ניסיון אינוס בידי בן משפחה – עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק;
מעשה מגונה בבן משפחה – עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) בנסיבות 345(ב)(1) לחוק.
יתר סעיפי האישום בכתב האישום – ללא שינוי.
- הנאשם מכחיש מכול וכול את כל כתב האישום על כל רבדיו, וטוען כי לא היו דברים מעולם. עמדת הנאשם ומוקד טענות ההגנה נעוצים בטענות ש-א.א לוקה בהפרעת אישיות שהלכה והחמירה עם השנים. בין היתר, היא הייתה מטופלת על־ידי מרסי יבלינוביץ' [מרסי], שאותה כינתה ההגנה "מטפלת לא מוסמכת", ובמהלך הטיפול, שאותו כינתה ההגנה בסיכומיה "טיפול כושל", התעורר אצל א.א זיכרון שווא שלפיו היא נפגעה מינית על־ידי הנאשם, כשהייתה בשירותים בגיל 5. מאותו רגע אימצה לעצמה א.א את ההמצאה הזו, משל הייתה אמת, ובשל מצבה הנפשי המורכב, אמונתה שכך היה התבססה ואף הועצמה על־ידי מטפלות נוספות. ההגנה מדגישה ש-א.א לא הזכירה כל פגיעה מינית אצל מטפלות קודמות שאצלן טופלה לפני מרסי, היא אפילו הכחישה שנפגעה, וגם אצל מרסי היא נזכרה בפגיעה אחת ויחידה. בשלב כלשהו א.א אף השפיעה על ב.ב, אחותה הצעירה, שגם היא – כמו א.א – נפגעה מהנאשם. מאחר ש-ב.ב רצתה לצאת מהבית בגיל 18, וכן בשל שנאתה (הנטענת על־ידי ההגנה) לנאשם, היא נתלתה בסיפור הזה כדי לתרץ את היציאה מהבית[8].
יש לציין שטענת ההגנה העיקרית מוצגת כאמור לעיל בסיכומי ההגנה, אך במהלך המשפט הוצגו לְעדים (כולל למתלוננות) גוונים אחרים של הטענה, חלקם סותרים. כך, למשל, נטען שמדובר בעלילת שווא שהמתלוננות בחרו במודע להעליל על הנאשם בשל שנאתן כלפיו. ואולם אם כטענת ההגנה אכן התעורר ב-א.א זיכרון שווא, היא הרי מאמינה שהדבר קרה, ועל כן מבחינתה אין היא מעלילה על הנאשם עלילת שווא. לגבי ב.ב עלתה הטענה ש-א.א שיתפה אותה בכך שהיא (א.א) כביכול נפגעה מהנאשם. בהמשך לכך, גם ב.ב אימצה לעצמה סיפור דומה, במסגרת מה שההגנה כינתה "Folie à deux" או "Shared Delusional Disorder", קרי: הזדהות עם א.א עד כדי אימוץ סיפורה של זו האחרונה לעצמה. טענה זו נטענה במפורש על־ידי הנאשם בחקירתו הנגדית[9]. במהלך חקירת חלק מהעדים טענה ההגנה שמטפלת מסוימת "שתלה אצל א.א זיכרונות שווא" (לא במכוון, אלא כתוצאה מטיפול לקוי)[10].
נוסף על האמור, בסיכומי ההגנה הושם דגש רב גם על הטענה שבחקירותיה במשטרה א.א הודרכה באופן מאסיבי הן על־ידי החוקרת, מפקח מורן שאזו, הן על־ידי המטפלת של א.א, מורן מאלי, שהורשתה לשבת עם א.א בחדר החקירות, ולמעשה כל גרסתה היא ניסיון לרצות את החוקרת, ו"פליטה בחזרה" של דברים שהושמו בפיה על־ידי השתיים. לטענת ההגנה, א.א כמעט לא סיפרה במשטרה דבר מעצמה, אלא השיבה בחיוב לשאלות החוקרת, שניצלה את מצבה הנפשי הקשה של א.א, והיא הייתה כ"חומר ביד היוצר".