יתרה מזו, אפילו היה התובע מבסס את התמורה הראויה בגין עמלו, לא ניתן היה לקבוע את היקף הפיצוי הראוי. זאת משום שכאמור הוא לא גילה את היקפם המלא של הסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעים. כפי שפורט לעיל, התובע קיבל תשלום חודשי בסך 5,000 ש"ח ועוד סכומי כסף ששולמו "במעטפות", שאת היקפם הכולל לא גילה לבית המשפט. בעוד שנטען על ידי התובע שיש להפחית בחישוב השכר הראוי את התשלום החודשי, מהתשלום השני הוא התעלם כליל. משכך, אפילו היה התובע מבסס את הנתון בדבר "שכרו הראוי" הרי שבהתנהלותו הוא שלל את האפשרות לבחון אם הסכומים ששולמו לו היו נמוכים ממנו.
- מן האמור לעיל עולה, כי התובע כשל מלהוכיח את נזקיו.
- התובע עתר לכך שבית המשפט יקבע את נזקיו על דרך "אומדנא". המלומדים שלו ואדר טוענים כי ניתן לזהות נטייה לפסיקת פיצויים בדרך של אומדן מקום בו נעלה מכל ספק שהנפגע אכן סבל נזק, ובנוסף נראה שהפער בין אומדן לבין הוכחה ראייתי אינו יכול להיות גדול במיוחד (שלו ואדר, 349-348; ר' גם אייל זמיר, ה"ש 42). אך בענייננו התובע לא הצביע על קושי שעמד בדרכו להוכחת הפיצוי לו היה זכאי, ואף נמנע מלהציג את הנתון בדבר היקף הכספים ששולמו לו על ידי הנתבעים. מדובר בנתון רלוונטי גם לפי חישוביו של התובע, המצוי בידיעתו המלאה. בנסיבות אלה, אפילו ניתן היה למצוא מקרים בהם יש טעם בשקילת פסיקת פיצויים בדרך של אומדן, הרי שענייננו אינו נמנה בגדרם.
- משכשל התובע בהוכחת נזקיו, דין תביעתו להידחות וממילא איני נדרשת לדיון בטענותיו בדבר הרמת מסך ההתאגדות בנסיבות העניין.
סוף דבר
- לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.
אשר לסוגיית ההוצאות. על דרך הכלל תובע שתביעתו נדחית נדרש לשאת בהוצאות הנתבעים. אך בענייננו הוכח שההסכם שנכרת עם התובע הופר על ידי החברה שהנתבעים הם מנהליה, והטעם לדחיית התביעה נעוץ בכך שהתובע כשל מלהוכיח את נזקיו. אני סבורה שהתנהלות הנתבעים בענייננו מצדיקה שלא תיפסקנה הוצאות לטובתם, ועל כן איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ו, 30 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.