433. דוגמה נוספת לתגובה מוזרה ביותר של הנאשם עלתה מעדותו לגבי האירוע שבו נוצר העימות על א.א, לאחר שהיא חשפה בפני האימא את אירוע גיל 5 והאימא סיפרה לנאשם. כזכור, א.א נכנסה לחדר השינה של האימא והנאשם, ונוצר עימות מילולי בין הנאשם ובין א.א על רקע הדברים. וכך העיד הנאשם: "אני אמרתי לה 'אני שמעתי מה שאמרת לאמא וכל אחד עם האמונות שלו, רק אני קצת מופתע עם הדרך שגילית את זה לאמא כי את יודעת שהיא בסוף ההיריון וחשבת על הבריאות שלה עם התזמון ואיך שאמרת לה?', היא אמרה 'אבל, אבא, זה קרה' ואני אמרתי 'זה לא קרה' וזה מה שאני זוכר ואמרתי 'טוב, אני אבדוק את העניין' ואז דיברתי עם 2 פסיכיאטרים" . יצוין שעניין העיתוי והמקום שבו פתחה א.א את נושא הפגיעה היה כל כך מרכזי בעיני הנאשם, שהוא חזר עליו גם בהמשך, בעודו מביע טרוניה על כך שזה לא נעשה "במצב אופטימלי", כהגדרתו . זה מה שהטריד את הנאשם באותה סיטואציה? א.א מטילה פצצה, שבכל משפחה נורמלית מרעידה את האדמה ומזעזעת את אמות הסיפים, ומה שיש לו לומר זה שהוא קצת מופתע מהעיתוי והמקום שבו בחרה א.א לפתוח את העניין? ואחר־כך מה שהיה לו לומר זה שהוא "יבדוק את העניין"? לדעתי, תגובת הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם טענתו שהיה בשוק, ושמדובר בעורבא פרח, ובוודאי לא תואמת את הסיטואציה.
434. אחד הדברים שעליהם העיד הנאשם, שהמחישו אולי יותר מכל צורת חשיבה מוזרה (אם להתנסח בעדינות) היה כאשר הביע דעתו שמי שטיפלה ב-א.א ונחשפה לטענתה שנפגעה מינית הייתה צריכה, כדרך טיפול נכונה, לזמן יחדיו את א.א, אותו ואת האימא ולעשות פגישה משותפת של המשפחה בנושא. התובעת ובית המשפט סברו שאולי לא הבינו היטב את דבריו, ונשאלו שאלות רבות, לרבות בנוגע לקושי בכך שמטפל יפר את חובת הסודיות המקצועית בפנייה החוצה (בכלל, ולפוגע - בפרט), לרבות הרעיון שמה שמטפל צריך לעשות כשהוא נחשף לטענה על פגיעה מינית זה לפנות לפוגע ולהציע פגישה, ולרבות החשש משיבוש חקירה אפשרית. ואז השיב הנאשם את התשובה הבאה: "השאלה אם חושבים את בן אדם כיחיד, או בתוך מערכת של תא המשפחה? אם בסוף א.א ילדה עם רווחה, ואנחנו רוצים והמטפל דואג גם לה וגם הסביבה שלה שזה משפחה, יש לשקול, לפי ההורים, לפי המצב, לפי הגילוי, אם יותר טוב להמשך שלה וגם למשפחה שזה יהיה בצורה מבוקרת יותר, כי זה פיצוץ בתוך המשפחה... שיכול לעשות שבר בתוך המשפחה" . ובהמשך: "ניקח את המבט של א.א הבת שלי, פתאום היא מגלה משהו שהיא לא יודעת איך להתמודד עם זה, זה גדול עליה, היא במקום היא יכולה להגיד למרסי 'אבל זה גדול עלי, אני לא יודע איך מה לעשות הלאה'. קשה לי להאמין שמרסי היה להגיד לה 'תגיד לאמא לא בנוכחות אבא שלך ותגיד אם אמא רוצה להמשיך שאבא יהיה בבית או לא' כי זה מה זה עושה? ראשון זה זיכרון יחיד שלפי ההנחיות של מומחים בודד לפני הרבה שנים יכול להיות זיכרון שווא, במקום זה א.א בלחץ, א.א נפגע כי אני מקבל זה בהפתעה זה עוד טראומה בשבילה, אשתי בטראומה, אם אפשר להגיד יש איזה משהו שגילינו בתוך תרפי זה מאוד חשוב כמשפחה שאנחנו נתמודד עם זה ולקחת את זה ברצינות, יכול להיות היה פחות טראומה למשפחה... ויותר טוב ל-א.א לעתיד. במקום זה, במקום זה אני שומע בשעה היא נכנסה לחדר בדיוק אחרי ששמעתי על זה ולא היה לי זמן לבדוק את זה וזה... כמובן בהסכמה, אם היא חושבת כי עכשיו יש לה על הגב שלה... את הגילוי הזה, זה כבד עליה איך היא עדיין גרה בבית... אם היא צריכה לחיות עם זה, איך היא, למי לספר? איך היא מספרת? ומה היא עושה עם הקשר שלי וגם היא רוצה להתחתן, הכול זה חבילה, זה לא, זה לא רק גילוי ואני מדמיין שיכול להיות דרך אחרת ויכול להיות לתת לה א.א אומרת 'אל תתערבי, אני מטפל', אני לא יודע, אבל דווקא היא למדה טיפול משפחה ונראה לי ש-א.א הגיעה אלינו עם חבילה, זרקה את הפיצוץ, התמודדנו עם פיצוץ, אבל אחרי כמה ימים התייעצתי וידעתי את הכובע שלי" . דומה כי אין צורך להכביר מילים עד כמה צורת החשיבה הזו מוזרה, בנסיבות העניין. עוד ניתן לראות כיצד שוב הנאשם שם עצמו במרכז, ואף מסביר שהעובדה שהוא (כביכול) קיבל את דבריה של א.א בהפתעה גורמת ל-א.א טראומה.