כאמור לעיל, הנני רואה לזכות את הנאשמים מהעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ככל שהדבר נוגע למהלכים שהקדימו את שחרור הטובין. דברים אלו אמורים הן ביחס לניסוח מכתב האשראי הן ביחס להצגתה של חברת M.R.L.D. כמזמינת הטובין.
על יסוד קביעותיי העובדתיות, הנני רואה להרשיע את הנאשמים 1 ו-4 בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ככל שהדבר נוגע לשחרור הטובין נשוא האישום השני, טובין שהוצאו מרשותו של הספק מבלי ששולמה תמורתם. הנסיבות המחמירות באות לידי ביטוי בתחכומה של המרמה, בהיקפה, בממדיה ובעובדה כי מדובר בפרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך. זאת, נוסף לעובדה כי המרמה כרוכה בביצועה של עבירה אחרת.
כפי שקבעתי לגבי האישום הראשון, אינני רואה להרשיע את הנאשמים בעבירה נוספת, של קבלת דבר בתחבולה, לפי סעיף 416 לחוק העונשין.
עם זאת, יש להרשיע את הנאשמים בעבירה של גניבה, לפי סעיף 383 לחוק העונשין, בשל נטילת הטובין מרשות בעליהם, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, מתוך כוונה לשלול את הטובין מהבעלים שלילת קבע ומבלי לשלם את תמורתם.
באשר לטענות בדבר זיוף מסמכים ושימוש במסמכים מזויפים, אין מחלוקת על כך שלרשימון היבוא נשוא האישום השני (ת/43), צורף חשבון ספק על שם חברת Contel הבריטית. חשבון זה הוא כוזב, שכן הספק הוא LA Computer Center The Comp Ltd., וכפי שהובהר בדיון הנוגע לאישום הראשון, הנאשם 1 הוא שעמד מאחורי הכנת המסמכים הכוזבים על שם חברת Contel, והוא זה אשר השתמש בהם. מחומר הראיות עולה כי הדבר היה בידיעתו ובהסכמתו של הנאשם 4, ולפיכך יש לראותו כמי שהיה שותף לזיוף חשבון הספק ולשימוש בו, במסגרת הגשת רשימון היבוא לשלטונות המכס.
אשרֿֿעלֿֿכן, הנני מרשיע את הנאשמים בעבירה של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, ובשימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין. הנסיבות המחמירות שאפפו את עבירת הזיוף נוגעות לתחכום הכרוך בביצוע המעשה, להיקפה ולממדיה של העבירה ולעובדה כי היא כרוכה בביצוע עבירות נוספות.
לנאשמים 1 ו- 4 מיוחסות גם עבירות על פקודת המכס וחוק מע"מ. העבירה הראשונה היא הכנה והצגה של חשבון מכר שהוא כביכול אמיתי ולמעשה אינו כזה, לפי סעיף 212(א)(3) ביחד עם סעיף 218 לפקודת המכס. על יסוד התשתית העובדתית שקבעתי, היו הנאשמים אחראים להגשת רשימון שאליו צורף חשבון ספק כוזב, ועלֿֿכן הוכחה העבירה המיוחסת להם בסעיף זה. כמו-כן, הוכח כי הנאשמים עברו עבירה לפי סעיף 212(א)(6) לפקודת המכס, שכן הם מסרו לפקיד מכס פרטים שאינם נכונים בהצהרה או בתעודה שהגישו לו, והדברים אמורים בפרטים המטעים המופיעים ברשימון היבוא.