425. המאשימה בסיכומיה נתנה דוגמאות נוספות להתנהלותו הכוחנית והמניפולטיבית של הנאשם, למשל "אסטרטגיית ההשתקה" שאותה נקט, כשהשריש במשפחה את הטיעון על זיכרונות השווא של א.א ואת היותה מעורערת נפשית; מתן תרופות הרגעה למתלוננות בגיל צעיר, ללא כל הסבר מניח את הדעת; הבהרה לבנותיו שאם הן תתלוננה על מעשיו, הן תנותקנה מהמשפחה (דבר שהודגם גם במעשים, כפי שהנאשם עצמו העיד, שהזהיר את בתו אחות 1 וגם ילדים "אחרים", שלא ידע בדיוק למנותם, מפני שיחת טלפון של א.א, שהיא לא תספר להם כל מיני דברים ), ועוד. לכל אלה התייחסתי כבר במהלך הכרעת הדין, ואני מסכימה עם טענת התביעה שאלה דוגמאות נוספות לתופעת השליטה והמניפולציה שאיפיינה את התנהלות הנאשם.
426. דוגמה נוספת להתנהלות הכוחנית של הנאשם מול המתלוננות ניתן לראות בעדות הנאשם כאשר נשאל מדוע לדעתו ב.ב לא סיפרה להם על מה שחקרה אותה השוטרת מיארה שהגיעה לבית הספר לתשאל אותה. הוא השיב ש-ב.ב רצתה להסתיר את סיפור האִסלאם ואת קשריה עם ש.ט. התובעת הקשתה ואמרה לו שלאחותה, אחות 3, ב.ב כן סיפרה מה נשאלה, ומדוע לדעתו גם אחות 3 לא גילתה להם ש-ב.ב נשאלה על פגיעה מינית, והנאשם השיב שאינו יודע, אך חזר ל-ב.ב, ומתשובתו ניתן ללמוד על השיח שהוא קיים עם ב.ב אחרי שנודע לו על התשאול של מיארה: "אני לא יודע למה היא לא סיפרה, אבל אני יודע שבסוף היא שיקרה לנו ששאלנו אותה נקודתית... שאמרנו 'שדיברת עם אנשים, היה איזה שיחות בינך למורות?' וכולי והיא אמרה 'לא' ועל המשטרה ידענו. 'דיברתי עם המשטרה?' והיא אומרת, 'כן, שאלו אותי שאלות, אבל אני הכחשתי, לא היה כלום ואתם מכירים אותי, אני לא זה שמדבר'" .
427. אין תמה, אפוא, שהמתלוננות ידעו היטב שהציווי שאל להן לדבר, הוא ציווי חזק, והמפר אותו - יבולע לו. זה המקום להזכיר קטע מעדותה של א.א בבית המשפט, לאחר שסיפרה מה עולל לה הנאשם באירוע האחרון, ואז אמרה: "הוא אמר שאני לא אספר לאף אחד מה הוא עשה לי ושאם אני אספר אז יקרה לי משהו רע. אז אני מבקשת סליחה daddy שאני סיפרתי את הכל. אפילו שאמרת לי לא לספר. בבקשה, אני ממש מתחננת שלא תעשה לי שום דבר. אני בכלל לא צריכה לבקש ממנו סליחה. אוף. הוא צריך לבקש ממני סליחה, לא אני. הוא הרס לי את החיים" . היו דוגמאות רבות נוספות למורא שהטיל הנאשם על המתלוננות, כפי שעלה מעדויותיהן, באמירות לגבי כך שהן מפירות את אמונו בעצם כך שהן מספרות מה עולל להן, באמירות של א.א שסיפרה מספיק, שגם כך חטאה כלפיו , ואפילו בבקשה שלה שלא יעשה כלום לאחות 3 בגלל משהו ש-א.א סיפרה לגביה . עוד בלטה אמירת של א.א כשנתבקשה לפרט דבר־מה וסירבה בשל איסורו של הנאשם לספר: "אני מחויבת אליו יותר ממה שאני מחויבת אליכם" . ואילו ב.ב, כשהעידה על הביקור אצל הנוירולוג שאליו לקח אותה הנאשם, סיפרה שאמרה לנוירולוג שהכול בסדר בבית, כי הנאשם הסתכל עליה והיא פחדה לומר אחרת .