- לאירוע הטיול נמצאו חיזוקים גם בעדויותיהם של עדים נוספים. חיה שרה רבין, שטיפלה ב-א.א בשנים XX20-XX20, העידה ש-א.א "אמרה שפעם אחת היא הייתה בטיול עם אבא ואבא עשה לה דברים, זה היה הפעם הראשונה שהיא פתחה את זה"[174]. אילנה ("חני") קוזיק, שקיימה שיחות טלפוניות עם א.א החל מ-XX20 לערך, ובמשך מספר שנים, העידה: "אני לא יודעת באיזה גיל זה היה, המשפחה יצאה לטיול והם הלכו במקומות שלא היה שם שירותים והיא הרגישה שהיא צריכה ואבא שלה הלך ללוות אותה לצד שהיא תעשה והיא אמרה שאמא שלה אמרה לאבא שלה שהוא ילווה אותה לצד שהיא תעשה והיא דיברה על האירוע הזה עם הרבה חרדה, אבל היא לא אמרה לי מה היה שם". בהמשך לכך שאלה א.א את קוזיק האם זה בסדר שבטיולים בעלה ילווה את בנותיה לשירותים[175]. ח.ק העידה כי "היה עוד איזשהו סיפור שהיה בטיול, מאחורי עצים, מאחורי שיחים. שאבא שלה לקח אותה וביקש ממנה להתפשט. יותר מזה אני לא יודעת מה היה שם"[176], וציינה שהאירוע סופר בחתיכות, כמו ציור או חלקי פאזל. זה סופר כנראה בשיחה טלפונית, פעם אחת. מורן מאלי העידה ש-א.א סיפרה לה שאחת מהפגיעות המיניות התרחשה בטיול. מאלי לא יודעת לאן היה הטיול ובת כמה הייתה א.א, אבל א.א סיפרה לה שבטיול אבא שלה לקח אותה הצידה כדי שהם יתפנו, ופגע בה[177]. מאלי העידה על כך גם בחקירתה במשטרה, וציינה שהיה מעין "טקס פיפי" שגרם ל-א.א לקשיים סביב נושא השירותים עד בגרותה, שבו הנאשם הטיל מימיו ראשון, א.א שנייה, והם הקשיבו אחד לשני עושים פיפי, ואז הנאשם פגע ב-א.א, אך א.א לא סיפרה לה את תוכן הפגיעה[178].
חיזוק אגבי מסוים, שעלה בקנה אחד עם כלל התחמקויות הנאשם להשיב על שאלות "קשות", ניתן למצוא גם בעדותו: הוא כמובן הכחיש גם את אירוע הטיול, כמו את כל אירועי כתב האישום. כאשר נשאל על הטיול עצמו, לא זכר אותו, אך כאשר נשאל שאלה כללית, האם נהג לקחת את א.א לצד לעשות פיפי בטיולים, כשהייתה כבת 8, במקום להשיב בשלילה או בחיוב, ענה : "אחות 1 [אחותה הבכורה של א.א – מ.ב.נ] הייתה כבר בת 10 או 12 לפי הטווח"[179]. רק אחר־כך, כשנאמר לו להשיב תחילה אם כן או לא, השיב בשלילה.
- מצאתי שגרסתה של א.א לגבי אירוע הטיול הייתה מהימנה ואמיתית. זאת, בהתבסס הן על התרשמותי מאמינותה, באופן כללי, הן בהתבסס על תגובותיה הפיזיות של א.א במהלך עדותה בבית המשפט וגם בחקירתה במשטרה (כזכור – ההגנה הגישה את כל התיעוד של חקירותיה במשטרה). חיזוק למסקנה נמצא בעדויות שאליהן התייחסתי לעיל, לא רק בהתייחס למה ש-א.א סיפרה לעדים הללו, כבר החל משנת XX20 לערך, אלא גם על בסיס עדותם על אופן חשיפת הסיפור בפניהם, ועל כך ש-א.א לא רצתה לספר את פרטי האירוע והקושי לדבר עליו. עם זאת, מאחר שהגרסה לגבי ניסיון האינוס לא הייתה עקיבה, ובחלק מהפעמים הסבירה א.א כי ידעה שהנאשם רוצה לחדור לאיבר מינה עם איבר מינו (ואני מאמינה לה שכך היה), אך הוא לא נשכב עליה ולא עשה מעשה, אציע לחבריי לקבוע כי באישום השלישי לא הוכח ניסיון האינוס במידה הנדרשת במשפט פלילי.
אציע לחבריי לקבוע שבאירוע הטיול, הוכחו העובדות והמעשים הבאים, כאשר מתוכם – המעשים המגבשים את העבירות שבהן יורשע הנאשם מודגשים בקו תחתון: בין השנים XX19, טייל הנאשם עם בני משפחתו. בשלב מסוים נזקקה א.א, שהייתה כבת 5 עד 7, להטיל מימיה והנאשם הלך עימה למקום נסתר מאחורי שיחים במרחב פתוח. א.א הטילה את מימיה כאשר הנאשם מסתכל עליה ועל איבר מינה, כשהוא כורע לידה בעמידה שפופה וצוחק. בהמשך הטיל הנאשם את מימיו, כשהוא מורה ל-א.א להביט עליו בזמן זה. א.א הסתכלה עד אשר סיים הנאשם להטיל את מימיו. בהמשך, השכיב הנאשם את א.א על האדמה כששמלתה מופשלת. בשלב זה התקרבו אנשים לעברם, הנאשם חדל ממעשיו, הרים את א.א וסידר את בגדיה.