לפיכך, אבחן את החבות על פי השטר, לאור עסקת היסוד בין הצדדים, בגינה הוא ניתן, אולם אבהיר, כי לאור חזקת מתן תמורה עבור השיק, הנטל להוכיח שלא ניתנה תמורה (מלאה או חלקית), מוטל על דורי.
זלמנוב - יזם או מתווך?
- דורי השקיעה חלק ניכר מחקירותיה ומטיעוניה, במאמץ להוכיח שזלמנוב לא היה יזם בעסקה וכי פעולותיו לא חרגו מפעולת תיווך.
אומר מיד, כי מאחר שמסקנתי הינה (כפי שיבואר להלן), כי זלמנוב זכאי לפרוע את השיק, בין אם היה מתווך ובין אם היה יזם, אין לשאלה זו משמעות אופרטיבית. חרף זאת, אדון בנושא זה לאחר שהוא הונח ע"י דורי בלב המחלוקת.
- לשם הוכחת טענתה, לפיה זלמנוב היה מתווך ולא יזם, פעלה דורי בשלושה מישורים;
תחילה (במישור הראשון), על מנת להתגבר על העובדה שבמכתב ההסכמה הצהירה דורי מפורשות: "אנו מאשרים כי אתה שימשת כיזם בעסקה" ושהתשלום המגיע לזלמנוב מכונה במסמך זה "דמי ייזום", טען גרינברג בעדותו, שהמסמך נוסח על ידי עו"ד ונגלניק, שהיה שותפו של זלמנוב וגם עוה"ד של דורי בעסקה וכי מאחר שהוא (גרינברג), מכיר את המהות ואת זלמנוב מזה שנים, הרי למרות שידע שזלמנוב הינו מתווך, הוא לא חשש, אפילו לרגע, שיידרשו לסוגיה אם מדובר בייזום או בתיווך. שרון טען, כי הוא לא שם ליבו לכינוי זה או אחר, במסמך וכי הוא יודע שזלמנוב היה מתווך ולא יזם.
- אני דוחה מכל וכל את טענת גרינברג ושרון, החתומים על מכתב ההסכמה, לפיה הם לא היו ערים להצהרה המפורשת של דורי במכתב ההסכמה, לא הסכימו לכך שזלמנוב הינו יזם בעסקה ולא חשבו שיש לכך משמעות כלשהי. דרך כלל, אדם מוחזק כיודע ומבין על מה הוא חותם וכמסכים לכך. על אחת כמה וכמה כך הדבר, כאשר עסקינן במכתב שניתן על ידי דורי לזלמנוב וכאשר מדובר בחברה ותיקה העוסקת במקרקעין ונציגיה אינם חדשים בעסקים מסוג זה ואף מצויים בעסקאות תיווך או ייזום, כפי שעולה מדבריהם הם.
זאת ועוד - התנהלותה של דורי, אשר צירפה להתנגדות לביצוע השיק התכתבויות חלקיות, שהוחלפו בין באי כח הצדדים ולא צירפה את מכתב ההסכמה, את המחאת הזכות, את החשבון ששלחה זלמנוב לדורי ומסמכים נוספים, אשר בכולם כונתה התמורה "דמי ייזום", פוגמת קשות באמינותם של דורי, של שרון ושל גרינברג, אשר תצהיר של זה האחרון צורף להתנגדות.
כאשר נשאל גרינברג בעדותו במסגרת ההתנגדות, מדוע הסתיר את מכתב ההסכמה (מש/1), השיב שאין לו מה להסתיר ושהוא לא חשב, בכלל, שנדרש לסוגיה זו. האמנם? הן מסמך זה הוא הוא ההסכם שנכרת בין זלמנוב לדורי ובנוסף - מאז נשלחה ההודעה וממכתבי ב"כ הצדדים, לאחר מכן, ברור לחלוטין, שדורי השתיתה את כל הגנתה על הטענה לפיה זלמנוב הינו מתווך, טענה העומדת בסתירה ללשון המפורשת של כל המסמכים (למעט כתב ההתחייבות, הנוקט לשון כפולה). בנסיבות אלה לא ייתכן, כלל, שגרינברג סבר שעניין זה "אינו רלבנטי".
- גרינברג עצמו העיד, שהוא מצוי בעסקי מקרקעין מזה כעשר שנים ואמר: "אני עובד בהסטוריה שלי אולי עם עשרות מתווכים בהרבה מאד עסקאות..." (עמ' 22 שו' 4-5). לדבריו: "אם מתווך טוב מביא עסקה אני אוהב לשלם לו שכר ראוי" (עמ' 3 לפרו' שו' 27-30). בהקשר לזלמנוב אמר, כי אם העסקה הייתה יוצאת לפועל הוא "לא היה רץ לבדוק" אם זלמנוב הוא מתווך אם לאו "כי הייתי בטוח שהוא מתווך והייתי משלם לו" (עמ' 4 לפרו' שו' 1-2). היכן כאן הטענה הנחרצת של דורי, במכתביה ובטיעוניה, כי זלמנוב אינו זכאי לתשלום מאחר שהוא אינו אוחז ברישיון תיווך?
גרינברג אישר, כי הפעם הראשונה שנאמר לזלמנוב שהוא לא זכאי לתשלום מאחר שהוא אינו מתווך מורשה, הייתה במכתב ששלח בא כוחה של דורי ביום 13.11.08. לטענתו, היה זה לאחר שהוא "נכנס לאינטרנט ובדק" (עמ' 8 לפרו' שו' 1-4). גרינברג לא הבהיר מדוע, פתאום, החליט לבדוק את נושא רישיון התיווך באינטרנט וגם דבריו אלה לא זכו לאמוני. סבורתני, שענין רישיון התיווך הועלה רק בנסיון למצוא נימוק משפטי להתחמק מתשלום סכום כלשהו לזלמנוב.