מדובר בקביעות עובדתיות של ועדת האכיפה שאינן מצדיקות התערבות. יתרה מזו, בנסיבות העניין איני נדרשת לפרשנות אמרותיהם של עורכי הדין וגם לא למשמעות שככלל ניתן לייחס להן. זאת, נוכח עמדתי לפיה מהותיות המידע אודות הפרה מחייבת את בחינת נסיבותיה הקונקרטיות. בענייננו, אמרות עורכי הדין נאמרו שעה שלא הוכח שכלל המידע אודות ההפרה היה בפניהם. לכן ממילא אמרות אלה אינן יכולות לשנות מקביעותיי.
- עוד טענה הרשות כי מהותיות המידע נלמדת גם מעמדת יתר נושאי המשרה בחברה. נטען, כי הם סברו שהיה על החברה לפרסם דיווח מיידי. זאת לאור הדיווח המיידי מיום 5.2.2019 שבו נכלל מידע על ההפרה ודיווח נוסף מיוני אותה שנה שבו דיווחה החברה על הפרות נוספות של הלווה, שעל פני הדברים דומות להפרה נושא עתירה זו. אכן, נקבע כי ניתן לראות אינדיקציה למהותיות מידע מקום בו ניתן להצביע על כך שהתנהלות נושאי המשרה בחברה לימדה על מודעותם למהותיות זו (עניין דסק"ש, פסקאות 174, 186). אך בענייננו, לא ניתן לקבוע ממצאים ברורים ביחס לעמדת נושאי המשרה, וגם ועדת האכיפה לא קבעה כאלה. הדיווח מיום 5.2.2019 נעשה על רקע ההסכם החדש שגובש, נתון המקשה על הסקת מסקנות בדבר עמדת נושאי המשרה על הצורך בדיווח מיידי על ההפרה במועד שבו התרחשה. הדיווח מיוני נעשה בנסיבות שמהותן לא הובררה במסגרת ההליך וגם לא הוצגה עמדת הדירקטורים. משכך, יש קושי בקביעת ממצאים בדבר עמדת הדירקטורים על יסוד קיומם של דיווחים מאוחרים.
- במסגרת העתירה העלתה הרשות טענות נוספות שלא הועלו במסגרת העתירה. טענה אחת היא שמהותיותו האיכותית של המידע בענייננו נובעת מחשיבות הגילוי בדבר עסקאות עם בעל שליטה, וזאת מתוך החשיבות שבהרתעת בעלי שליטה ושימור אמון הציבור.
אך כאמור, עמדתה העובדתית של הרשות בהליך המנהלי הייתה שמעמדה של דקמא, חברת האם, הוא פורמלי בלבד ויש לראות בחברה כמי שנתנה את ההלוואה (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.7.2022 בפני הועדה, נספח 4 לתשובת לורנצי). גם בעתירה נטען כי החברה השתמשה בחברת האם כ"צינור" (סעיף 10 לעתירה). אין טענה בענייננו שההפרה של הלווה קשורה באופן כלשהו לפעולה של בעלת השליטה. מכאן שלא הובהר במה תורם נתון זה לקביעת מהותיות בנסיבות העניין.
- הטענה השניה שהעלתה הרשות היא לתחולת תקנה 37א2 לתקנות הדיווח שעניינה חובת עדכון ותיקון מקום בו חלה התפתחות מהותית ביחס לדיווח קודם, גם מקום בו הדיווח המקורי לא היה מחוייב על פי דין (עניין גבריאלי, פסקה 44). את טענתה זו ביקשה הרשות להעלות בפני הוועדה, אך בהינתן שהיא לא הועלתה בכתב הטענות המנהלי ונוכח התנגדותו של לורנצי לא אפשר יו"ר המותב את העלאתה (עמוד 7 לפרוטוקול הדיון בפני הוועדה, נספח 4 לתשובת לורנצי). גם לגופם של דברים לא מצאתי שיש בתקנה זו כדי להוסיף לעניין קביעת מהותיות המידע. זאת, משום שמטענת הרשות עולה שהעניין עליו דווח "בדיווח הקודם" הוא עצם משיכת הכספים לטובת מתן ההלוואה הספציפית ללווה (משיכת ראשונה בסך 4 מיליון ש"ח ובהמשך השלמה ל-10 מיליון). כלומר טענת הרשות היא שבכל מקרה בו דווח על הלוואה נדרש דיווח על כל אי עמידה של הלווה באחד מתנאיה. מכאן שיש חפיפה בין טענתה לטעמים המקימים במקרה זה חובת דיווח לפי תקנה 36(א) לבין הטעמים המקימים חובת הדיווח לפי תקנה 37א2. שהרי גם במסגרת תקנה 37א2 נדרשת הוכחת מהותיות.
- לאחר שבחנתי את כלל נסיבותיו של המקרה, באתי לכלל מסקנה לפיה לא אוכל לקבל את עתירת הרשות.
מעבר לתוכן המידע הנמסר בדיווח מיידי גם לעצם פרסומו במסגרת הזו יש משמעות מבחינת ציבור המשקיעים. מסירת מידע בדרך של דיווח מיידי מאותתת ל"משקיע הסביר" שמדובר במידע שלהערכת החברה, יש סיכוי ממשי שהוא ישפיע על שיקולי ההשקעה שלו בחברה. מכאן הזהירות הנדרשת בקביעת מהותיות, בין אם בהצרתה ובין אם בהרחבתה מעבר לראוי. גם הרחבתה מעבר לראוי עלולה לפגוע ברציונלים שביסוד חובת הדיווח וגם ביכולתם של המשקיעים לכלכל את צעדיהם. אכן, קביעת מהותיותו של מידע היא מורכבת, בראש ובראשונה עבור החברה ונושאי המשרה הנדרשים לה מלכתחילה. בענייננו, הגם שמדובר במידע בדבר הפרת תנאיה של הלוואה מהותית, יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות ובהם: היקף ההפרה שאינו מהותי בהיבט הכמותי; תנאיה המחמירים של ההלוואה שדווחו לציבור ומלמדים על מאפייני הלווה וההלוואה והסיכונים שהובאו בחשבון בקביעת תנאיה; הבטוחות שניתנו להבטחתה; והעדר תגובת השוק לפרסום המידע. בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, מכלול הנתונים מוביל למסקנה לפיה כדין קבעה ועדת האכיפה שבענייננו לא הורם הנטל להוכיח שהמשיבים הפרו את חובת הדיווח.