רוצה לומר, חזרת המערערת מבקשתה להרשיע את המשיב בעבירות המין האמורות היא-היא השגיאה שנפלה בהליך. מאחר שאנו לא קיבלנו את בקשתה לחזור בה, אשר נבעה ממילא מאי-הבנה של עמדתנו, בכך הטעות תוקנה באופן הצודק ביותר.
- ההנחה הנוספת של חברי, השופט כשר, שלפיה "אין חולק" שנגרם למשיב עינוי דין, אף היא לטעמי שגויה. המשיב, גם לשיטתו, היה חשוף עד ליום מתן פסק הדין להרשעתו בעבירת תקיפה. גם אם סבר כי המערערת חזרה בה מחלק מטענותיה, אין הדבר מגבש הסתמכות של ממש מאחר שכפי שציין חברי, השופט שטיין, המערערת לא חזרה בה מן הערעור. המערערת אף לא חזרה בה מעמדתה המהותית כי יש להרשיע את המשיב גם בעבירות האינוס במרמה. משמע, בשלב זה נותרה לבית המשפט הסמכות להרשיעו בעבירות המין שיוחסו לו. משכך, המשיב לא יכול היה להסתמך על עמדת המערערת, אף כפי שהוא הבין אותה (באופן שגוי) ולהסיק כי לא ייתכן עוד שיורשע בעבירות אינוס במרמה.
- עוד אני מסתייג, נחרצות, מהאופן שבו חברי השופט כשר קורא השלכות משפטיות מרחיקות לכת להצעת בית המשפט ככזו שבה מגולמת עמדתו הסופית ביחס לערעור (פסקה 28 לחוות דעתו). שעה שהצעת בית המשפט נדחתה, יש לפסוק בערעור כאילו הצעה זו לא נולדה מעולם. בית המשפט אינו מחויב בהצעה אשר אחד הצדדים דחה וכל קביעה אחרת, מפורשת או משתמעת, היא בבחינת סטייה ממושכלות יסוד של ממש.
על כל זאת אוסיף – לו הייתי סבור שנפלה שגגה תחת ידי לא הייתי מהסס לפעול לתיקונה, תהיינה ההשלכות של כך אשר תהיינה. לא הייתי מאפשר את הכתמתו של המשיב בעבירה שאין זה נכון וצודק להרשיעו שעלולה להוביל לשלילת חירותו של המשיב, כתוצאה משגיאה. אלא שהמשיב ניצב היום לפני גזירת עונשו אך ורק בשל פשעיו שלו ולא בעטיה של שגגה כלשהי. כעת, פונה הוא אלינו ומבקש לזכות מן ההפקר, באופן שבו יסיר מעצמו את התווית של מי שביצע אינוס במרמה במטופלותיו. כל זאת, מחמת אי-הבנה של הצעת בית המשפט על ידי באת-כוח המערערת אשר לא מעלה או מורידה מבחינה ראייתית ואשר הנזק שנגרם לו ממנה מוטל בספק רב.
ממילא, נזקו הנטען נמוג אל מול האינטרס הציבורי הרחב של הרשעת עבריינים בעבירות שביצעו והענשתם בהתאם. במיוחד כאשר מדובר במי שמנצל את מקצועו הרפואי לפגיעה מינית במטופלות אשר נותנות בו את אמונן המוחלט לצרכי בדיקה אשר מטבעה חושפנית ורגישה.
- עם כל זאת, איני מתעלם מכך שיכולנו להימנע ממצב הדברים הנוכחי. חלפו הימים, השבועות והחודשים מאז ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפנינו ובזמן זה פרשתי מכס השיפוט. במבט לאחור על הליך זה, אכן הייתי משנה דבר אחד ויחיד – הייתי מורה כי תגובת הצדדים להצעתנו תוגש במסגרת הודעה משותפת שבה הצדדים יודיעו אם הצעת בית המשפט מתקבלת או נדחית. כלומר, לא באופן שבו אי-הבנת באת-כוח המערערת הובילה להיאחזות המשיב בעמדתה השגויה שניתנה על בסיס הבנתה השגויה של דברינו. מכל מקום, לקח זה הוא במישור ניהול ההליך המשפטי בלבד ואקווה כי יסייע לחבריי השופטים בכלל הערכאות.
הערה זו, בעלת אופי דיוני, אינה אלא מבוא להערה עקרונית חשובה פי-כמה – המשפט אינו "טכנאות" גרידא. המשיב ביצע במטופלותיו מעשי אינוס במרמה. בתגובתן לבקשה שלפנינו הן זועקות את זעקת הפגיעה בהן ונכון יהא לעשות עמן צדק. במסגרת עמדתה הראשונה של המערערת ביחס לטענות המשיב לביטול פסק הדין, כלל לא הובאה עמדת קורבנותיו.