חשוב לציין שהעדות נמסרה באיטיות, עם הפסקות, ובעזרת שאלות, שמיקומן בא לידי ביטוי בסימון שלוש נקודות בציטוט הנ"ל (וכך נעשה גם בציטוטים בהמשך). א.א לוותה במתנדבת מסייעת ממרכז הסיוע לנפגעות פגיעה מינית, שעמדה לצידה ותמכה בה. למרבה הצער, הסנגורית התנגדה לכך, ואף טענה שהמתנדבת לוחשת ל-א.א[87], ונאלצנו לתת מספר החלטות בעניין זה (הן בפתח הדיון, הן במהלכו), שהתירו את התמיכה, הותירו אותה על כנה והבהירו שהמלווה כלל אינה מתערבת בדיון[88].
א.א נשאלה מה קרה לאחר שהייתה ב"חצי שכיבה", כמתואר, והשיבה:
"קשה לי לדבר על זה... הוא היה מולי... הוא היה ליד האסלה... לא היה כאילו, הוא היה לבוש, אבל המכנסיים שלו היו קצת... למטה... מופשלים... הוא כעס... אין לי כוח, זהו... ואז הוא עשה את הדבר הזה... לא יודעת, את הדבר הזה... לא יודעת איך קוראים לזה... הרגשתי רטובה... מהזרע שלו... הוא עשה את זה ליד האסלה... הוא הוציא את זה ליד האסלה... אני לא יכולה יותר... זה לא צנוע"[89].
לאחר שיכנועים מצד התובעת ומצד חברי ההרכב שתמשיך, א.א הוסיפה:
"גם הייתי רטובה מעצמי... וגם הייתי רטובה ממנו... לא יודעת, זה היה באזור הכתף כזה... ואז הוא קילח אותי... הוא עשה עוד משהו, אבל... אני לא יכולה... ואז שהוא כעס הוא שם את זה גם מאחורה. טוב, אני לא יודעת, אני לא מצליחה לדבר ברור... את האיבר שלו ברקטום. [הוא אמר] שאני ילדה ורעה ושאני מלוכלכת... ש: ומה את עשית בזמן הזה? ת: כלום. מה שהוא אמר לי. ואז הוא קילח אותי ושם אותי במיטה לישון"[90].
בהמשך החקירה הראשית ביקשה התובעת לשוב ולשאול את א.א על אירועים שלגביהם התקשתה לדבר בשלבים קודמים של העדות. גם בפעם השנייה העידה א.א שבסוף האירוע הנאשם הכניס את איבר מינו לפי־הטבעת שלה. קודם לכן, אחרי שהוא הכניס את אצבעו לאיבר מינה, הוא ניסה גם להכניס את איבר מינו לאיבר מינה, אך לא הצליח. בהתחלה איבר מינו היה מחוץ למכנסיו, ואז הנאשם ניסה להכניסו לאיבר מינה, אך לא הצליח[91]. א.א התבקשה להבהיר מה כוונתה שהנאשם לא הצליח, והשיבה:
"רק נגע בפתח, איפה בדיוק בפתח של לא יודעת מה שם, הייתי מידי קטנה, לא זוכרת. ובהמשך שהייתי באמבטיה אז הוא הכניס את איבר המין שלו לפי הטבעת שלי. אפשר לעבור לדבר הבא? "[92].
א.א העידה שהיא הייתה רטובה, כנראה גם מהשתן שלה וגם מהזרע של הנאשם, "אני רוצה לדייק ולהגיד שהייתי קטנה מידי ולא הבנתי כל דבר מה זה מה... אבל אני לא מספיק הבנתי מה הולך"[93]. התובעת שאלה את א.א מה היה המיקום של איבר מינו של הנאשם ביחס אליה באותה עת, וריעננה את זיכרונה מתוך תמליל חקירתה במשטרה. א.א אמרה שהיא זוכרת, ולשאלת התובעת מדוע, אפוא, לא סיפרה את הדברים מעצמה, השיבה: "כי זה קשה מאוד... לדבר". אחרי דברים אלה נדמה היה שהיא "נעלמה", ושאלנו אותה אם היא איתנו[94]. רק אז השיבה: