רונן: למיטב זכרוני בפגישה האחרונה בבני דרום דובר מצדכם על אפסייד של עד 150% על השווי שיוסכם לתקופה של עד 5 שנים. תקן אותי אם אני טועה.
שי: דובר על כך שהאפסייד יהיה על החלק שהוא מותנה רווח ולא על החלק שאנחנו משלמים במזומן.
רונן: כלומר, אם אבחר להקטין את התשלום במזומן האפסייד יהיה בהתאם.
שי: נכון.
..."
(נספח 4 לתצהירו של רונן, ההדגשה שלי – מר"א).
- ואולם זולת עצם העיקרון לפיו גובה התשלום במזומן ישליך על גובה התקרה לתשלום תגמולים מתוך רווחים בהסכם למתן שירותים – לא מצאתי בנספחים שצירף רונן כל אמירה מפורשת – לא כל שכן התחייבות - מצד בני דרום, לפיה סכום העסקה הכולל הוא 4.5 מיליון ₪ או לפיה תשלום התמורה במסגרת ההסכם למתן שירותים הוא תשלום מובטח (ס' 11, נספחים 5-4 לתצהירו של רונן).
- לא נעלמה מעיניי טענת גלומה בסיכומיה כי כאשר נשאל אורי בחקירתו הנגדית מדוע נפרס ההסכם למתן שירותים לחמש שנים השיב הלה כי משך הזמן האמור גילם בערך את הזמן שייקח להגיע לתמורה בשווי של מיליון וחצי שקלים (עמ' 262 ש' 12-8 לפר' 6/23). ואולם בניגוד לטענת גלומה, מתשובה זו לא נגזרת בהכרח המסקנה שסכום תקרה של 1.5 מליון ₪ הוא חלק מעסקת המכר בכללותה או כי מדובר בתמורה מובטחת.
- לתמיכה נוספת בפרשנותו המוצעת למערכת הסכמית אחת בתמורה כוללת של 4.5 מיליון ש"ח הציג רונן הערכת שווי שלטענתו בוצעה לגלומה בשנת 2013 על ידי משקיע, ולפיה הוערך שווי קו המוצרים לחג הפסח בלבד בסך של כ – 6 מיליון ₪ (ס' 10 נספח 3 לתצהירו של רונן; ס' 12-10 לתצהירו של מוטי).
- ואולם, עיון בהערכת השווי אינו מאפשר להבין מי ערך אותה, מה היו הנתונים שעל בסיסם נערכה, באיזה אופן בוצעה וממילא אינה ערוכה כחוות דעת ואף נראה כי כלל איננה מסמך סופי הואיל ועדיין נותרו בה הערות בסימני שאלה. בנוסף, מאחר שעורך המסמך לא הובא למתן עדות ולא ניתן היה לחקור אותו ביחס אליו (הואיל והבקשה לזימונו הוגשה באיחור ולאחר הגשת התצהירים), ממילא לא ניתן לייחס למסמך זה משקל ראייתי כלשהו.
- עוד יש לזכור, כי גם לוּ היה נחקר עורך מסמך הערכת השווי ומשכנע בעמדתו – עדיין היה מדובר בהערכה בלבד, שהייתה נכונה (אם בכלל) לשעתה. בכל מקרה, משא ומתן כורך בחובו מכלול שלם של שיקולים ויכולות מיקוח שונות של הצדדים המעורבים, וגם אם הערכת השווי הייתה נכונה לשעתה ואף נכונה למועד החתימה על ההסכמים – אין כל הכרח שהסכמות הצדדים תתיישרנה לפיה.
- לא מצאתי אם כן כל הוכחה בהתנהלות הצדדים עובר לחתימה על ההסכמים, לכך שמדובר בשני הסכמים שהם חלק מהסכם אחד כולל בסכום עסקה של 4.5 מיליון ₪ כטענת גלומה.
שיקולים לבר הסכמיים שעשויים להשליך על פרשנותם
- רונן טען בתצהירו, כי התמורה שנקבעה בהסכם למתן שירותים (1.5 מיליון ₪) מהווה 50% מהתמורה שנקבעה על פי הסכם המכר (3 מיליון ₪) אך מרבית התחייבויות ניו אדוונס בהסכם למתן השירותים ממילא כבר כלולות בהתחייבויות גלומה בהסכם המכר, למעט ההתחייבות לאי תחרות ושמירת סודיות וההתחייבות להתקנת קווי הייצור והטמעתם במקום פעילותה של בני דרום. מכאן לטענתו יש להבין, כי ההסכם למתן שירותים בא אל העולם אך ורק משיקולי בני דרום ובהתאם לדרישתה לפריסת חלק מתשלומי התמורה לתשלומים חודשיים ואין בו כל הגיון מסחרי בפני עצמו. בהתאם, יש לראותו כמשלים את הסכם המכר ומסדיר יחד עמו באופן כולל את עסקת המכר בכללותה, ככזו שמתייחסת לתמורה כוללת מוסכמת של 4.5 מיליון ₪ (ס' 20-13 לתצהירו).
- ואולם, גם אם אותה "דלתא" שמספק ההסכם למתן שירותים מעבר למה שנכלל ממילא בהתחייבויות גלומה על פי הסכם המכר כוללת אי-תחרות, שמירת סודיות והתחייבות להתקנת קווי ייצור, בהחלט ייתכן כי דווקא טענתו זו של רונן עלולה לפעול כחרב פיפיות נגדו. שהלוא דווקא אי תחרות ושמירת סודיות הן התחייבויות שיש בהן ערך מתמשך, על פני זמן. דווקא בכך עשויה להיות תמיכה למסקנה שהתמורה ניתנת כנגזרת של המשך הפעלת העסק על ידי בני דרום במקביל להמשך השמירה על הסודיות וההתחייבות לאי-תחרות מצד ניו אדוונס, וככל שהעסק אינו מופעל עוד על ידי בני דרום – ממילא גם אין מקום להמשך תשלום התמורה מכוח ההסכם למתן שירותים, באופן שמחזק את הפרשנות של בני דרום דווקא.
- זאת ועוד. רונן טען בתצהירו כי לבני דרום היה יתרון מיסויׅי בפיצול העסקה הכוללת לשני הסכמים נפרדים. ואולם מעבר לכך שמדובר בספקולציה שאף הוא עצמו לא יכול היה להסביר ממש בעדותו (עמ' 87 ש' 30-25 לפר/ 6/23) ואף מוטי אביו לא יכול היה לאשר (עמ' 35 ש' 32-30 לפר' 6/23), שי טען מנגד כי לא היה לבני דרום כל יתרון מיסויי שכזה. אדרבה, שי הסביר כי הואיל ובני דרום הייתה זכאית להפחית את הציוד והמכונות בפחְָת מואץ וקיים יתרון דווקא ברכישת הציוד והמכונות במלוא הסכום ולא בפיצול כלשהו (ס' 46 לתצהירו).
- מאחר שלא שוכנעתי ביתרון מובנה בפריסת סכום העסקה לשני הסכמים נפרדים על פני ביצועה במסגרת הסכם אחד, גם בטיעון זה אין כדי לתמוך בפרשנות המוצעת על ידי רונן וגלומה בהקשר זה.
סיכום ביניים
- מן המקובץ עד כה עולה אם כן, כי הן לפי לשונם של שני ההסכמים, הן לפי התנהלות הצדדים עובר לחתימתם והן מכוח הגיונם של דברים ושיקולים לבר הסכמיים –המסקנה המסתברת יותר היא שמדובר בשני הסכמים עצמאיים ובלתי תלויים זה בזה, כאשר התמורה בגין הסכם המכר קבועה ואחידה בסך 3 מיליון ₪, בעוד שהתמורה על פי ההסכם למתן שירותים היא תמורה תלוית הכנסות, ומוגבלת בתקרה של 1.5 מיליון ₪.
האם גלומה, מוטי או רונן הציגו מצגי שווא או הפרו את ההסכמים באופן שהסב לבני דרום נזקים כלשהם?