לאור האמור, מבקש עו"ד דגן לזכות את מרשו מטעמים של הגנה מן הצדק, וזאת במנותק מהדיון לגופו של עניין.
דיון והכרעה בטענות לעניין ההגנה מן הצדק
- במסגרת סיכומיהם הכתובים, העלו הנאשמים 1, 3, 4 ו-5 טענה כי יש לבטל את כתב האישום או לזכות את הנאשמים, מבלי להידרש לאישומים לגופם, וזאת משום שעומדת להם טענת ההגנה הידועה כ"הגנה מן הצדק" (הנאשם 4 העלה טענות שניתן לסווגן כטענת הגנה מן הצדק, הגם שלא הכתיר את טענותיו בכותרת זו). טענה זו מעוגנת כיום בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), הקובע לאמור:
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן -
...
(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
סעיף זה הוכנס, בשנת 2007, במסגרת תיקון מס' 51 לחסד"פ, ומטרתו עיגון הדוקטרינה שנקבעה בפסיקה, בהוראה חקוקה בספר החוקים.
יצוין, כי הטענה הועלתה עלֿֿידי הנאשמים 1, 3 ו-4 בראשונה במסגרת הסיכומים, ולפיכך לא ניתנה האפשרות לבא-כוח המאשימה, עו"ד נעם עוזיאל, להגיב על הדברים, שכן מטבע הדברים הוגשו סיכומיו לפני סיכומיהם של הנאשמים. אשר לנאשם 5 - כבר בתחילת הדרך הועלתה מצדו טענה של הגנה מן הצדק, אשר נדונה ונדחתה עלֿֿידי, בהחלטה שניתנה ביום 22.10.08. אציין כבר עתה, כי הבקשה המונחת לפניי מטעמו של הנאשם 5 אינה שונה במהותה מזו שהוצגה עלֿֿידי בא-כוחו, עו"ד אהוד דגן, בשלהי שנת 2008.
טרם שאדרש לבחינת הטענות לגופן, אחזור ואציג את העקרונות המשפטיים בנוגע לטענת ה"הגנה מן הצדק":
"הגנה מן הצדק" היא דוקטרינה הלכתית המכירה בסמכותו הטבועה של בית המשפט לעכב או לבטל הליך פלילי שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
בפסק הדין המכונן, ערעור פלילי 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (להלן "הלכת יפת"), נקבע כי בית המשפט יכיר בקיומה של "הגנה מן הצדק" רק ב"נסיבות חריגות ויוצאות דופן, כאשר יש בהתנהגות הרשות הציבורית משום 'התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם'". מדובר במבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", "מקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זה תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר". בפסק הדין הטעים כב' השופט דב לוין שהאינטרס העומד ביסוד ההכרה בתחולת ה"הגנה מן הצדק" הוא האינטרס שיש לציבור בשמירה על טוהר ההליך המשפטי. מנגד, עומדים אינטרסים ציבוריים ופרטיים חשובים אחרים, כגון האינטרס שיש לכלל הציבור בהעמדתם לדין של עבריינים ובהוצאת האמת לאור. לכן, הודגש כי יש לנקוט משנה זהירות בהחלת הדוקטרינה, שכן החלתה של "ההגנה מן הצדק", יש בכוחה למנוע את הרשעתו של מי שאשמתו הוכחה, וכן למנוע הטלת עונש חמור על מי שהעבירה שביצע מצדיקה, לכאורה, ענישה חמורה.