את תמצית עמדת ההגנה, המתוארת לעיל, נכנה בהמשך "מוקד ההגנה".
- במהלך המשפט הממושך והמקיף שהתנהל נשמעו עדויות מפי המתלוננות, הנאשם, בני משפחה של המתלוננות והנאשם, אנשי טיפול או נשות חינוך שפגשו במתלוננות לאורך השנים, רבנים שהיו מעורבים בסיפור, עדים מומחים מטעם ההגנה ואנשי משטרה.
- תיאור כללי של מספר אירועים שהתרחשו עובר להגשת כתב האישום והובילו להגשתו יקל על הבנת התמונה הכוללת. הדברים יתוארו בשלב זה בקווים גסים, ויקבלו ביטוי מפורט יותר בהמשך:
ב.ב היא הצעירה בין שתי המתלוננות. היא התשיעית בסדר הילודה בין 12 ילדי הנאשם, ו-א.א היא הרביעית. יש ביניהן פער גילים של 10 שנים. לקראת הגיעה לגיל 18 החליטה ב.ב לעשות מעשה ולעזוב את הבית. סמוך לאחר מכן ביקשה להוציא צו הגנה נגד אביה, הנאשם, ונימוקיה היו המעשים המתוארים בכתב האישום, שהאחרון שבהם התרחש, על־פי הנטען, יום לאחר יום הולדתה ה-18. ב.ב פנתה לשם כך לבית המשפט. היא לא ביקשה להתלונן במשטרה, אך בית המשפט, שדן בבקשה לצו ונחשף לטענות[11], הפנה את הנושא למשטרה. ב.ב לא רצתה למסור תלונה במשטרה, אך לאחר פגישה עם החוקרת, מפקח מורן שאזו, שקיבלה את העניין לטיפולה, הסכימה להגיע למשטרה למסור הודעה. חרף האמור, היא דיברה בצמצום וציינה כל העת שאינה מעוניינת לספר דברים, שכן הדבר יגרום לכך שאביה יוכנס לכלא והדבר יפרק את המשפחה[12].
בהמשך, פנתה שאזו ל-א.א, כדי לגבות הודעה ממנה. גם א.א לא רצתה להתלונן, ולקח פרק זמן של מספר שבועות עד שהסכימה למסור הודעה. כך, למעשה, נחשפה הפרשה דנן. נציין, לנוכח הדברים הללו, שאין זה מדויק לכנות את א.א ו-ב.ב "המתלוננות", שכן אף אחת מהן לא רצתה להתלונן על מעשי אביה, ואנו מכנים אותן כך רק למען הנוחות. עוד נציין, שהימים היו ימי פרוץ מגפת הקורונה (מרס XX20), דבר שהשפיע על אופן גביית ההודעות על־ידי המשטרה ולעיתים על מיקום החקירות, אופן ביצוען או עיתויין.
- יריעת המחלוקת היא הרחבה ביותר שניתן להעלות על הדעת: היה או לא היה? האם מדובר בעלילות שווא, נטולות כל אחיזה במציאות, מצד שתי המתלוננות, או שמא פגע הנאשם מינית בשתי בנותיו. נאמר כבר עתה, שאנו דוחים מכול וכול את טענות הנאשם שלפיהן לא היו דברים מעולם וכי שתי בנותיו מעלילות עליו עלילות שווא. אנו משוכנעים, מעל לכל ספק, שהנאשם פגע מינית בצורה קשה בשתי בנותיו, ופרטי הפגיעות ילובנו וייבחנו בהמשך. הנימוקים הרבים להעדפת גרסת כל אחת משתי המתלוננות בנפרד, שלפיה הנאשם פגע בה (בלי להיכנס בשלב זה לדקויות, דבר שייעשה בהרחבה בהמשך) על פני גרסת הנאשם (שלפיה מדובר בעלילות שווא ושקר מוחלט) יפורטו, כמובן, בהמשך. הנימוקים כוללים את התרשמותנו מהמתלוננות ומהנאשם, התרשמותנו מהעדים השונים, עדויות מחזקות למכביר (לרבות חיזוקים שנבעו מעדי הגנה), התרשמותנו מהאופן שבו מסרו המתלוננות את עדותן וממצבן, וקיומם של מסמכים שונים שהוגשו. מאחר שטענת הגנה מרכזית היא ש-א.א לוקה בהפרעת אישיות, ובמהלך עדותה הוטח בה פעם אחר פעם שהיא חולת נפש, חשוב לומר גם זאת כבר עתה: אין, ולו בדל ראיה התומכת בטענה זו, ויש ראיות למכביר על כך שהדבר אינו נכון, ו-א.א לוקה בפוסט־טראומה מורכבת, שהיא תוצאה מפגיעותיו של הנאשם בה, מילדוּת צעירה ועד הגיעה לבגרות.
- מפאת ריבוי האישומים וריבוי הפרטים, לא נשטח כאן את כל כתב האישום כמיקשה אחת, אלא נתייחס לכל אישום בנפרד. תחילה נתייחס ל-א.א – האישומים והראיות הקשורות אליה, ולאחר מכן ל-ב.ב. מובן שנתייחס גם לקשר ביניהן, ככל שיש – הן בנוגע לטענות המבססות את כתב האישום, הן בכלל.