כאשר נשאלה בשנית על אירוע הטיול, בחקירתה הבאה במשטרה, א.א לא רצתה לספר מיוזמתה את שאירע, אך הסכימה להשיב לשאלות החוקרת בנושא. אציין שמתוך תיעוד החקירה עולה שהיה ל-א.א קשה מאוד לדבר והיא נזקקה לעידוד רב, הן מצד החוקרת, מורן שאזו, הן מצד המטפלת שלה, מורן מאלי, שנכחה בחקירה[168]. מתוך תשובותיה לגבי מה שהתרחש לאחר שהטילה מימיה עלה שהנאשם השכיב אותה על האדמה; היא הייתה עם שמלה אך בלי החלק התחתון, שאותו הורידה כדי לעשות פיפי; היא הייתה מבוהלת – זה היה אחרי שהנאשם הסתכל עליה; הנאשם הטיל את מימיו; כש-א.א שכבה על האדמה, הנאשם רצה לחדור לאיבר מינה, אבל הוא "רק רצה, הוא לא עשה כי הגיעו אחר־־כך אנשים"[169]. א.א ידעה שזה מה שהוא רוצה כי הוא התכופף להסתכל עליה קודם לכן באיבר המין, וגם אמר לה לשכב, אז היא חשבה שהוא רוצה לעשות לה "כמו בפעמים האחרות".
- בחקירה הנגדית נדרשה א.א לספר על אירוע הטיול פעם נוספת[170]. היא ציינה שאינה זוכרת אם האירוע קרה בתקופה שהייתה בגן. היא אמרה שאינה בטוחה שזה היה בצפון, היא זכרה שהיה בטיול נחל[171]. היא זכרה שהמשפחה נסעה בוואן מסוג מיצובישי. א.א חזרה על פרטי האירוע באופן עקיב[172] (מלבד בפרטים שוליים ובפרט מהותי אחד, שאותו אפרט מיד), וזאת למרות חקירה נגדית לא קלה שעימה נאלצה להתמודד (הסנגורית הטיחה בה: "מה שאת זוכרת זה שטויות, כמו שאמרת במשטרה"; הזכירה לה אירוע מביך ש-א.א סיפרה עליו: גניבת ממתקים עם אחותה אחות 3; "את ממציאה את הסיפור עם הפיפי שאבא לקח אותך"; "זה עכשיו הפסיכולוגית מדברת מפיך"; היא הטיחה בה שהייתה צריכה לבקש מאימה או מאחיותיה לקחת אותה לעשות פיפי, והוסיפה: "ככה ילדה חרדית מחונכת לעשות, כן, לא עשית את זה, נכון?"). הסנגורית שאלה את א.א מדוע לא סיפרה את כל פרטי האירוע כאשר תיארה אותו בפעם הראשונה, בעדותה הראשית, ורק כשסיפרה על האירוע בדיון מאוחר יותר הוסיפה פרטים (כמפורט לעיל). א.א השיבה: "אני לא מבינה את השאלה הזו, כאילו. מדובר באירועים כל כך קשים, אם זה לא היה קורה לי, הייתי באה ומספרת אותם בכיף ברצף... לא היו צריכים לשאול אותי שום שאלה". בהמשך הסבירה שוב שקשה לה לדבר על הדברים האלה. הסנגורית הטיחה ב-א.א שזה אירוע לא כל כך קשה, כי לא קרה בו כל כך הרבה כמו באירועים אחרים, כי לא קרה שם שום דבר "מבחינת חדירות וכאלה", ו-א.א השיבה: "את לא תגידי לי אבל איזה אירוע היה לי קשה ואיזה אירוע לא היה קשה. כל אירוע היה קשה... את אומרת שזה האירוע שהוא לא כל כך קשה כי לא קרה בו הרבה דברים, זה לא קרה לך, זה קרה לי... אני אומרת שאם האירוע היה קל או קשה, זה רק מי שעבר אותו הוא יכול להגיד, את לא יכולה להגיד לי 'זה היה אירוע קל יחסית'. מה זה אומר קל יחסית? כאילו, בפגיעה, זה כאילו זה נשמע כאילו יש דברים שהם מהנים ויש דברים שהם לא מהנים, אז הפעם הזאת כאילו לא סבלת הרבה, אז כאילו זה יכול להיות שהיה נחמד". לשאלת הסנגורית מדוע לא ביקשה מאימה להביא לקחת אותה להשתין ולהביא לה נייר טואלט, השיבה א.א שזה לא היה מועיל לה, "גם בגיל 5 ביקשתי ממנה שהיא תביא לי נייר טואלט ואבא שלי הביא".
- פער משמעותי נתגלה בין גרסאותיה של א.א בחקירה הנגדית, בעדות הראשית ובחקירתה של א.א במשטרה בעיקר בנוגע למה שאירע לאחר ש-א.א והנאשם הטילו מימיהם, כש-א.א שכבה על האדמה: בחקירה הנגדית השיבה א.א לשאלה האם הנאשם הספיק להשכב לידה או עליה באירוע הטיול, היא השיבה בשלילה[173], וגם במשטרה אמרה שהנאשם "רק רצה", בעוד שבעדות הראשית אמרה שהוא נשכב עליה. משכך, ובהתאם לקו שהתוויתי לעיל, אציע לחבריי להכריע לטובת הנאשם שבאישום זה הוא לא ביצע בפועל ניסיון אינוס.
פערים נוספים היו בנקודות לא מהותיות (למשל - האם מי שהתקרב ל-א.א ולנאשם וגרם להפסקת המעשים הייתה קבוצת מטיילים כלשהי או בני המשפחה; היכן היו תחתוניה של א.א בחלק השני של האירוע, כששכבה על האדמה) ואיני מוצאת שיש בהם כדי לפגום במהימנות גרסתה.