באישומים הרביעי, החמישי והשישי, העובדה היחידה המיוחסת באופן ספציפי לנאשם 4 היא כי קיבל לידיו את הטובין, ביודעו כי אלה הושגו בפשע. במסגרת האישום השביעי הוסיפה התביעה עובדה נוספת - קבלת חשבונית כאסמכתה כוזבת. כאמור, עו"ד מאירוביץ' טוענת כי התביעה נמנעה מלגולל את חלקו של הנאשם 4, ולשיטתה, "אין ולו בדל של ראיה הקושרת את מר קלמרו לביצוע האמור באישומים אלה". לא הובאו ראיות שמהן ניתן להסיק כי הנאשם 4 יצר קשר עם נאשמים אחרים לשם ביצוע העבירות, או כי יש לו קשרים כאלה ואחרים שסייעו לו לזייף את חותמת הבנק הגובה על גבי שטר המטען, או כי צירף מסמך הנחזה כחשבון מכר לשטר המטען המזויף. כמו-כן, לא הוכח כי הנאשם 4 קיבל את הטובין במרמה במטרה להונות את ספק הטובין או כדי להשתמט מתשלום מיסי יבוא. עוד נטען, כי גם אם הטובין הגיעו לידי חברת OPCI לשם מכירתם, לא הוכח כי הנאשם 4 קיבל אותם ביודעו כי הם הושגו בפשע. הטובין לא נמכרו לחברה בנסיבות המעוררות חשד, בתנאי חשאיות או בסמטה צדדית ואפלה, אלא בדרך רגילה, מסחרית ולגיטימית. לוּ היה יעד הטובין מלכתחילה חברת OPCI, היה הנאשם 4 מבצע את ההזמנות בעצמו בלא צורך במתווכים, דוגמת הנאשם 3.
מהקלטת השיחה בין הנאשם 1 לבין הנאשם 3 עולה כי יהושע שלוש (הנאשם 2 בכתב האישום המקורי) מצוי בסוד העניינים, בנושאים שכלל לא היו בידיעתו של הנאשם 4 או של הנאשם 3, ככל שהדבר נוגע לתכנית המרמה שאותה טווה הנאשם 1.
לסיכום, נטען כי הראיות הנוגעות לאישומים הרביעי, החמישי והשביעי מלמדות כי הטובין אכן הגיעו לחברת OPCI, ואת חלקם מכרה החברה. החלק אשר לא נמכר הוחזר לידי הנאשם 1. בשום שלב לא עלה בלבו של הנאשם 4 כל חשד, ולו הקל שבקלים, כי הטובין הושגו בפשע. בידי המאשימה לא הייתה כל ראיה המלמדת על מעורבותו של הנאשם 4 בביצוע עבירות שעניינן הונאת ספקים, זיוף או שימוש במסמכים מזויפים, הצגת מסמכים לשם שחרור טובין ללא תשלום מיסים מתאימים ו/או כל עובדה נוספת המנויה באישומים אלו. נוסף על כך, לא הוכח כי הנאשם 4 ידע שהחשבוניות שנמסרו לו בגין הכספים ששילמה חברת OPCI "הוצאו על ידי חברות קש וכי רשימוני היבוא והמסמכים הנוספים הקשורים ליבואים הינם מזויפים". לאור האמור, התבקש בית המשפט לזכות את הנאשם 4 מהעבירות המיוחסות לו במסגרת אישומים 4, 5 ו-7.
דיון והכרעה באישומים 3 - 7
אישום מס' 3
- המכנה המשותף לאישומים 3-7 נעוץ בהזמנת טובין מספקים שונים בחו"ל, כאשר עלֿֿפי טענת התביעה, ההזמנות בוצעו עבור תאגידים הנחזים להיות משטחי הרשות הפלסטינית, תוך הסכמה לשלם את תמורתם באמצעות בנק הפועל בשטחי הרשות, בשיטת דוקומנטים לגוביינה. זאת, מתוך כוונה ליטול את הטובין שלא כדין, מבלי לשלם בעבורם כל תמורה. שיטת המרמה הנטענת זהה בכל האישומים 3-7, היינו הטבעת חותמת היסב מזויפת של הבנק הגובה עלֿֿגבי שטר המטען והצגת שטר מטען מזויף, בצד חשבון מכר מזויף, לעמיל מכס, על-מנת שזה יכין עלֿֿפיהם רשימון יבוא וישחרר את הטובין, מבלי לשלם את התמורה. הטענה היא כי העבירות הכלולות באישומים 3-7 נעשו בנסיבות מחמירות, בשים לב למידת תחכומם, להיקף הרב של מעשי הזיוף והמרמה, ולהיותם פרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך. בצד עבירות המרמה בוצעו, לשיטת התביעה, גם עבירות מס, ואף זאת בנסיבות מחמירות.
האישום השלישי מיוחס לנאשם 1 וליהושע שלוש, שעניינו יידון בנפרד. הספק באישום זה הוא חברת רסקו, מהונג קונג, והטובין שהוזמנו הם מערכות שמע לרכב. המזמין, לכאורה, הוא חברת ICC מביתֿֿג'אלה. על יסוד הראיות שהוצגו לפניי, ואשר לא נסתרו עלֿֿידי הנאשמים, הנני קובע כי תאגיד בשם "ICC" איננו קיים במציאות, משלא נמצאה כל אינדיקציה לקיומה של חברה זו במסמכים שהוצגו לעיוני, ואשר ניתן להבטיח את אמינותם. בראש ובראשונה, ניתן להסתמך על עדויות אנשי הבנק הערבי, ובעיקר אמורים הדברים בעו"ד נעים פדל, היועץ המשפטי של הבנק, שטיפל מטעמו של הבנק בפרשות, נשוא האישומים 3-7. לדבריו, בדיקה מקיפה שנערכה בסניפי הבנק ובמשרדי רשם החברות של הרשות הפלסטינית העלתה כי אין חברה בשם "ICC". כמו-כן, הוצגו התכתבויות שונות בין בעלי תפקידים בבנק הערבי, שמהן עולה כי חברה בשם זה אינה קיימת בביתֿֿג'אלה ואינה מוכרת כלל להנהלת הבנק. לפיכך, ניתן לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, כי חברת ICC, הרלוונטית לאישומים 3-5 ו-7, אינה קיימת וכי השימוש בשמה נועד לאפשר את הוצאת הטובין מהספקים, במרמה.