הסברי הנאשם למניע של א.א ו-ב.ב להעליל עליו
435. לנאשם לא היה הסבר מבורר מדוע ששתיים מבנותיו המוצלחות והאהובות תהפוכנה עורן ותספרנה עליו שקרים כה קשים. הוא טען שזה כנראה ניסיון שעליו לעבור, הוא לא מבין את דרכי השם . לגבי ב.ב אמר הנאשם שכנראה הייתה לה שנאה כלפיו, שעליה לא ידע; שאולי בשל התנגדותו למספר מהלכים שרצתה לעשות, שאותם מנע ממנה, היא כעסה עליו; הוא מניח שהיא הושפעה מ-א.א; היא חיפשה תירוץ לצאת מהבית חרף התנגדותו לכך . הוא העיד שעד גיל 14 היחסים ביניהם היו טובים, וגם היה להם תחום עניין משותף: המוסיקה, אך ב.ב הייתה טיפוס סגור . בחקירה הנגדית אמר שיש תופעה מוכרת שבמסגרתה ילד שונא את הוריו, "זה נקרא אי התאמה בין ההורה לילד" והוסיף שאין דבר כזה שנאה בלי אהבה. אחר־כך אמר שאינו יודע מדוע הבנות שונאות אותו. הוא חושב שזה עניין של כימיה, וגם לגבי ב.ב הוא ציין את הטעויות שעשה, לגבי א.א - אינו יודע . בשלב כלשהו בחקירתו הנגדית הוא אף אמר ש-ב.ב ממציאה דברים וייתכן שהיא מאמינה בדברים שהיא זוכרת, אבל הם לא קרו. כששאלה התובעת האם עתה הוא טוען שגם ל-ב.ב יש זיכרונות שווא השיב הנאשם: "יכול להיות. אני לא יודע" .
436. הנאשם טען ש"אנחנו יודעים מההיסטוריה של א.א שכל דבר שקרה קרה בחיים שלה היא מצביעה על אבא שלה שמקור של הצרות... בעצם אני השעיר לעזאזל לכל החיים שלה", וכשנשאל מתי זה התחיל, השיב שזה קרה אחרי ד"ר בן יוחנן (ב-XX20) . מלבד העובדה שזה סותר דברים אחרים שאמר הנאשם, מובן שתשובה זו סותרת את כל התזה המרכזית של ההגנה ש-א.א פיתחה זיכרון שווא שהנאשם פגע בה בעקבות הטיפול אצל מרסי, שהיה שנים אחרי בן יוחנן.
437. בשלב מסוים בחר הנאשם להעיר: "מאוד כואב מבית שלנו יצא איזה מחלות נפש" . בהמשך, לשאלות התובעת, אמר שהיום, במבט לאחור, הוא חושב כך, אך בזמן אמת לא חשב כך. לגבי ב.ב העיד: "בזמנו אנחנו האמינו את הבת שלנו 100% כי בבית אף פעם ראינו שהיא משקרת לנו, אבל אנחנו יודעים בדיעבד אחרי כל המשפט שבעצם היה לה חיים כפול, היה לה פגישות עם גב' ש.ט שלא ידענו עליהן, היה לה קשר עם א.א שלא ידענו עליה, יש לה כבר חיים שהיא לא רוצה לפתוח, אולי היא, אולי היא חששה שכל החיים כפול שלה יתגלה" .
שקרי נאשם וסתירות בעדויותיו, או בין עדויותיו לעדויות אחרים
438. המאשימה בסיכומיה התייחסה לשקרים רבים שבהם נתפס הנאשם. אני התייחסתי זה מכבר לדברים הללו במהלך הכרעת הדין, ועל כן אסתפק באיזכור המקרים: נסתרה טענת הנאשם שכאשר סיפר לעד ההגנה ד"ר ואש ש-א.א טוענת שהוא פגע בה ואמר לוואש שהיא בטיפול, אמר לו ואש "אל תגיד לי מה שם המטפלת. זו מרסי"; נסתרה עדות הנאשם על השיחה של א.א עם גיס 1, שבה היא תיארה באוזניו תיאורים גרפיים על מה שעשה לה הנאשם. גם גיס 1 וגם אחות 2, אשתו (שניהם עדי הגנה), הכחישו זאת. א.א מעולם לא שוחחה עם גיס 1 על פגיעות הנאשם בה; נסתרה טענת הנאשם כלפי ש.ט שהיא התקשרה לבנותיו הנשואות כדי לשוחח איתן על ב.ב. התברר שהן (או מי מהן) התקשרו לש.ט ולא להיפך, כפי שהעידה אחות 2, עדת ההגנה, בעצמה; נסתרו עדויות הנאשם בנוגע לסיבותיו לרישום תרופות ההרגעה הן ל-א.א, הן ל-ב.ב; נסתרה עדות הנאשם בנוגע לשיחתו עם ד"ר ויינשטיין בנוגע ל-א.א ותיאוריית זיכרונות השווא. הנאשם העיד שבשיחה שלו עם ד"ר ויינשטיין בשנת XX20, ד"ר ויינשטיין היה זה שסבר כי מדובר בזיכרון שווא, שלח לו מאמרים לקריאה בנושא, ואף אמר לו שככל שא.א תהיה שמחה אזי הדברים יעברו. עד ההגנה ד"ר ויינשטיין שלל את הדברים, ועדותו פורטה לעיל. עוד הזכירה המאשימה את ההתנהגות המניפולטיבית של הנאשם סביב הטיפול אצל פרן אקרמן, שאליה התייחסתי בפסקה 236 לעיל, ולגרסאותיו המשתנות בנוגע לסיבות להפסקת הטיפול, וגם לכך התייחסתי.