מבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות" הורחב בהמשך בפסיקה, ונטען כי קיימים מקרים נוספים, אף-עלֿֿפי שאין הם עולים לכדי "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות", אשר עדיין מצדיקים מתן הגנה מן הצדק לנאשם. ברוח זו נקבע בערעור פלילי 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (להלן: "פס"ד בורוביץ") כי בית המשפט יכיר בתחולתה של הגנה מן הצדק מקום ש"...לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות", כפי שהיא נתפסת בעיני בית המשפט.
במקביל לגישה זו, המרחיבה מעט את הלכת יפת וקובעת מבחן של "פגיעה ממשית בתחושת הצדק", המשיך בית המשפט להדגיש את ההכרח בקיומו של איזון, וכי לא כל מעשה נפסד מצד הרשות החוקרת או המאשימה יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי "הגנה מן הצדק". ביטולו של הליך פלילי מטעמי "הגנה מן הצדק" נתפס כמהלך קיצוני, שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר.
בפס"ד בורוביץ נקבע כי על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם, ולעמוד על עוצמתם, וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב שני על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה נדרש בית המשפט למלאכת איזון בין האינטרסים השונים, תוך שקילת הנסיבות הקונקרטיות של ההליך המצוי לפניו. ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי בהעמדה לדין, וככל שמעשה הרשות שערורייתי יותר ופגיעתו בנאשם ובזכויותיו חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי בשמירת זכויות הנאשם. בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו, באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום.
במאמרם "הגנה מן הצדק באור חוק סדר הדין הפלילי - סדר חדש של הגינות משפטית", ספר דוד וינר על המשפט הפלילי (2009, במסגרת כתב העת "הפרקליט" בהוצאת לשכת עורכי הדין) הביעו המחברים זאב סגל ואבי זמיר את ההשקפה כי עיגונה של ההגנה בחקיקה, אף מבלי לקרוא לה בשמה המפורש, מהווה "מהפכה של צדק" ומרחיבה את קשת המקרים שבהם ניתן יהיה לקבל את הטענה, באופן מהפכני. הדגש הוא בביטולו של ההליך הפלילי על רקע מבחן "הסתירה המהותית" לעקרונות של צדק והגינות משפטית, מבחן קל יותר מהדרישה לפגיעה "קיצונית" או "חריפה", שנדרשה עד אז. לטענת המחברים, מבחינה תכליתית יש לראות את השימוש במונח "סתירה" ולא "פגיעה" כמרחיק את הנאשם הספציפי מהצורך בהוכחת פגיעה של ממש, לשם קבלת טענת ההגנה מן הצדק. השקפה שונה הועלתה, עם זאת, בפסיקה שלאחר התיקון בחוק, ולפיה אמות המידה הבסיסיות להכרה בהגנה מן הצדק לא עברו מהפך, ועדיין יכיר בית המשפט בקיומה של "הגנה מן הצדק" כאשר "אין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן או משיש בניהול המשפט פגיעה בחוש הצדק וההגינות", כפי שנקבע בפס"ד בורוביץ (ערעור פלילי 5672/05 טגר בערעור מיסים נ' מדינת ישראל, לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 21.10.2007).