- לפני שנתחיל בפירוט האישומים והעדויות הנוגעות לכל אישום, מן הראוי להתייחס באופן כללי לעדותה של א.א ולמצבה. א.א היא, כאמור, ילידת XXX. היא נולדה בארה"ב, ארץ מוצאם של הוריה, והמשפחה עלתה ארצה כש-א.א הייתה פעוטה. היא נישאה בחודש דצמבר XX20 והיא כיום אם לילדים. נכון למועד מסירת עדותה הייתה א.א בעלת תואר ב XXX, והיא לימדה בחטיבת ביניים, באולפנה לבנות דתיות.
מסירת העדות של א.א לוותה בקושי רב ביותר. היא נמשכה, לצערנו, על פני 19 ישיבות (7 ישיבות של חקירה ראשית ו-12 ישיבות של חקירה נגדית, 1,500 עמודי פרוטוקול). הדבר נבע מסיבות רבות, שתפורטנה בהמשך, ובין היתר רוחב היריעה, אך גם ממצבה הנפשי הקשה בעת מתן העדות. בחלק לא מבוטל מהדיונים נשברה א.א, ונכנסה לעיתים למה שנראה היה כהבזק לעבר ("פְלֶשְׁבֶּק"), ולעיתים לקיפאון מסוים. אלה האטו, מנעו או עיכבו את המשך מתן העדות באותה ישיבה.
בפתח עדותה ביקשה א.א לומר לנו מספר מילים: "אני רוצה להגיד שאני מאוד ככה קשה לי המעמד הזה, אבל היה חשוב להגיע לפה בשביל להגיד את מה שיש לי להגיד, במיוחד שאני יודעת שהרבה אנשים תלו תקוות בזה שאני לא אגיע, אבל אני פה, חשוב לי להגיד את מה שיש לי להגיד, יהיו לי רגעים קשים, אני יודעת את זה, ואני מבקשת באמת שלהתייחס ברגישות לרגעים הקשים כי הם לא נעימים לי ואני מניחה שלאנשים מהצד זה גם לא נעים, אבל הקושי הוא שלי. אני אצטרך לפעמים לשתות, לפעמים ללעוס מסטיק, למרות שזה... זה דברים שעושים לי להתקעקע [צ"ל – דברים שעוזרים לי להתקרקע – מ.ב.נ]"[13].
ואכן, ניכר היה שמסירת העדות הייתה לה קשה מנשוא. לא אחת דילגה התובעת, לבקשתה של א.א, מנושא אחד לנושא אחר או אירוע אחר, עד שתאזור א.א כוחות לשוב ולדבר על אירועים שהיו לה קשים במיוחד[14]. התוצאה הייתה, בין היתר, ש-א.א התייחסה מספר פעמים לחלק מהאירועים – לא רק פעמיים (פעם בחקירה הראשית ופעם בחקירה הנגדית), אלא לעיתים יותר מפעם אחת הן בחקירה הראשית והן בחקירה הנגדית. נאמר כבר עתה שבמספר לא קטן של נקודות התגלו פערים בין התאורים השונים של א.א לגבי אותו אירוע. לבקשת ההגנה הוגשו גם חקירותיה של א.א במשטרה, וגם מהן עולה, לעיתים, גרסה שונה מזו שנמסרה בבית המשפט (מצומצמת יותר או שונה ממש, בפרט כזה או אחר). הדברים ילובנו, כמובן, גם במסגרת כל אישום ואישום. עם זאת, נרצה כבר עתה להביא את התייחסותה של א.א בנושא הפערים והסתירות, במענה לטענת הסנגורית שהטיחה בפניה פעם אחר פעם שדבריה אינם אמינים, בין השאר בשל חוסר עקביות, הן בסיפור תוכן האירועים, הן לגבי מועדי התרחשותם. וכך אמרה א.א בנושא אי הדיוק בזמנים: