כב' השופטת ג. מ. ביטון: אני רוצה לשאול אותך שאלה. בעצם, מה שאת אומרת, לגרסתך, זה שבעצם אחיך, מטעמים בירוקרטיים, כדי לחסוך
העדה, גב' *. ****: שאחד מאתנו, כן.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: שהירושה
העדה, גב' *. ****: כן.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: תעבור על אחד-
העדה, גב' *. ****: כן.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: הבית יעבור על אחד
העדה, גב' *. ****: כן.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: מכם, כדי שאחר כך יהיה קל מבחינה, מה? למכור אותו ולחלק?
העדה, גב' *. ****: לא. כי היה חובות מסביב, ככה הבנתי. אז שאחד יתעסק עם זה, ואם נמכור, לא כשנמכור, אם נמכור, כל אחד יקבל את מה שמגיע לו אחרי כל ההוצאות של המסביב.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: הבנתי.
העדה, גב' *. ****: זה מה שהוא אמר לי.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: טוב.
העדה, גב' *. ****: אם הייתי יודעת אחרת, לא הייתי מחתימה אותו.
עמ' 41 ש' 20-36 ועמ' 42 ש' 1-11
עו"ד ח. חרוב: הלכת מרצונך.
העדה, גב' *. ****: סחב או-. כן. הוא בא אליי-
עו"ד ח. חרוב: כדי שיהיה צו ירושה על שמו.
העדה, גב' *. ****: על שמו? לא. צו ירושה. להעביר את הבית על שמו, לא העיזבון, זה לא היה מדובר ככה.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: העיזבון זה הבית, גבירתי.
העדה, גב' *. ****: בסדר. כן, בסדר. שהכל יעבור על שם אחד. הוא לא אמר "על שמי", אל "תבואי, תחתמי לי." הוא שאל אותנו, "שאחד מכם מי ש-, מי רוצה? מי רוצה – ש-, זה." אני לא הייתה... היו לי את האמצעים לרוץ, לבוא, לזה. אמרתי הוא גבר, הוא עם אוטו, אני אין לי אמצעים, אין לי זה, "אני אעביר לך, אני מסכימה. אם האחיות שלי אחת מהם תרצה, גם אין לי בעיה. מי שרוצה." הוא לא הכריח אותי והוא לא אמר ש"תבואי, תחתמי בשבילי," ולא כלום. האמת. כשהגעתי לבית הדין, לבית הדין, אני לא יודעת מה הגישו לי. אני שאלו אותי "את *****? את מוכנה?" "כן." אני מוכנה, כי אני לא-, אני באתי ב-, אף אחד לא גרר אותי, אני באתי מעצמי. מרצוני.
ש: זאת אומרת, מה שאת אומרת עכשיו, ש*** אמר לכם "מי שרוצה שייקח את זה," נכון?
ת: נכון.
עו"ד ח. חרוב: ואף אחד לא רצה. להתעסק עם זה, כמו שאת אומרת עכשיו.