לסיכום, נטען כי הנאשם 1 לא ביצע כל גניבה של הסחורה, לא השתמש בחותמות או בחתימות של הבנק הערבי ולא ביצע עבירה של מרמה.
אשר לטענות בדבר הנפקת חשבוניות מס פיקטיביות וקיזוז תשומות שלא כדין, נטען על-ידי הנאשם 1 כי לא היו לו יד ורגל בעניין זה. הוא לא מסר כל מסמך, כוזב או אותנטי, לנציג עמיל המכס, ולא ביקש מאיש להנפיק בשבילו שטר מטען או חשבון מכר, בעבור העסקה נשוא האישום השביעי. מי שטיפל לבדו בשחרור הסחורה היה יהושע שלוש, שהציג עצמו כנציג הבלעדי של חברת ICT. טענה נוספת שהיתה בפי הנאשם 1 הינה כי חשבון המכר לא היה מזויף ולא בוצעה כל הקטנה של ערך הסחורה. גם לא הייתה סיבה להכין חשבון מכר כוזב לשם הפחתת העלות בחשבון, שכן החברות המעורבות - לשיטת התביעה, הן חברות קש - ואינן יכולות לקזז מע"מ, ולכן לא היה כל היגיון בהפחתת הסכומים בחשבון המכר.
לאור האמור, נטען כי התביעה לא הוכיחה כל השתמטות מתשלום חיובי המס בהקשר לאישום השביעי, ועל כן יש לזכות את הנאשם 1 מכל העבירות המיוחסות לו באישום זה.
טיעוני הנאשם 3 בנוגע לאישומים 4-7
- סיכומיו של הנאשם 3, ארלדו פריזי, מתייחסים לאישומים 4-7 כמקשה אחת.
חלק נכבד מהסיכומים מוקדש לטענה כי יש לזכות את הנאשם 3 מאחר שהוא חוסה תחת ההגנה מן הצדק, ועל כך עמדנו בפרק הנוגע לעניין זה.
בסיכומי הנאשם 3 נטען כי יריעת המחלוקת בתיק צרה מאוד, שכן הנאשם אינו כופר במרבית העובדות המיוחסות לו, אלא טוען כי לא עמדה מאחורי מעשיו כל כוונה פלילית, וכי הוא נהג בדרך של התנהלות עסקית רגילה. לשיטתו של הנאשם 3, הוא שימש כמתווך בעסקאות הרכישה המיוחסות לו בכתב האישום, תמורת עמלה סבירה, כמקובל בשוק באותם ימים. לנאשם 3 לא ידוע דבר וחצי דבר על מעשי המרמה של הנאשם 1, והוא לא היה שותף למעשים אלה ולא נטל חלק בקשירת הקשר לביצועם. בשל מחדלי החקירה והתביעה נתקל הנאשם 3 בקשיים ממשיים בהתמודדות עם הראיות ונאלץ לספק הוכחות ולמצוא עדים, אשר יכולים היו לחזק את גרסתו. ראיות התביעה בעניינו של הנאשם 3 מבוססות על השערות, הנחות ומסקנות ולא על ראיות פוזיטיביות, המספיקות להרים את נטל ההוכחה לצורך קביעה כי הנאשם 3 הוא מבצע בצוותא עם הנאשם 1 באישומים הרלוונטיים.
בחקירתו במשטרה אישר הנאשם 3 "בפה מלא וללא כל חשש" כי הוא זה אשר הזמין את הסחורה נשוא האישומים 4 - 7. לדבריו, הוא לא ידע כי מדובר בעסקת "עוקץ", ומבחינתו כל פעולותיו נעשו בהנחייתו והוראתו של הנאשם 1, מבלי לדעת כי מדובר במעשים פליליים לכאורה. עדותו של הנאשם 3 בבית המשפט לא הייתה עדות כבושה, לאור העובדה כי במזכר ת/333, הבהיר הנאשם 3 כי פעל לאורך כל הדרך רק בהתאם להנחיותיו של אורי רש, וכי הוא חושש להעיד נגדו בשל איומים על חייו.