העדה, גב' *. ****: כן. כן.
ש: נכון?
ת: נכון.
עו"ד ח. חרוב: ואז הוא לקח את זה עליו. עם הטוב
העדה, גב' *. ****: כן.
עו"ד ח. חרוב: ועם הרע.
העדה, גב' *. ****: כן......
עמ' 44 ש' 11-24
העדה, גב' *. ****: או קיי, בסדר, אבל אני הלכתי בידיעה שהוא, כמו שהוא אמר, "אני מוכר" ...
כב' השופטת ג. מ. ביטון: כן, מבחינה בירוקרטית
העדה, גב' *. ****: כן.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: להעביר את זה עליו
העדה, גב' *. ****: כן, זה, זה מה שזה.
כב' השופטת ג. מ. ביטון: ושאתם מתחלקים בכסף.
העדה, גב' *. ****: וחוץ מזה, אחרי שאימא שלי-, לפני שאימא שלי נפטרה, היא באה אליי ואמרה לי "שלא יהיה מכוער, שלא יהיה מריבות. הבית הזה זה מה שיש לי לתת לכם. יש לי בית ומשק. זה יהיה לארבעתכם." ואני באתי, הוא לא היה בארץ, אני התקשרתי תכף לאחיות שלי, אמרתי "אימא השתגעה או שאני לא יודעת מה, חלמה חלום." ואמרתי לה "אימא, למה את מדברת ככה?" היא אמרה לי "כי השנה הזו – אני לא מסיימת אותה."
- עדותה של הגב' **** מחזקת את גרסתה של התובעת, לפיה הרציונל שעמד בוויתור בבית הדין הנו מטעמים פרוצדוראליים בלבד, כדי להקל בניהול תפעול ומכירת הנכס בעתיד. והנתבע נבחר בשל זמינותו והיותו נייד.
- עוד עולה מעדות זו כי האחיות הגיעו לבית הדין הרבני מרצונן החופשי אולם, עפ"י הבנתן הוויתור בפרוטוקול הדיון היה כללי, ללא הסבר שאחרת בוודאי שהייתה מסבירה כי הוויתור הוא למראית עין לשם הקלה בירוקרטית ומאחוריה עומדת הסכמה לחלוקת העיזבון שווה בשווה בין כל האחים היורשים.
- הנני מתרשמת כי גם עדותה של העדה ביחס לעובדה מדוע היא אינה צד להליך, נשמעה לי סבירה והגיונית ומתיישבת עם התכתובות שהוצגו בפניי ובהבטחה של הנתבע להעביר לה את חלקה כשתהיה לו יכולת כספית.
עמ' 45 ש' 24-36 ועמ' 46 ש' 1-9
ש: אם ככה ואת טוענת שמגיע לך, למה לא הצטרפת לתביעה?
ת: אני רציתי לתבוע הראשונה מכולם. ו-, לא תכף. היה לי דיבור עם ***, ובסוף *** אמר-, הייתי אצלו בבית בפעם הראשונה, אני ו**** אחותי. היינו אצלו והוא אמר שלָמה לא ביקשנו לפני כן, כי אין לו כסף, הכסף נגמר, הוא קנה בית. אז אמרתי לו "מן הסתם," ואגב, אני לא ידעתי שהבית נמכר, זה בדרך אגב הוא אמר לי שהבית נמכר, זה לא כינס אותנו ואמר לנו, כי הוא היה בטוח שהבית הזה בשבילו. וביקשתי ממנו, הוא אמר "אין לי כסף עכשיו. אני יש לי בית פה. אני אמכור אותו, אתם תקבלו. או שתקחי את הבית, תשלמי את המשכנתא, ומה שיישאר את תקחי." לא הייתי מוכנה. לא הייתי מוכנה. ואז הוא אמר "בסדר, שיהיה לי כסף, אני אתן." והוא גרר אותי וגרר אותי, ושראיתי שאני, כבר היה לי בעיה בבית וביקשתי כסף, כי באמת אני במצוקה, והוא אמר ש"אין לי כסף" ונפנף אותי, וזה כל זה דרך התכתבות, הוא לא היה מוכן לשמוע אותי דרך טלפון, הוא לא היה עונה לי. והחלטתי לתבוע אותו. **** ו**** לא. האחיות שלי לא היו מוכנות להשתתף איתי. אמרתי "אני אתן עוד לזמן ללכת." בגלל זה לא תבעתי אותו. והיום, שאני נמצאת פה, זה בעקבות התצהיר שאחותי הגדולה כתבה, אממ, נתנה. וזה צרם לי מאוד, כי זה לא נכון. בגלל זה אני פה. ואני עדיין חושבת ואני עדיין דורשת גם כן את מה שמגיע לי. אני לא, עדיין לא ויתרתי.
- חיזוק נוסף ניתן למצוא בהתכתבויות בכתב משנת 2020, בין הנתבע לתובעת ובין הנתבע לעדה הגב' **** שצורפו לתצהיר מטעם התובעת. ההתכתבויות מחזקות את הגרסה כי הייתה בין האחים הסכמה בעל פה לפיה הנתבע יעביר לאחיותיו את חלקן בעיזבון, אם כי לא נקבע לוח זמנים מוגדר לכך. להלן דוגמא מדבריו של הנתבע:
"באמת מצטער שמלכתחילה לא נתתי לכם את כל הכסף ומתפטר מהצרה הזאת בכל אופן אתם רוצים את הבית תשלמו את המשכנתא וההוצאות ואני אעזוב לכם את הבית על כל הכסף של המשק אני אל רוצה כלום ולא רוצה לשמוע מאף אחד יותר אתם מחרימים אותי ואת המשפחה שלי אז תתאחדו יחד ותגיעו להחלטה מה אתם רוצים לעשות לי בשלב זה אין אגורה שחוקה לתת לכם אם אתם מעוניינים בבית נביא שמאי שיעריך את הבית ותתנו לי את ההפרש ואז ירווח לכם" (ההדגשה שלי ג.מ.ב)
- עדותו של הנתבע הייתה לא מהימנה בעיני. העדות הייתה לא קוהרנטית ורוויה גרסאות וסתירות. הנתבע טען כי הנכס הוצע לאחיות והן סירובו לקבלו (ראה ציטוט דבריו של הנתבע להלן עמ' 60), לאחר מכן העיד כי לא שילם להן את חלקן כי הוא היורש היחיד (עמ' 62 ש' 8-9) לבסוף העיד כי לא שילם מאחר ולא היה לו כסף זמין מאחר ותמורת מכירת הנכס רכש בית אחר עפ"י בקשת המנוחה (עמ' 62 ש' 16-21).
- הגרסה לפיה הבית הוצע לכל אחת מהאחיות תמורת התמודדות עם החובות, לא נתמכה בראיות הגם שהחובות שרבצו על הנכס היו זניחות ביחס לשוויו. לא התרשמתי כי התובעת והאחות ***** הסכימו במפורש על וויתור מוחלט כנגד החובות הם שלא ידעו והבינו את היקפן. כך הדין לגבי הטענה כי לא היה ביניהם הסדר, שהרי אם כך מדוע יציע הנתבע הסכם פשרה לתובעת.
עמ' 60 ש' 13-25