בהצהרה על ערך הטובין הנמוך מהערך האמיתי, הקטינו הנאשמים את מיסי היבוא בהם היו מחויבים אלמלא המרמה, והם השתמטו מתשלום מיסי יבוא בסך כולל של 226,030 ₪.
טיעוני התביעה לגבי האישום השישי
- טובין אלה שוחררו על פי רשימון יבוא (ת/233) בשם היבואן, שהוא לגישת התביעה חברת הקש JCC, באמצעות עמיל המכס "יש-ליין". הטובין שוחררו מהמשלח באמצעות תעודת מסירה, ועל סמך העתק מסמך ההובלה האווירי הנושא חותמת הסב מזויפת של הבנק הערבי.
התביעה מציינת כי איש חברת השילוח, אבנר יולזרי, העיד כי הסבת הבנק הראשונה שהתקבלה לא הניחה את דעתו, ועל כן התקשר אל יהושע שלוש, ואמר לו כי ייקח את שטר המטען עם הסבת הבנק ויסדיר הסבה תקינה. לדבריו, הגיעו אליו גבר ואשה, שהציגו את עצמם כשליחים של שלוש, והוא מסר להם את שטר המטען.
לרשימון היבוא צירפו הנאשמים מסמך הנחזה להיות חשבון ספק שהוא מזויף וכוזב. מנהל התפעול של הספק מבלגיה מסר בהודעתו (ת/309) כי הטובין נשלחו לישראל על פי חשבונות ספק (ת/310 יא) והוא לא הכיר את חשבון הספק שצורף לרשימון היבוא, או את החברה שהוציאה חשבון זה.
כאמור, בחשבון הספק שצורף לרשימון היבוא מצוין מחיר טובין המופחת עד כדי 1/5 ממחיר הטובין, על פי חשבון הספק האמיתי.
הפריטים והכמויות בחשבון המזויף דוללו כדי לאפשר הפחתת המחיר בשיעור כה גדול, מבלי שההפחתה תתגלה במבט ראשון.
לגבי אישום זה, מזכירה התביעה כי הנאשם 4, אבי קלמרו, נתפס "על חם", כשהוא מקבל את הטובין. חוקרי המשטרה והמכס עקבו אחר משאית שבה היו לכאורה הטובין, ומי שנתפס בקלקלתו הוא לא אחר מהנאשם 4, אבי קלמרו, ועובדה זו אינה שנויה במחלוקת, שכן היא מתועדת בצילומים.
ביום השחרור והתפיסה התנהלו שיחות בין יהושע שלוש לבין הנאשם 1, ובהמשך התקשר שלוש אל הנהג המוביל ואל אבי קלמרו.יום קודם לתפיסה שוחח אבי קלמרו עם הנאשם 1 במשך כ- 3 שעות.
התביעה טוענת כי שיחות אלה קושרות את הנאשמים 1, 4 ויהושע שלוש אל הטובין ושחרורם במרמה. בכל אותן שיחות לא ניתן היה למצוא, אף לא שיחה אחת עם אותו "לקוח" מהרשות הפלסטינית, כאשר הדעת נותנת כי ביום שחרור הטובין, מי מהם אמור לעמוד בקשר עם הגורמים הנוגעים לשחרור הטובין.
מעורבותו של הנאשם 1 גם עולה מתמליל השיחה בין יהושע שלוש לבין הנאשם 3, ששם הוא מדבר על חלקו של נאשם זה.
התביעה מסתמכת, אף כאן, על שיטת הביצוע הדומה בכל האישומים 3 - 7, ורואה בהם מעין כרטיס ביקור של הנאשמים.