תשובת המשיבה
- המשיבה טענה בתגובתה כי דין הבקשה להידחות ולו מן הטעם שטרסן לא צורפה להליך. נטען כי מתן צווים כמבוקש עלול לפגוע בטרסן כמו גם שאי צירופה מהווה שימוש לרעה בהליך המשפטי שכן מטרת הדבר היא למנוע מבית המשפט לשמוע את עמדתה של טרסן. כן טענה המשיבה שהמבקשת לא ציינה בפניה מעולם את הבלעדיות מול טרסן וכי תנאי זה לא הוזכר בהצעת המחיר שהועברה לה, בה רואה המשיבה מסמך המגלם את ההסכמות עם המבקשת. כן טוענת היא שלאחר תחילת ההתקשרות עם המבקשת היא השקיעה סכומים ניכרים בעיצוב ופרסום ומעולם לא התחייבה להמשיך לייצר את המוצר באמצעות המבקשת.
- ביחס לסיבת סיום היחסים טענה המשיבה כי המבקשת הפרה התחייבות להנחה וכי הדבר גרם למשבר אמון. המשיבה רואה בהתנהגות המבקשת הפרת הסיכום ביניהן ומייחסת לה מרמה בפעולה זו. כן טוענת היא שלמעשה המבקשת היא שהפסיקה את העבודה עמה בכך שעצרה את תהליך ההזמנה של שני משלוחים לסופר פארם. נטען כי הסתרת עובדה זו מהווה חוסר תום לב המצדיק דחיית הבקשה.
- ביחס ללוז העניין – גרם הפרת חוזה הבלעדיות עם טרסן – טוענת המשיבה כי לאחר שאיבדה אמון במבקשת פנתה לטרסן אשר הבהירה לה "כי אין כל הסכם בלעדיות עם המבקשת לגבי מכירת מוצרי קומפלקס בישראל" וכי אין כל מניעה שהיא תתקשר עמה ישירות. טרסן אף העבירה למשיבה מכתב המבהיר נושא זה ובו צוין כי לא קיים הסכם בלעדיות עם המבקש ביחס למוצרי PURE וכי הנוסחאות הקשורות למוצר זה שייכות לה.
- לאור כל זאת טוענת המשיבה כי סיכויי התביעה קלושים, שכן על המבקשת להראות שקיים הסכם איתה ובו תנאי לבלעדיות או לבעלות קניינית בנוסחאות וזה לא הוצג. כן עליה להראות שקיים הסכם בלעדיות עם טרסן בנוגע למוצרי PURE ואף זה לא הוצג, וטרסן אף טענה בכתב אחרת. ביחס לטענה לקיומו של הסכם בהתנהגות בין הצדדים נטען כי הנטל להוכחת הסכם שכזה מוגבר והמבקשת לא עמדה בו, כמו גם שיש לפרש הסכמים הפוגעים בחופש התחרות באופן מצמצם. כן נטען שטענת המבקשת היא בגדר הסדר כובל שאין מקום לאוכפו באמצעות צו מניעה. בנוסף נטען שאין כל מקום לצווים המונעים מכירת המוצר מחוץ לישראל שכן אין כל הסכם האוסר זאת.
- הועתק מנבוביחס למאזן הנוחות נטען כי מדובר לכל היותר בנזק כספי הניתן לפיצוי וכי הפסיקה קבעה שמצב דברים זה אינו מצדיק צו מניעה. ביחס לטענה לפיה אי מתן צו זמני יביא לחיסול פעילותה המבקשת טוענת המשיבה שממילא היא הייתה רשאית להפסיק את הפעילות עם המבקשת והעובדה שאין לאחרונה לקוחות נוספים אינה מעניינה. ביחס לטענה להודעה מוקדמת טוענת היא שלדרישה להודעה מוקדמת בת 18 חודשים אין על מה לסמוך ותקופה בת חודש ימים היא סבירה ומספקת. כן טוענת המשיבה שהמבקשת היא שהפסיקה בפועל את ההתקשרות בין הצדדים.
- המשיבה מוסיפה וטוענת כי אם יינתן צו וימנע ממנה לבצע את הזמנות דרך טרסן היא תאלץ, בלית ברירה, לעשות זאת דרך המבקשת בה איבדה אמון והכלל הוא שבית המשפט לא יכפה על צדדים שיחסיהם עלו על שרטון המשך שיתוף פעולה עסקי. כן טוענת היא שדווקא היא שתינזק קשות ממתן הצו שכן היא הוציאה כספים להזמנות מטרסן ומתן הצו יפגע במוניטין שלה מול הלקוחות. בנוסף טוענת המשיבה שמתן צו עלול למנוע הגעת המוצרים לציבור וכי מדובר בצו שמטרתו אינה שימור המצב הקיים אלא שינויו, שכן בעת הגשת הבקשה לא היה הסכם קיים בין הצדדים. כן טוענת היא שהסעד הזמני זהה לסעד העיקרי ואף זו סיבה לדחות את הבקשה.
חקירת המצהירים וסיכומי הצדדים
- קיימתי דיון במסגרתו נחקרו המצהירים – מנכ"ל המבקשת ומנכ"ל המשיבה. לא ראיתי לפרט בשלב זה את תוכן החקירות והדבר ייעשה, כמידת הצורך, בעת הדיון בטיעוני הצדדים. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ואפרט את עיקר הדברים.
- המבקשת טענה כי הוכח שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים שכן הוכח שהמשיבה ביצעה כלפיה עוולות של גזל סוד מסחרי וגרם הפרת חוזה. כן טוענת היא שהמשיבה הפרה את ההסכם עמה. ביחס לעוולת גזל סוד מסחרי נטען כי הנוסחאות שעל פיהן מייצרת טרסן את המוצרים שפיתחה המבקשת עבור המשיבה הן סוד מסחרי השייך לה וזאת כעולה מההסכם הראשון כמו גם ממייל ששלחה טרסן בו טענה כי היא מעולם לא התערבה בבחירת הניחוחות. עוד טענה היא שחלק מהמוצרים מבוססים על מוצרי BONO לגביהם המשיבה אינה חולקת שהיא בעלת הנוסחאות כך שחשיפתן תוביל לחשיפת נוסחאות מוצרי BONO. עוד הפנתה המבקשת לתשובת מנהל המשיבה שאישר שהמבקשת היא שפיתחה את המוצר עבורה ועל חשבונו, וכן לכך שציין כי פנה לטרסן בשאלה מיהו הבעלים של הנוסחאות וביקשה ללמוד מכך שהמשיבה לא סברה שטרסן היא בעלת הזכויות בנוסחאות. כן טענה שקיימת חזקה בדין לפיה היוצר הוא בעל הנוסחה ובהיעדר מחלוקת שהיא שייצרה את הנוסחה הרי שהיא בעליה.
- ביחס לעוולת גרם הפרת חוזה הטענה מבוססת על כך שלשיטת המבקשת היא בעלת זכות ההפצה הבלעדית של מוצרי טרסן בישראל; המשיבה הייתה מודעת לכך; וכי היא גרמה להפרת ההסכם על ידי טרסן. נטען כי ההסכם הראשון אכן מתייחס, לפי לשונו, למוצרי BONO בלבד, אך בפועל הוא מתייחס לכל מוצרי המבקשת המופצים בישראל וזאת בשל כך שנקבע בו שהיא תהיה המפיצה הבלעדית של טרסן בישראל למעט חברה בשם SHINY. נטען כי דווקא החרגתה של חברת SHINY מלמדת על כך שההסכם לא הוגבל למוצרי BONO בלבד ומשכך יש לראותו כקובע בלעדיות לכל המוצרים המשווקים בישראל. כן נטען שהדבר עולה מפניית טרסן אל המבקשת שלוש שנים לאחר חתימת ההסכם עת הפנתה אליה פניה של חברה ישראלית שביקשה לייצר מוצרים במפעלה, כמו גם מההסכם השני שם נקבעה בלעדיות ביחס למוצרים שישווקו במספר מדינות באירופה. המבקשת מוסיפה וטוענת שאין היגיון בהתקשרות ללא סעיף בלעדיות שאחרת דבר אינו מונע מבעל המותג (כגון המשיבה במקרה זה) להתקשר ישירות עם היצרן ולעקוף אותה.
- עוד טוענת המבקשת שהמשיבה הייתה מודעת ליחסיה עם טרסן ומטעם זה לא יצרה מעולם קשר ישיר עם טרסן אלא הזמינה דרכה את המוצרים. ביחס לעובדה שההסכם הראשון אינו קובע מועד סיום נטען שאין ללמוד מכך שהצדדים לא התכוונו שיהיה לצמיתות וכי נסיבות העניין מלמדות על ציפיית הצדדים להסכם ארוך טווח ולראיה ההסכם השני העניק למבקשת בלעדיות למשך 10 שנים. לחלופין נטען שבכל מקרה ההסכם בתוקף עד סיום תקופת ההודעה המוקדמת הסבירה, ככל שתינתן על ידי טרסן. לאור כך טענה המבקשת כי המשיבה גרמה לטרסן להפר את החוזה שביניהן בכך שגרמה לה למכור לה מוצרים שיופצו בישראל תוך שימוש בנוסחאות השייכות לה.
- המבקשת טוענת כי בין הצדדים נכרת הסכם בהתנהגות לפיו המשיבה מזמינה ממנה מוצרים תוך שהיא מגדירה את הנינוח הרצוי ועיצוב המוצר והיא פועלת לפיתוח המוצר על חשבונה ולייצורו במפעל טרסן, לאחר מכן היא מייבאת את המוצרים ומספקת אותם למשיבה. בעניין זה חלקה היא על טענת המשיבה לפיה הצעת המחיר שבין השתיים מגלמת את ההסכמות ביניהן וטענה כי זו מתייחסת להזמנה ראשונה בלבד והיא נעדרת התייחסות למספר נושאים מהותיים ובהם זהות מפתח המוצרים; הבעלים של הנוסחאות; ונושא הבלעדיות. כן טוענת היא שלכל היותר ניתן לומר שמדובר בהסכם חלקי שהוספו לו תנאים בהתנהגות הצדדים.
- ביחס להפרת ההסכם טוענת המבקשת כי המשיבה היא שהפרה את ההסכם שביניהן בכך שהפסיקה את הפעילות עמה כעולה מהמכתב ששלחה לטרסן ומכך שהזמינה המוצרים ישירות מטרסן. הודגש שהפסקת הפעילות הייתה ללא הודעה מוקדמת כאשר המבקשת השקיעה כספים רבים ברכישת חומרי גלם שנותרו בידי טרסן. כן נטען שהמשיבה קיזזה שלא כדין סכום של 328,344 ₪ בשל טענה שמגיעה לה הנחה בשיעור 3% (בשנים 2023-2025), הנחה לה מתכחשת המבקשת שכן זו הייתה מותנית לטענתה בעמידה בייעד מכירות דבר שהמשיבה לא עמדה בו. עוד טוענת המבקשת שאין ממש בטענת המשיבה למשבר אמון חמור שנגרם שכן לא רק שהיא לא הפרה את ההסכם, אלא שהמשיבה ביצעה גם לאחר מכן הזמנה משמעותית דרכה.
- ביחס למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה בבירור לטובת המבקשת. נטען כי במקרה בו מדובר בפגיעה בזכות קניינית, לרבות קניין רוחני, הסעד הראשוני הוא צו להפסקת ההפרה ופסיקת פיצויים אינה תחליף לכך. נטען כי המשיבה היא הלקוח היחיד של המבקשת וקיים חשש שללא מתן צווים היא תקדם את רכישת המוצרים מטרסן ובכך תגרום לה להפר את ההסכם עמה כמו גם שהדבר יכול להעמיד בסכנה את ההסכם השני. כן נטען כי בכך ייגרם לה נזק ממשי עד כדי חיסול עסקיה בעוד שעבור המשיבה היקף ההזמנות ממנה מהווה 4% מסך עסקיה. בעניין זה מציינת המבקשת כי המשיבה אישרה שאם יינתנו צווים כמבוקש היא תזמין בלית ברירה את הסחורה דרכה עד אשר ימצאו ספק אחר וכי הדבר יקרה לשיטתה (של המשיבה) במהרה. נטען כי אין ממש בטענה בדבר אבדן אמון כך שאין מניעה ליתן צו שיתכן שמהותו חיוב התקשרות בין הצדדים.
- המבקשת טוענת עוד שאין בצווים לשנות את המצב הקיים שכן הבקשה הוגשה טרם שהמוצרים סופקו למשיבה וספק אם יוצרו כלל. כן נטען שהצווים לא יטילו מגבלה כלשהי על טרסן שכן ההסכמים עמה קובעים בלעדיות למבקשת והנוסחאות הן קניינה. משכך טוענת היא שלא היה צורך לצרף את טרסן להליך שכן לא תגרם לה כל פגיעה במתן הצווים. עוד טוענת היא שמתן הצווים ישמרו את המצב הקיים ויאפשרו לה להמשיך את שיתוף הפעולה עם טרסן.
- המשיבה טענה בסיכומיה כי יש לדחות הבקשה בשל מספר עילות סף ובהן אי צירוף טרסן; זהות הסעד הזמני לעיקר; והיות הסעד הזמני בבחינת שינוי המצב הקיים ולא שימורו. כן טענה שאם יינתן סעד זמני יהיה בכך לכפות עליה התקשרות עם מי שאיבדה בו אמון ואינה מעוניינת לרכוש ממנו עוד סחורה ולו לפרק הזמן שעד שתמצא ספק חדש. בנוסף נטען שהמבקשת הגישה את הבקשה בחוסר תום לב בכך שמנהלה שיקר בנושא הנחת ה-3%; שלא גילתה שביטלה את הזמנת סופר פארם; ושלא פירטה בבקשה את התנאי בדבר היקף ההזדמנות בהסכם הראשון.
- לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא הוכחו סיכויי תביעה טובים אלא אף להיפך. נטען כי טרסן מכחישה קיומו של הסכם בלעדיות וכאמור היא לא צורפה להליך ויש בכך לפעול לחובת המבקשת. כן נטען שההסכם הראשון עוסק במוצרי BONO בלבד כך שהוא אינו חל על ענייננו והמבקשת הודתה שלא נחתם כל חוזה אחר עם טרסן ביחס להפצת מוצרים בישראל. עוד טוענת היא שבכל מקרה ההסכם עם טרסן מותנה בהזמנת כמות מוצרים מינימלית וכן אינו בעל תחולה מוגדרת בזמן כך שהוא ניתן לביטול בכל רגע.
- המשיבה טוענת עוד שככל שייקבע שמדובר בהסכם בלעדיות אזי הוא הסדר כובל הנוגד את החוק והמבקשת לא התמודדה עם טענה זו. כן נטען שאין בהסכם זה למנוע ממנה לשווק את המותג PURE שאין מחלוקת ששייך לה וזאת באמצעות מתווך אחר מהמבקשת. ביחס ליחסי הצדדים נטען כי הצעת המחיר ששלחה המבקשת מעגנת את כלל הסכמות הצדדים ואין לראות בהתנהגות הצדדים דבר המרחיב אותו כטענת המבקשת.
- ביחס לטענה לבעלות בנוסחאות טענה המשיבה כי המבקשת לא פיתחה את המוצרים אלא היא מהווה מתווכת בלבד מול טרסן. כן טוענת היא שבבקשה נקטה המבקשת לשון מטעה עת ציינה שהיא עוסקת בייצור כאשר הדבר אינו נכון. בעניין פיתוח המוצרים הפנתה המשיבה לדבריו של מנהל המבקשת מהם עלה כי הפעם האחרונה בה נעזר במעבדה כלשהי לצורך פיתוח מוצר היה "מאוד מזמן" (בעמ' 21, ש' 31) וטענה שיש בכך ללמד שהיא לא פיתחה את מוצרי PURE כך שהנוסחאות אינן שייכות לה. נטען שאין כל הסכם או מסמך אחר המלמד על בעלות המבקשת בנוסחאות מוצרי PURE ומנגד, טרסן טוענת אף היא לבעלות בהן. ביחס לטענת מנהל המבקשת כי הוספת ריח הווניל הוא רעיון שלו נטען שאין מדובר בפיתוח המקנה בעלות בנוסחאות ובכל מקרה מדובר בידע נפוץ לציבור שלא יכול להיות סוד מסחרי. כן טוענת היא שהמבקשת לא הוכיחה ולו בקירוב כי פיתחה את המוצר או סייעה לכך ואין די ברעיון לתוספת ריח וניל לשם כך. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אם יינתן הצו הוא לא יחייב את טרסן המכירה את הנוסחה וטוענת לבעלות בה, כך שהיא עלולה למצוא את עצמה מפרה את הצו ללא ידיעה, היות שהיא אינה מודעת לנוסחה.
- בעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הוא נוטה לטובתה באופן מובהק בין היתר בשל כך שככל שייגרם למבקשת נזק הרי שהוא ניתן לפיצוי כספי, בעוד שעבורה מדובר בנזק גבוה הכולל פגיעה במוניטין בשל חוסר יכולת לספק את המוצרים ללקוחותיה, דבר שעלול לגרום שאלו יתקשרו עם חברה אחרת. עוד טוענת היא שהמבקשת עותרת לאסור עליה לייבא מוצרים תחת המותג שלה דבר הממחיש את הנזק שייגרם לה. בנוסף טוענת היא שהצו, אם יינתן, יגרום נזק לטרסן שלא תוכל לשווק את המוצרים בישראל וזאת מבלי שהיא צורפה להליך. ביחס לאפשרות להמשך הקשר העסקי שבין הצדדים נטען כי נקבע בפסיקה שאין לכפות קשר שכזה על צדדים עסקיים מסוכסכים.
דיון והכרעה
- כידוע, מטרתו של סעד זמני היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין" (תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - להלן – 2018 ; להלן – התקנות). התנאים למתן סעד זמני הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה; הגעה למסקנה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד; וכי אין סעד אחר שיש בכוחו להשיג את תכלית הסעד הזמני ושפגיעתו במשיב קלה יותר. עוד נבחן תום לבם של הצדדים והשאלה אם המבקש לא השתהה בהגשת הבקשה.
- ביחס לעילת התביעה הרי שהבחינה היא לכאורית בלבד (רע"א 5602/24 יוסי זיו נ' עו"ד גונן קסטנבאום – בתפקידו ככונס על זכויות החייבת בנכס (28.7.2024), פסקה 18) ובין שני השיקולים הבסיסיים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות – קיים יחס של מקבילית כוחות, היינו "ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר יש להקל עם דרישת מאזן הנוחות, ולהיפך" (רע"א 54088-09-24 חיה שימון נ' ברכה פלדמן (27.11.2024), אך ככלל, עיקר המשקל מושם על מאזן הנוחות (ראו מיני רבים: רע"א 1227/24 צרפתי צבי ושות' חברה לבניין לקבלנות בע"מ נ' גמול יהוד בע"מ (19.2.2024); רע"א 4927/24 דפוס ביטחון בע"מ נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר(28.10.2024) ). בעת בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לשקול את הנזקים הבלתי הפיכים שייגרמו למבקש באם לא יינתן הסעד אל מול הנזק שעלול להיגרם למשיב בשל הסעד הזמני. ראוי לציין עוד כי בתקנות החדשות צוין כי בעת בחינת מאזן הנוחות על בית המשפט להביא בחשבון גם "נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי" (תקנה 95(ד)(1) לתקנות).
ומן הכלל אל הפרט.
- טרם דיון בשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורית ראיתי לציין כי המבקשת בחרה שלא לצרף את טרסן להליך הגם שהיא "שחקן מרכזי" בסכסוך ובכל מקרה בעל דין נחוץ. אף לאחר הערתי בנושא (ראו החלטתי מיום 10.9.25 הדוחה את הבקשה לצו ארעי) לא ביקשה המבקשת לתקן את ההליך ולצרף את טרסן אלא טענה שהדבר אינו נחוץ (ראו סעיפים 49-50 לסיכומי המבקשת). כידוע, יש לצרף לבקשה למתן סעד זמני כל אדם העלול להיפגע מהצו, לא כל שכן נפגע ישיר (רע"א 1767/04 יעקב טוויל ואח' נ' סולל בונה ואח' (7.3.2004)), כמו גם שבית המשפט מחויב להביא במסגרת שיקוליו "נזק העלול להיגרם לאדם אחר..." (תקנה 95(ד)(1); וראו גם רע"א 5292/24 שיראור סחר ישיר בע"מ נ' NINGBO ואח' (8.8.2024) שעובדותיו דומות לשלנו; להלן – עניין שיראור).
- 00לדעתי טרסן היא בעל דין נחוץ בבקשה והדבר מתבטא בשני מובנים שונים. הראשון, טרסן עלולה להיפגע מקיומו צו האוסר על המשיבה או מי מטעמה "לייצר ו/או להזמין ו/או לייבא ו/או להפיץ בישראל או מחוצה לה" את המוצרים שהיא (טרסן) מייצרת. לנושא זה אחזור בעת הדיון במאזן הנוחות ובשלב זה אתמקד בנקודת המבט הנוספת שבאי צירופה של טרסן והיא שהדיון בשאלות המהותיות בהן יש להכריע היה חסר שכן לא ניתן היה לשמוע את עמדתה של טרסן ואת הסבריה לטענות המבקשת. כפי שנראה להלן, במובנים רבים נקודת מוצא זו היא גם נקודת הסיום. היעדרה של טרסן מנע דיון ענייני (ודומה שאף בסיסי) בנקודות המחלוקת העיקריות והדבר פועל לחובת המבקשת, לא כל שכן לאור הפגיעה האפשרית בטרסן.
0
- ודוק: הקושי המעשי שבצירוף בעל דין זר ברור ואינו טעון הסברים. הדברים בוודאי נכונים למסגרת הזמנים הדחוקה שבבקשה לסעד זמני. ואולם, אין בכך להצדיק שלא לצרף בעל דין העלול להיפגע בשל הצו ומטיעוני המבקשת בסיכומיה עלה שמדובר היה בהחלטה מושכלת שאינה קשורה לקושי המעשי אלא לחוסר הרצון "להחריף את הסיטואציה" על ידי הגשת תביעה נגד טרסן (סעיף 50). נימוק זה אינו משכנע כמובן כאשר המסקנה היא שהצווים עלולים לפגוע בטרסן ולכך אחזור בהמשך.
וכעת לגופם של דברים.