כמו כן, נשאו המערערים בעלויות המדור וההוצאות הנלוות למחייתה של המשיבה.
- המשיבה התפטרה מעבודתה ביום 21.12.2008, לטענתה על רקע עומס העבודה הכבד שבו נשאה, וסירוב המערערת לשלם לה שכר ראוי.
- במועד סיום העסקתה, שלמו המערערים למשיבה סך 2,300 ₪, כנגד חתימתה על כתב ויתור.
תביעת המשיבה ופסק הדין האזורי
- ביום 5.7.2009 הגישה המשיבה תביעה נגד המערערים לבית הדין האזורי בחיפה, לתשלום הפרשי שכר לשכר מינימום, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה ופדיון חופשה וחג, בתוספת פיצויי הלנת שכר.
- ביום 6.6.2010 ביקשה המערערת לתקן את כתב התביעה מטעמה, בעניין חלק מהחישובים שנעשו בכתב התביעה המקורי. בית הדין התיר את תיקון התביעה.
- המשיבה טענה בתביעתה, כי טיפלה במנוח ובמשק בית המערערים במסירות שבעה ימים בשבוע ובמשך כל שעות היממה, וזכתה למנוחה שבועית בת 12 שעות בלבד. לטענתה, גם בלילות נדרשה להתעורר משנתה ולעמוד לרשות המנוח. עם זאת, קיבלה שכר חודשי הנופל משכר המינימום, וזאת אף לאחר ניכוי הסכומים המותרים לניכוי בגין הוצאות דיור והוצאות נלוות למחייתה. לפיכך עתרה לתשלום הפרשי שכר מינימום בהתאם לטבלה שהוגשה על ידה, בצירוף פיצויי הלנת שכר.
עוד טענה המשיבה, כי עבדה שעות נוספות רבות מעבר לשעות העבודה הרגילות, ועל כן, בהסתמך על הפסיקה באותה עת, עתרה לתשלום תוספת של 30% משכר המינימום. בתצהירה פירטה המשיבה את מתכונת עבודתה היומיומית, המלמדת לטענתה על עבודתה בשעות נוספות. המשיבה ביססה את תביעתה ברכיב זה הן על עמדת היועץ המשפטי לממשלה בבג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 29.11.2009; להלן – בג"ץ גלוטן), והן על אמנות העבודה הבינלאומיות שעליהן חתומה מדינת ישראל, המחייבות השוואת השכר המשולם לעובד הזר עם השכר המשולם לעובד הישראלי.
עוד עתרה המשיבה בתביעתה לתשלום הפרש דמי הבראה עבור שנת העסקתה האחרונה, וכן פדיון 12 ימי חופשה ו- 36 ימי חג. המשיבה העידה בתצהירה לעניין זה, כי לא קיבלה כלל חופשה בשנת עבודתה האחרונה, וכי לאורך כל תקופת העסקתה לא קיבלה חופשות בימי החג.
- המערערים טענו, כי המשיבה לא הוכיחה את זכאותה להפרשי שכר מינימום, והפנו לעניין זה לחישוב שצורף לתצהירו של בנם, שהיה מעורב בהעסקתה של המשיבה, שלפיו לאחר ניכוי הסכומים המותרים לניכוי, קיבלה המשיבה שכר עודף על שכר המינימום.
אשר לשעות הנוספות טענו, כי המשיבה לא הוכיחה מתכונת עבודה סדירה בשעות נוספות, וכי עדותה בעניין זה הייתה מופרזת. לטענתם, המשיבה קבעה את סדרי הטיפול במנוח כראות עיניה, כך שנותר לה זמן חופשי למכביר מדי יום, שבו אמנם שהתה בביתם, שהיה גם ביתה, אולם הייתה חופשית לענייניה. עוד טענו, כי המערערת ובני המשפחה נהגו לטפל בעצמם במנוח מדי יום למשך כשעתיים, וכי המערערת היא זו שבישלה את כל הארוחות בבית וטיפלה בכביסה, והקניות היו באחריות הבן. מכל מקום, טענו המערערים, בהתאם לנפסק בבג"ץ גלוטן, חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עבודת המשיבה.