בית המשפט העליון קרא למחוקק להסדיר בחקיקה את מתכונת עבודתם של העובדים הזרים בתחום הסיעוד, בשים לב לצורך לאזן בין האינטרסים הלגיטימיים של המטופלים ושל המטפלים הסיעודיים, כפי שהם מפורטים בהרחבה בפסק הדין. בהקשר זה הבהיר בית המשפט העליון, כי הכרה בכל השעות כשעות עבודה, תוביל לכך שמרבית המעסיקים לא יוכלו לעמוד בתשלום, וכתוצאה מכך ייגדע מטה לחמם של העובדים הזרים.
- על פסק דין זה הוגשה עתירה לדיון נוסף (דנג"צ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' ביה"ד הארצי לעבודה), אשר נדחתה אף היא. בדעת הרוב מפי הנשיא גרוניס, נקבע כי לבית המשפט יש יכולת מוגבלת לקבוע פתרון כולל לבעיה זו, ועל כן יש להותיר את העניין להכרעת המחוקק. בדעת המיעוט נקבע, כי יש להחיל על המטפלים הסיעודיים את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
- לסיכום פרק זה ייאמר, כי השאלה שעמדה לדיון בבג"ץ גלוטן ובדיון הנוסף עליו לאחר מכן, הייתה שאלת הזכאות לגמול שעות נוספות למטפל הסיעודי המתגורר בבית המטופל. תשובת אותה פסיקה לשאלה זו הייתה, בתמצית, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו מתאים להחלה בעניינם של העובדים הסיעודיים המתגוררים בבית מטופליהם.
השלכות הלכת גלוטן לענייננו
- הסוגיה שמעלה הערעור שלפנינו, בעניין המנוחה השבועית למטפלים הסיעודיים המתגוררים בבית מטופליהם והגמול עבור עבודה בה, סבוכה ומורכבת, כפי שניתן ללמוד מטיעוני הצדדים ועמדות הגופים השונים אשר צורפו להליך, אשר פורטו בהרחבה לעיל. מורכבות הסוגיה טמונה בהנחת היסוד השונה העומדת בבסיסה, לעומת המקרה הרגיל של עובד התובע זכויות סוציאליות ממעסיקו, המניח כי העובד נמצא בעמדה מוחלשת מול המעסיק. המקרה שלפנינו עניינו בזכויותיהן של שתי קבוצות אוכלוסייה מוחלשות, העומדות משני עברי המתרס: מן העבר האחד ניצבת לפנינו אוכלוסיית המטופלים הסיעודיים, בדרך כלל קשישים, אשר נזקקים לטיפול ולהשגחה מיוחדים ותלויים בזולת לביצוע פעולות היום יום הבסיסיות ביותר (כהגדרת מבחני הסיעוד בחוק הביטוח הלאומי); מן העבר הנגדי עומדת לפנינו אוכלוסיית המטפלים הסיעודיים, אשר מורכבת ברובה מעובדים זרים, וכפי שטענה לפנינו עמותת קו לעובד, מדובר לרוב בעובדות זרות. הכרעה לטובת אחת משתי הקבוצות, טומנת בחובה מטבע העניין פגיעה בקבוצה האחרת. לפיכך, חיוב בתשלום עבור גמול שעות נוספות או גמול עבור עבודה במנוחה שבועית על פי החוק, תחייב פגיעה במטופלים, בין אם פגיעה כלכלית, בדמות מתן תשלום גבוה עבור עבודה במנוחה השבועית או הצורך בשכירת מטפל סיעודי אחר ליום המנוחה השבועית, ובין אם פגיעה בעצם הטיפול הניתן להם, בהתחשב בתלות המתמדת של אותם מטופלים במטפליהם. זאת, שעה שקצבאות הזקנה והסיעוד לא מועלות, כפי שמפורט בעמדתה של עמותת המשפט בשירות הזקנה.
בין היתר בשל מצב דברים מורכב זה השמיע בית המשפט העליון דעתו בבירור, הן בבג"ץ גלוטן והן בדנג"ץ עליו, כי את שאלת התגמול בגין שעות נוספות לאותם מטפלים סיעודיים המתגוררים בבית מטופליהם, יש להותיר לפתחו של המחוקק.
- זאת ועוד. כאמור בהלכת גלוטן ובפסיקות קודמות בעניין, אופן העסקתם של המטפלים הסיעודיים ייחודי, באשר הם מתגוררים בבית מטופליהם ומקום עבודתם הוא גם ביתם, ובו הם עושים הן למטופליהם והן לעצמם, באופן שבלתי ניתן להבחין בין שעות העבודה לשעות שאינן שעות עבודה של אותם עובדים לצורך החלת זכויותיהם מכוח החוק, וזאת בעיקר לגבי התגמול עבור שעות נוספות אשר נדון שם.
- עם זאת, משחלפו שנים ממועד הפסיקה בעניין גלוטן, וטרם הושג הסדר חקיקתי כלשהו הנוגע להחלת חוק שעות עבודה ומנוחה על אופן העסקתם הייחודי של המטפלים הסיעודיים, לפחות לגבי יום המנוחה וגמולו, ומטופלים סיעודיים לא חדלו מלהיזקק לשירותיהם של עובדים שיטפלו בהם, נדרש בית הדין בכל זאת להכריע בדבר זכויותיהם של אותם עובדים, כאשר תביעותיהם מונחות לפתחו. זאת, בין באמצעות מתן פרשנות כזו או אחרת למצב המשפטי הקיים כיום בעניין זה, ובין באופן אחר, כפי שיבואר להלן. מכל מקום, ברי כי יישום ההכרעה העקרונית חייב להיעשות בהתחשב בנסיבות כל מקרה ומקרה.
הזכות למנוחה שבועית
- ראשית יש להדגיש את המובן מאליו, כי למטפלים הסיעודיים קיימת זכות למנוחה שבועית, כלכל אדם באשר הוא אדם.
- יום המנוחה השבועי נקבע במקורותינו, בספר בראשית, כיום שלאחר ששת ימי הבריאה, ובספר שמות, פרק כ' פסוקים ז'-ט', נקבע יום המנוחה השבועי כמצוות עשה:
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱ‑לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ."