יצויין, כי בכל מהלך חקירותיו של מתוק, הוא לא הזכיר, ולוּ ברמז, את כרים בקיר הנ"ל, עליו העיד בצורה נרחבת בעדותו בבית המשפט, ואישר כל תיזה שהוצעה לו על-ידי עו"ד ירון גת, ב"כ הנאשם 1, במהלך חקירתו הנגדית.
לפיכך, אינני סבור כי ההגנה יכולה להישען על עדותו של שלמה מתוק, בנוגע לקיומו ופעילותו העסקית, כביכול, של כרים בקיר, גם אם קיים אדם בשם זה במציאות.
דברים דומים, יש לומר גם לגבי עדותו של יהושע שלוש, שאין בהם אמינות כלשהי, ככל שהדבר נוגע לסוחר כרים בקיר, ואינני רואה להרחיב על כך את הדיבור, שלא במסגרת הכרעת דינו הנפרדת.
לסיכום, הנני דוחה בשתי ידיים את גרסת הנאשם 1, לפיה פעל בשמו של כרים בקיר, שהזמין, כביכול, את הטובין עבור חברת ICC, שלגביה כבר קבעתי כי אין מדובר בחברה פעילה, בעלת התנהלות עסקית אמיתית.
התביעה מתבססת גם על מספרי טלפון ופקס של אדם בשם קומר מחברת רסקו, שנרשמו ביומנו האישי של הנאשם 1 (ת/363). שמו של קומר מופיע באותיות לועזיות, ולצדו שני מספרים המשויכים אליו. התביעה הגישה תדפיס מאינדקס עסקים (ת/462) הנוגע לחברת רסקו, שבו נכתב: "Contact Person: Mr. Vijay Kumar, Mr.". לא נטען לפניי כי מסמך זה אינו משקף את הנתונים המופיעים בו, ולפיכך יש משמעות ראייתית לעובדה כי שמו של קומר זה מופיע ביומנו האישי של הנאשם 1, כאשר הוכח לפניי כי אותו קומר משתייך לחברת רסקו. בכך יש כדי לשמש ראיה נסיבתית נוספת לקשר בין הנאשם 1 לבין הספק, רסקו.
הטובין שוחררו, בסופו של דבר, באמצעות העתק שטר המטען שנשלח בפקס מאת חברת רסקו אל המשלח, חברת אוריאן, ביום 15.9.99. על השטר הוטבעה חותמת הסבה של הבנק הערבי, כאשר אין מחלוקת מהותית על כך שהיא חותמת מזויפת. כל ניסיון לטעון כי מדובר בחותמת אותנטית וחוקית של הבנק הערבי לא יצלח, מכיוון שהוכח לפניי כי אין ברשות הבנק הערבי חותמת מעין זו, ובעדותו של היועץ המשפטי יש כדי לשלול כל אפשרות כי מדובר בחותמת שהוטבעה כדין.
את הטובין ניתן לשחרר באמצעות מציג שטר המטען, הערוך לפקודת הבנק ומוסב לפקודתו. אין צריך לומר, כי בלא הסבה כזאת לא יהיה ניתן לשחרר את הסחורה. חתימת ההיסב של הבנק לטובת היבואן תיעשה רק כנגד תשלום מחיר הטובין, ובענייננו, בדרך של פדיון הדוקומנטים לגוביינה. הטובין, נשוא אישום זה, הגיעו לנמל בהובלה ימית, וכאשר בהובלה ימית עסקינן, לא ניתן לשחרר טובין אלא כנגד שטר מטען מקורי, המוסב כדין. כלל זה אינו חל כאשר מדובר בשילוח אווירי, כשאז ניתן לשחרר את הטובין גם באמצעות העתק שטר המטען. הכיצד שוחררו, אפוא, הטובין נשוא האישום השלישי, כאשר שטר המטען המקורי נשלח אל הבנק הערבי, ואין עוררין על כך שלא היה ברשות הנאשמים?