבותו הייתה לשלם בעבורם, ואת יתר ההוצאות - רק לאחר מכירת הטובין ללקוחות, ובוודאי שלא היה ביכולתו לשלם לספק מחוץ למכתב האשראי. איני רואה מקום לפקפק בדבריו של בוכריס, לפיהם הוא פנה אל הנאשם 1 וביקש ממנו להסיר את ההסתייגויות, כדי שיהא ניתן לכבד את מכתב האשראי, אך כל פניותיו בנושא זה נתקלו בסירוב מצדו של הנאשם.
על דבר העובדה כי את המכולה הראשונה שחרר הנאשם 1 מבלי ששולמה בעבורה כל תמורה, ניתן ללמוד גם משיחתו המוקלטת של הנאשם 3 עם יהושע שלוש, שממנה ברי כי הסחורה שוחררה והועברה לאחסון. שלוש מצוטט בשיחה זו כאומר, כאשר דבריו מתייחסים בבירור לנאשם 1, "הוא לקח את זה לאיזה מחסן ביקום, וחיכה וחיכה, עד שמישהו גילה שקרה משהו עם המחשבים...". שלוש מוסיף ואומר לנאשם 3 כי לא רצוי לעשות עבודה עם הנאשם 1, כיוון שהוא נוטה להשאיר עקבות. כמו-כן, הוא נשמע כשהוא אומר לנאשם 3 "...הסחורה נתפסה, אמרתי לאורי... אם לקחת את הסחורה אתה צריך לדאוג שיהיה לך מקום, להעיף את הסחורה, זהו, לא לשחק. כבר הוצאנו את הסחורה, ישר מהנמל". בחלקו של שלוש אדון בהכרעת הדין בעניינו, כך שבמסגרת דיון זה אינני רואה לנכון להביע דעה בנושא. עם זאת, בהחלט ניתן לומר כי הנאשם 1 פעל לשחרור המכולה הראשונה, באמצעות שטר המטען המקורי, ביודעו כי לא שולמה כל תמורה בעבורה, בין במסגרת מכתב האשראי ובין בדרך אחרת.