מצגי שווא והסתרת עובדות בעניינים מהותיים הנוגעים לרווחיות העסק – האמנם?
- אין מחלוקת על כך שגלומה מסרה לבני דרום את הציוד, הפעילות והמוניטין של העסק וכי היא העבירה אותו לידיהם כעסק חי, עם רשימת לקוחות ספקים ונותני שירותים, כמו גם רשימת מוצרים ופירוט הפורמולות לייצורם (שחלקם אף צורפו על ידי בני דרום להסכם אפיפית).
- לא מצאתי גם כל טענה וממילא כל הוכחה לכך שרונן או ניו אדוונס הפרו התחייבויותיהם מכוח ההסכם למתן שירותים להעמיד מידע; ליתן ייעוץ ותמיכה ולשמור על סודיות ואי-תחרות (הגם שנטען כי הייעוץ והתמיכה שניתנו לא היו משביעי רצון).
- ואולם טענה עיקרית בפיהם של בני דרום והמורשים מטעמה היא כי גלומה, באמצעות מוטי ורונן, הציגו לפניהם מצגי שווא בנוגע למצבה של גלומה ולרווחיותה בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת הנאמנות שלהם כלפי בני דרום מכוח מעמדם ההסכמי, ובאופן מטעה. בתוך כך נטען, כי לוּ הייתה יודעת בני דרום את מצב הדברים כהווייתם מבעוד מועד - לא הייתה מתקשרת בהסכמים, ומשנגרם לה נזק כתוצאה מהתקשרות זו על גלומה ועל מוטי ורונן לשפותה בגינו.
- ס' 14 לחוק החוזים מאפשר לצד שהתקשר בהסכם על סמך טעות לבטל את ההסכם, וס' 15 לחוק החוזים מאפשר למי להתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו לבטל את החוזה. בעניין זה "הטעיה" משמעה גם אי-גילוי עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
- טעות לעניין זה היא "בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה." (ס' 14(ד) לחוק החוזים).
- חוק החוזים אינו כולל הגדרה של המונח "כדאיות העסקה", והפסיקה והספרות התייחסו לסוגיה זו בלא מעט הזדמנויות. כך למשל, בע"א 7920/13 כרמל נ' טלמון (29.2.2016) קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) חיות:
"החוק איננו כולל הגדרה של המונח "כדאיות העסקה" והמלומדת שלו ציינה כי הכוונה ל"תשואה, טובת הנאה, תועלת, ערך או שווי, שאדם מתעתד להפיק מעסקה" (שלו, עמוד 298)....בע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח(2) 513, 527 (1994) (להלן: עניין ארואסטי) אימץ בית המשפט לעניין זה את תיאוריית הסיכון שהציע פרופ' פרדימן...לפיה טעות בכדאיות העסקה היא טעות הבאה בגדרי הסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, בין במפורש ובין מכללא, ועליה אין הוא רשאי להסתמך בטענה כי דין החוזה להתבטל בעילה של טעות... הסיכון שבו מדובר יכול שיתייחס להתרחשויות או לשינויים שיחולו בעתיד לאחר כריתת החוזה ויכול שיתייחס למצב דברים הקיים בעת כריתת החוזה. עמדו על כך המלומדים פרידמן וכהן בציינם: "מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט בכל זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו" (פרידמן וכהן, בעמ' 741). תיאורית הסיכון שאומצה בפסיקה לצורך תיחומה של טעות שאיננה אלא טעות בכדאיות העסקה, מבטאת את אחד מעקרונות היסוד בדיני החוזים והוא - חופש ההתקשרות. עמד על כך הש' זילברטל בע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר, [פורסם בנבו] פסקה 15 (7.3.2013)) (להלן: עניין ספיר וברקת) בציינו כי: "דיני הטעות במשפטנו הם דיספוזיטיביים (שלו, בעמ' 280), ובמסגרתם קיימת דוקטרינה של חלוקת סיכונים, לפיה יכול שהצדדים לחוזה יסכימו, במפורש או מכללא, כי אחד מהם (או שניהם) ייטול על עצמו את הסיכון להתרחשותה של טעות, וכי במקרה כזה לא תקום לו זכות שימוש בברירת ביטול החוזה. במקרים כגון דא, הסכמה מפורשת או משתמעת לוויתור על טענת הטעות, כפוגמת בקשר החוזי הרצוני, מהווה חלק מן החוזה ומחייבת את הצדדים."...הנה כי כן, על מנת לסווג טעות כטעות הפוגמת בכריתתו של ההסכם והמצדיקה את ביטולו, לעומת טעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה, יש צורך לבדוק ולבחון את תנאי ההסכם ואת הנסיבות האופפות את כריתתו, על מנת לחלץ מהם תשובה לשאלה מהו, אם בכלל, הסיכון לטעות שנטל על עצמו מי מהצדדים או שנטלו שניהם, בין במפורש ובין מכללא, בעת כריתת ההסכם."