אח 2 העיד שפגש את א.א מאוחר יותר במסיבת אירוסין, היא ניגשה אליו ואמרה לו: "'משה, אתה לא אומר לי שלום? אתה רוצה שאני עוד פעם אעשה בלגן'" והוא חווה זאת כאיום, וזה גרם לו להבין, לדבריו, שהיא אכן עמדה מאחורי סיפור האִסלאם. מאז לא היה עוד בקשר עם א.א. בחקירתה הנגדית של א.א ההגנה הציגה לה שאלה בעניין זה, אך השאלה כללה אימרה ש-א.א כביכול אמרה לאח 2 שאם הוא לא יהיה לצידה במשפחה, היא תגיד עליו שגם הוא פגע בה מינית כמו הנאשם, ו-א.א כמובן הכחישה זאת . ואכן, השאלה ששאלה ההגנה אינה דומה כלל וכלל למה שאח 2 סיפר ש-א.א אמרה לו. לפיכך, המסקנה שמבקשת ההגנה להסיק בסיכומיה , שלפיה טענת א.א שלא איימה על אחיה אח 2 נסתרה ומלמדת על חוסר מהימנותה - אין לה במה להיאחז.
אח 2 העיד שהוא עבר מספר הכשרות בתור חונך, בין השאר למד על נורות אזהרה והוא מעולם לא ראה אף נורת אזהרה לא אצל א.א ולא אצל ב.ב. הוא נשאל למי האמין, כשהנאשם סיפר לו מה א.א טוענת כלפיו, והשיב תשובה כנה וכואבת: "זה שאלה מאוד טובה, זה אם אני אשתף את התחושה זה כמו יד ימין ויד שמאל שהן מרביצות אחת לשנייה, אני מגיע כעד הגנה, אז אני חושב זה די ברור איפה אני נמצא, אבל לא הייתה לי שום אינדיקציה למרות כל השיחות שהיה לי איתן, אפילו בחצי משפט על מצוקה, הייתי משער שהייתי רואה ביטוי של זה היכן שהוא בהתנהגות או במילים או בשיחות שהיו לנו לא הייתה שום אינדיקציה לזה, אבל אני כן חייב לציין שזה קונפליקט גדול שאני חי בו ועד היום אני חי באותו קונפליקט... אני לא הייתי שם... אז אין לי דרך לדעת... חשוב לי שיהיה להם את התמיכה כי... ל-2 האחיות שלי, למעשה הן בודדות תקופה מאוד ארוכה ולכן אני כל הזמן מדרבן את אשתי לשמור איתן את הקשר, כמו שציינתי מקודם, אני אישית לא הרגשתי שזה הדבר הבטוח והנכון לי ליצור איתן קשר, כן... אני מחכה ליום לחדש את הקשר איתן וברגע שאני אדע שמבחינה משפטית אני יכול לחזור, אני מאוד אשמח לחדש איתן את הקשר, זה נתק מאוד ארוך ומאוד כואב, זה לא משהו טבעי" .
סיכום עדויות האחיות והאחים
483. לא מצאתי תרומה לבירור האמת בעדויות הכלליות של האחיות והאחים, להבדיל מהקטעים שנגעו לאירועים ספציפיים, ואלה שולבו לאורך הכרעת הדין, ועליהם הסתמכתי. אין מחלוקת על כך שביתה של משפחת פלוני היה באופן כללי בית שמח ומתפקד, והיה בו הווי טוב. בכך הרי נפתחה הכרעת הדין. אין גם מחלוקת ש-א.א ו-ב.ב לא שיתפו את כל אחיהם בפגיעות שהן עברו, ולגבי מי שכן - התייחסתי במהלך הכרעת הדין. עדויות על מבנה הבית, סידורי השינה, שעות העבודה של ההורים ונוכחות כללית בבית נוגעות להיתכנות, או ליתר דיוק אי־היתכנות הפגיעות. דומני שאין צורך לחזור פעם נוספת על הפסיקה הברורה בעניין זה: "המקרה שבפנינו מדגים היטב את הדברים. הנה כי כן, חלק מהמעשים המיניים שביצע המערער היו ממש נגד עיניהם ומתחת לאפם של בני המשפחה" , מפי כבוד השופט (כתוארו אז) עמית.