אישום 3 [המכונה "אירוע הטיול"]
- על־פי כתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בין השנים XXX, טייל הנאשם עם בני משפחתו בצפון הארץ. בשלב מסוים נזקקה א.א, שהייתה כבת 7, להטיל מימיה והנאשם הלך עימה למקום נסתר מאחורי שיחים במרחב פתוח. א.א הטילה את מימיה כאשר הנאשם מסתכל עליה ועל איבר מינה, כשהוא כורע לידה בעמידה שפופה וצוחק. בהמשך הטיל הנאשם את מימיו, כשהוא מורה ל-א.א להביט עליו בזמן זה. א.א הסתכלה עד אשר סיים הנאשם להטיל את מימיו. בהמשך, השכיב הנאשם את א.א על האדמה וכששמלתה מופשלת והיא ללא תחתונים, הוא ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. ואולם, יתר בני המשפחה התקרבו לעברם. הנאשם חדל ממעשיו הרים את א.א וסידר את בגדיה. במעשים אלו ניסה הנאשם לאנוס את בתו הקטינה, בהיותה מתחת לגיל 16, שלא בהסכמתה החופשית, וביצע בפניה מעשה מגונה. משכך, הוא מואשם בניסיון אינוס בידי בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק) ובמעשה מגונה בפני בן משפחה (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק). למען הקיצור אכנה אירוע זה לעיתים "אירוע הטיול".
עדותה של א.א בנוגע לאירוע המתואר באישום 3
- א.א העידה בחקירה הראשית שהמשפחה נסעה לטיול בצפון. זה היה לפני גיל שמונה. א.א הייתה צריכה ללכת לשירותים, הנאשם לקח אותה לצד, היא הטילה את מימיה, הנאשם התכופף, הסתכל, צחק ונגע באיבר מינה עם אצבעו. לאחר מכן הוא הטיל את מימיו ורצה ש-א.א תסתכל עליו עושה זאת, ואז הוא אמר: "הנה, את עשית, אז עכשיו נוכל לעשות את זה בלי שאת... תרטיבי". אלא שאז התקרבו בני המשפחה האחרים "ואז הלכנו"[164]. ל-א.א היה קשה לדבר בשלב הזה, היא הרכינה ראשה על דוכן העדים וביקשה הפסקה קצרה.
בדיון אחר, שבו נמשכה החקירה הראשית, נתבקשה א.א לחזור לתיאור אירוע הטיול. אז הוסיפה את הפרטים הבאים: לאחר שהנאשם הטיל את מימיו, ובטרם הרים את תחתוניו ומכנסיו, הוא צחק, אמר ל-א.א לשכב על האדמה ונשכב עליה, הוא התכוון אליה עם הגוף שלו, אמר לה להוריד את תחתוניה, "הגוף שלו מעל הגוף שלי ובגלל שלא הספקתי כאילו להוריד את התחתונים אז הוא כאילו הוא נגע עם האיבר מין שלו כאילו באזור של התחתונים, אבל אז בדיוק אנשים הגיעו אז זהו, אז נגמר הסיפור"[165]. כנראה שהאנשים שהתקרבו לא ראו אותם[166].
- בחקירתה במשטרה היה ל-א.א קשה מאוד לדבר על האירוע, והוא סופר לאט, עם הרבה שאלות של החוקרת, כשבחלק גדול מהשאלות א.א השיבה בחיוב או שלילה בניד ראש[167]. חשוב לציין כי בניגוד לטענת ההגנה, לא החוקרת (מורן שאזו) ולא המטפלת של א.א, שליוותה אותה בחקירות (מורן מאלי) הכניסו ל-א.א מילים לפה. כל שהן עשו היה לחזק אותה ולעודד אותה כדי שתצליח להמשיך לדבר. החוקרת אומנם שאלה את א.א הרבה שאלות מנחות, אך עשתה זאת לכל מיני כיוונים, ו-א.א היא זו שאישרה או שללה את האפשרויות שאותן הציגה החוקרת. הדבר נדרש בשל הקושי העצום שהיה ל-א.א לדבר.
א.א סיפרה שהאירוע התרחש בסביבות גיל 5, 6, 7. המשפחה טיילה הרבה מאוד. הטיול הזה היה לנחל כלשהו, כנראה בצפון, נחל זורם. א.א הייתה צריכה ללכת לשירותים, הנאשם לקח אותה, זה לא היה מקום מסודר, שטח פתוח, מאחורי שיחים. א.א עשתה פיפי, הנאשם היה מולה, התכופף עם הברכיים והסתכל "על ה..." (החוקרת שאלה: "על איבר המין שלך?", ו-א.א הנהנה בראשה לחיוב) וצחק. אחרי כן הנאשם עשה פיפי ורצה ש-א.א תסתכל כיצד הוא עושה. אחר־כך הוא רצה להיכנס. א.א שכבה ליד ואז המשפחה התקרבה, אז הנאשם הרים את א.א, אירגן אותה וזהו.