תא (חי') 26084-09-25 ד.א.ח. יבוא שיווק והפצה בע"מ נ' קומפלקס כימיקלים בע"מ - חלק 3

גרם הפרת חוזה

31. כאמור, טענה זו מבוססת על ההסכם הראשון והטענה היא שהמשיבה גורמת בהתקשרותה עם טרסן להפרתו על ידי האחרונה. עוולת גרם הפרת חוזה מוגדרת בסעיף 62 לפקודת הנזיקין כך:

מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

32. הנה כי כן, העוולה כוללת חמישה יסודות והם: קיומו של חוזה מחייב; הפרה של החוזה; מודעות מצד הנתבע לקיומו של החוזה ולכך שפעולותיו עלולות להביא להפרתו; קשר סיבתי בין פעולת הנתבע להפרת החוזה; והיעדר צידוק מספיק למעשי הנתבע (ראו למשל: ע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' אבהרם הרר (17.6.2019)).
33. תנאי בסיסי להוכחת יסודות העוולה הוא אפוא קיומו של חוזה מחייב ובעניינו חוזה להפצה בלעדית של המבקשת את מוצרי טרסן. לדעתי יש קושי ממשי בראיות שהציגה המבקשת בנושא זה.  ראשית, בהסכם צוין כי הוא מתייחס למוצרי BONO בלבד ואילו המבקשת רוצה למנוע מהמשיבה להתקשר עם טרסן בהסכם לייצור מוצרים שונים.  שנית, ההסכם אינו כולל תקופת זמן מינימלית בה התחייבה טרסן לבלעדיות וכידוע "חוזה הפצה שלא נקבע מועד לסיומו, ניתן לביטול על-ידי מתן הודעה תוך תקופת זמן סבירה בין מועד ההודעה ובין מועד הפסקת החוזה" (ע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ, פ"ד נד(4), 849, פסקה 11).  שלישית, תנאי הבלעדיות כפוף על פי ההסכם לעמידה ביעדי רכישה כך שאין מדובר בזכות מוחלטת (ככל שקיימת).  רביעית, בהסכם צוין כי גם חברה בשם SHINY תוכל להפיץ את מוצרי טרסן בישראל, כך שדומה שאין מדובר בבלעדיות אמיתית אלא מעין "שותפות" בבלעדיות כאשר לא הובהרו "גבולות הגזרה" של "שותפות" זו.
34. מדובר בקשיים של ממש (ובעיקר השניים הראשונים) ולכך יש להוסיף כי טרסן, כאמור, טענה במכתבה למשיבה כי אין מדובר בהסכם בלעדיות. אמנם טענה זו לא נומקה, אך לדעתי די בעמדה זו בשילוב הקשיים עליהם הצבעתי לעיל (המלמדים לכאורה שאין מדובר בעמדה נטולת בסיס) על מנת להעמיד בסימן שאלה ממשי את הטענה בדבר קיומו של הסכם הפצה בלעדי, תוך שיש לזכור שהמבקשת לא אפשרה דיון ממשי בטענות אלו בשל כך שלא צירפה את טרסן.  ודוק: המבקשת לא חלקה על אותנטיות המכתב של טרסן והודעות הווטסאפ שצירפה המשיבה.  טענתה היא שטרסן אומרת את הדברים בשל כך שקיבלה כסף מהמשיבה, אך אין בטענה זו לסייע למבקשת שכאמור בחרה שלא לצרף את טרסן ומנעה בכך דיון בנושאים חשובים אלו.  יתרה מזו, המבקשת טענה כי מאז שהמשיבה יצרה קשר ישיר עם טרסן, האחרונה אינה עונה עוד לפניותיה.  עובדה זו יכולה ללמד שטרסן בחרה להפסיק את הפעילות איתה שבמסגרת ההסכם הראשון, כפי שהיא לכאורה יכולה (בכפוף להודעה סבירה שמוכן אני לצורך הדיון להניח שלא ניתנה).
35. טענותיה של המבקשת בנושא זה אינן משנות את פני הדברים. התנאי שההסכם מתייחס למוצרי BONO בלבד נכתב במפורש ולעת הזו קשה לראות כיצד הטענה כי הוא חל על כלל המוצרים המיוצרים במפעל טרסן ומשווקים לישראל, גוברת על לשונו הברורה של ההסכם, לא כל שכן כאשר טרסן לא צורפה וקולה לא נשמע.  באשר לטענה כי עצם החרגת מוצרי SHINY מההסכם מלמדת שהוא חל על כלל המוצרים ולא רק על אלו של BONO אזי אינני סבור שיש בה ממש.  על פני הדברים עולה מההסכם כי בעת חתימתו עבדה טרסן גם עם חברת SHINY ולכן היא הוחרגה וקשה להלום את ההסבר הניתן כעת על ידי המבקשת שאינו נתמך בכל ראיה.  גם הטענה לפיה טרסן נהגה להפנות אל המבקשת חברות שפנו אליה אינה מלמדת, כשלעצמה, על קיומה של בלעדיות בנוגע לכלל המוצרים.  המבקשת הראתה פניה אחת בלבד שכזו ושוב נזכיר שטרסן לא זכתה להסביר את הדברים.  ניתן לחשוב על מספר סיבות להתנהגות זו ובכלל זה שטרסן העדיפה לעבוד מול חברה שהיא מכירה ושעמה היא מקיימת קשרי עבודה סדירים מאשר מול לקוח מזדמן.  הדברים בוודאי נכונים אם מדובר היה בלקוח שביקש הזמנה בהיקף נמוך או באופן חד פעמי.  אכן, זו אפשרות בלבד ואינני קובע ממצאים בנושא שכן אינני יכול להגיע למסקנות ברורות בשל היעדר דיון מלא בנושא, מצב אשר המבקשת גרמה לו והיא אשר נושאת בתוצאותיו.
36. כאן המקום לציין כי בבקשה נטען שבהמשך הדרך הוחל ההסכם הראשון (אשר כאמור מתייחס לפי לשונו למוצרי BONO בלבד) "אף לגבי כלל מוצרי הניקיון שיוצרו ע"י טרסן עבור המבקשת, כשלימים אף שלחה טרסן הודעת דוא"ל המעלה זאת על הכתב" (ראה סעיף 10 לבקשה כאשר ההפניה היא לנספח 4). ואולם, מייל זה וכן טיוטת ההסכם שצורפה לו (משנת 2022, נספח 5) אינם חתומים ומדובר אפוא בטיוטה אשר לא התגבשה לכדי הסכם מחייב.  יש להצר על האופן בו נוסחו הדברים אשר יש בהם להטעות (בכך שלא צוין שהטיוטה לא נחתמה) ונזכיר שמדובר בבקשה בה התבקש גם סעד במעמד צד אחד, דבר המחייב את המבקשת להקפיד באופן בו הדברים מוצגים לבל יטעו.  די לומר שמנהל המבקשת אישר בחקירתו שלא נחתם לאחר ההסכם הראשון כל הסכם נוסף בנוגע להפצה בישראל (עמ' 19, ש' 12; וראו הנוסח בבקשה לתיקון פרוטוקול) על מנת להבין שהמבקשת אינה עומדת עוד על גרסה זו.  יתרה מזו, עצם העובדה שהצדדים ניהלו משא ומתן על מנת להרחיב את ההסכם הראשון על כלל המוצרים מלמדת (לפחות לכאורה ולעת הזו) שהם לא ראו בהסכם הקיים כקובע זכות הפצה בלעדית לכלל המוצרים ולמצער שהיו בנושא חילוקי דעות.
37. לא התעלמתי מטענת המבקשת לפיה אין היגיון עסקי בעבודה ללא הסכם בלעדיות שאחרת ניתן לעקוף אותה ולעבוד ישירות מול המפעל. טענה זו הגיונה בצדה אך היא לבדה אינה יכולה להתגבר על לשונו של ההסכם המגביל עצמו למוצרים מסוימים ועל העובדה שהוא אינו כולל מועד סיום.
38. המסקנה העולה מדברים אלו היא כי מהראיות המצויות בפני כיום, קשה לבסס תשתית ראייתית לכאורית בעצמה ממשית והדבר משליך על עילת התביעה הלכאורית. יפים בעניין זה הדברים שצויינו בעניין שיראור:

"אמנם בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת בעניינה של נינגבו עילת תביעה לכאורית "על הצד הגבוה", אלא שמסקנה זו נקבעה על יסוד טענותיה וראיותיה של המבקשת, מבלי שגרסתה של נינגבו הונחה לפני בית המשפט ומבלי שנשמעו טענותיה (ולא נעלם מעיניי כי טורנדו העלתה בתגובתה טענות גם בעניינה של נינגבו).  לאור האמור, קיים קושי לקבוע כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי עומדת לה עילת תביעה לכאורית נגד נינגבו"

39. קיומו של חוזה הפצה ובו תנאי של בלעדיות הוא בריח התיכון ביסודות עוולת גרם הפרת חוזה ולאור קביעתי בדבר סיכויי התביעה בעילה זו, אין צורך לדון ביתר יסודות העוולה תוך שאציין כי בהינתן ראיות טובות לקיומה של בלעדיות, מקובל עלי שיתר התנאים מתקיימים לכאורה והמשיבה לא טענה אחרת (ובעניין המודעות, היות שאנו עוסקים בצו מניעה הצופה פני עתיד ולא בתביעה עצמה (הבוחנת את העבר), די בכך שהמודעות היא מעתה ואילך ולו בשל ההליך המשפטי).

גזל סוד מסחרי

40. סעיף 5 לחוק עוולת מסחריות מגדיר "סוד מסחרי" כך: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". מכאן שעל מנת להוכיח שמידע מסוים מהווה סוד מסחרי, יש להוכיח חמישה תנאים מצטברים והם: שמדובר במידע עסקי מכל סוג; שהמידע אינו נחלת הרבים; שהמידע אינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים; כי סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו; וכי הבעלים נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.
41. כאשר המבקשת עותרת לצו לשם הגנה על סוד מסחרי עליה לשכנע ברמה הלכאורית שהיא בעלת הזכות המוגנת וכי מדובר בסוד מסחרי הראוי להגנה. בעניין זה נקבע כי "גם 'הזכות לסודיות מסחרית נוצרת על יסוד התקיימותם של תנאים עובדתיים אובייקטיבים מסויימים' (דויטש, 282), ומשכך בעל דין המבקש מבית המשפט הגנה מן הסוג שביקשו המשיבות על מידע עסקי נדרש להוכיח תחילה כי מידע זה אכן עולה כדי סוד מסחרי בר-הגנה" (ע"א 10545/09 מרדכי בטאן נ' INC 1988 INTEGRA MICROSYSTEMS (1.3.2012)).  לשם הוכחת הסוד המסחרי על הטוען לסוד לפרט ולתאר את הסוד ואין להסתפק בתיאור כללי (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), פרק מ', בעמ' 1059; ת"א (מחוזי ת"א) 2056/06 במברגר רוזנהיים בע"מ נ' שליט כהן יורם (26.06.2012)).  כן נקבע בנושא כי:

" 'סוד מסחרי' אינו מילת קסם.  על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו.  היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד.  אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו' " (ע"ע 164/99 צ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ, פד"ע ל"ד 294, 320)

42. כאמור, טענת המבקשת היא שהנוסחה לייצור המוצרים היא סוד מסחרי שלה. דומה שאין מחלוקת שמדובר במידע עסקי אשר סודיותו (ככל שתוכח) מקנה לבעליו יתרון עסקי והמשיבה לא טענה אחרת.  טענתה היא שהמבקשת לא פיתחה את הנוסחה אלא טרסן ובכל מקרה שאין מדובר בפיתוח המצדיק הגנה כסוד מסחרי.  כן טען מנהל המשיבה ביחס למוצרים שיוצרו קודם לכן במפעל אחר (למעט "מוצרי 4 ב-1") כי אין קושי לייצרם במקום אחר שכן "הבסיס של המוצר הוא אותו מוצר ...רק הבישום הוא שונה".  כאן המקום לציין כי בתגובתה לא הרחיבה המשיבה בנושא זולת הטענה שההסכם שבין הצדדים (המגולם בטופס הצעת המחיר) אינו מציין שהבעלות בנוסחאות שייכת למבקשת וכי טרסן טוענת שהיא בעלת הזכויות.  עם זאת, בעת הדיון חקרו הצדדים בנושא בצורה מעמיקה יותר ובסיכומי המשיבה נטענו טענות רחבות יותר בנושא.  אינני סבור שיש לראות בטיעון החסר שבתגובה משום הסכמה של המשיבה לכך שמדובר בסוד מסחרי ולא נדרשה כפירה מפורשת בנושא על מנת לחייב את המבקשת להוכיח רכיב זה, שהרי בכל מקרה את מלוא הראיות אמורה הייתה המבקשת להגיש עוד טרם הגשת התשובה (ובעניין הבעלות הטענה נטענה במפורש).  יתרה מזו, אף כאן משפיעה העובדה שטרסן לא צורפה ולאור האפשרות שהיא תפגע מהצווים (במנותק מהמשיבה) יש צורך לדון במלוא הטענות אף אם המשיבה לא העלתה אותן במפורש.
43. ולגופם של דברים. אין ספק כי נוסחה כימית המשמשת לייצור חומר ניקוי יכולה להוות סוד מסחרי ואפנה לעניין זה לע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3), 421 שם צוין כי "סוד מקצועי כולל כל נוסחה, תכנית, אמצאה או צירוף של מידע אשר אדם עושה בהם שימוש בעסקו והנותנים לו את ההזדמנות להשיג עדיפות על-פני מתחריו החסרים אותו סוד.  סוד זה יכול להיות נוסחה לתרכובת כימית, תהליך ייצור, סוד הטיפול או השימור של מוצרים, תרשים או תכנית של מכונה או כל אמצאה אחרת או אפילו רשימת לקוחות".
44. הנוסחה יכולה אפוא עקרונית להיות מוכרת כסוד מסחרי ואולם שתי משוכות ניצבות בפני המבקשת. הראשונה היא עמדתה של טרסן המחזיקה בנוסחה והטוענת שהיא בעלת הזכויות בה וכאמור העובדה שהיא לא צורפה לא אפשרה לה להשמיע את קולה, לטעון טענות ולשכנע שהיא אכן בעלת הזכויות בנוסחה, למצער ביחד עם המבקשת.  היעדרה מנע אפוא דיון אמיתי בנושא והדבר פועל לחובת המבקשת.  הדבר משליך גם על הטענה לפיה המשיבה "נטלה את נוסחאות המוצרים ללא הסכמת המבקשת ואת בניגוד לחיוב מפורש הקבוע בהסכם טרסן הראשון", שהרי כפי שצוין בעניין הטענה לבלעדיות, ההסכם הראשון מתייחס לפי לשונו למוצרי BONO בלבד כך שטענה זו נתקלת באותם קשיים כפי שצוין לעיל בעניין הסכם הבלעדיות, לא כל שכן על רקע היעדרה של טרסן מהדיון.  כאן המקום לציין כי אכן בטיוטת ההסכם (נספח 4 לבקשה) צוין כי הנוסחאות (ללא הגבלת מוצרים) תהיינה רכושה של המבקשת, ואולם כפי שצוין לעיל מדובר בטיוטה שלא נחתמה מעולם כך שלא ניתן לבסס על כך מסקנה לכאורית ברורה, בוודאי כאשר טרסן לא זכתה להיות חלק מההליך והיא טוענת אחרת (נספח 9 לתגובת המשיבה).  כמו כן, לא התעלמתי מכך שבהצעת המחיר צוין כי המבקשת תעביר למשיבה "דוגמא של ניחוחות המוצרים".  אכן יש בכך ללמד שהמבקשת הייתה מעורבת בפיתוח המוצר, וזאת בניגוד למשיבה, ואולם המשיבה לא טענה שהיא המפתחת ועיקר המחלוקת של המבקשת היא עם טרסן הטוענת לבעלות על הנוסחאות אך קולה כאמור לא נשמע.
45. המשוכה השנייה היא שהמבקשת לא עשתה מאמץ כלשהו להוכיח, ולו לכאורה, שמדובר במידע "שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים". כך, המבקשת לא פירטה מדוע מדובר במידע הראוי להכרה כסוד מסחרי ובמיוחד לא טרחה להסביר מדוע מדובר בנוסחת ייצור הכוללת ידע שאינו נחלת הכלל או כזה שאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי מי שעוסק בתחום זה.  מדובר בטענה עובדתית-מקצועית המצריכה בראש ובראשונה פירוט עובדתי בדבר ייחודיות הנוסחה או המוצר ובמקרים המתאימים אף תידרש חוות דעת של מומחה בתחום אשר יסביר מדוע מדובר בהרכב חומרים שאינו ידוע לעוסקים בענף ומדוע ראוי הוא להגנה.  כך, ניתן להסביר למשל (ומבלי לגלות את הסוד כמובן) כי מדובר בשימוש בחומרים בהרכב שאינו מקובל בתחום, בחידוש כלשהו (במובן של מידע שאינו ידוע ברבים, ראו: מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב), בעמ' 500), או בחומרים שלא ניתן בנקל לגלות את זהותם והרכבם וכיוצב' הסברים מהם ניתן יהיה להסיק שאכן מדובר במידע שאינו נחלת הכלל ושאינו ניתן לגילוי בנקל.
46. המבקשת לא צירפה חוות דעת ואף לא פירטה את ייחודיות המוצר או התהליך הקשור אליו. עם זאת טענה היא כי ביצעה ניסויים רבים בהרכבים הכימיים ובניחוחות.  לדידי אין די בכך על מנת לעמוד בנטל ההוכחה (ולו הלכאורי לשלב זה) לפיו מדובר במידע שאינו נחלת הכלל ושאינו ניתן לגילוי בקלות.  אכן, ראיות בדבר מחקרים וניסויים משמעותיים לתקופה ארוכה יוכלו לעיתים ללמד, כשלעצמם, על כך שמדובר במידע שאינו נחלת הכלל ושאינו ניתן לגילוי בנקל, במיוחד כאשר עורך הניסויים הוא בעל ידע וניסיון נרחב בתחום (שאחרת אפשר שהצורך בניסיונות רבים נובע דווקא מחוסר ניסיונו ולא מייחודיות התהליך).  ואולם, אין זה המצב בענייננו שכן לא הוכחה מידת מאמץ ומחקר המצדיקים מסקנה זו והניסויים והמחקרים הנטענים לא פורטו ונותרו ברמת הטענה.  בחקירתו הנגדית טען מנהל המבקשת כי הרעיון להוסיף תמצית וניל לחומר המקשר הוא שלו ואולם, אף בעניין זה לא נעשה ניסיון להוכיח שמדובר ברעיון שאינו מוכר בתחום, או שאינו ניתן לגילוי בנקל, עד כי הוא ראוי להיות סוד מסחרי מוגן.  לכן, גם אם אקבל את הטענה העובדתית לפיה מדובר ברעיון של המבקשת (והאמור בנספח 6 לבקשה, שם מודה טרסן שלא הייתה מעורבת בבחירת תמציות הריחות, מתיישב עם הדברים) אין בכך ללמד שמדובר בסוד מסחרי (ראו בהשוואה ת"א (מחוזי-ת"א) 4258-06-20‏RAM GROUP HOLDINGS, PTE.  LTD ‎ נ‎' ‎ב.ג.  נגב טכנולוגיות ויישומים בע"מ (9.9.2020); ת"א (מחוזי-חיפה) 51021-01-18 ראובן אירלנד נ' דורון פלס (5.7.2018)).  גם הטענה שחלק מהמוצרים מבוססים על מוצרי BONO אינה משנה מסקנה זו.  ראשית, טענה זו לא הוכחה ולו לכאורה כנכונה עובדתית (ושוב אזכיר שלא הוגשה חוות דעת והטענה נותרה טענה בלבד) ובכל מקרה, לא הוסבר וממילא שלא הוכח, מהי התרומה של מוצרי בונו לנוסחה בה עסקינן והאם תרומה זו ראויה להוות סוד מסחרי (ואף לא נעשה ניסיון להוכיח שנוסחת מוצרי בונו היא עצמה סוד מסחרי).
47. להשלמת התמונה אציין כי לאחר הדיון צירפה המבקשת (מיוזמתה) מעטפה חתומה (לעיני בית המשפט בלבד) ובהודעה שצורפה לה (שהוגשה לתיק) נטען שמצויות הנוסחאות הרלוונטיות. כן צוין שהדבר נעשה לאור הערות בית המשפט בעת הדיון.  ביקשתי הסברים נוספים לצורך בנוסחאות בשלב זה של הדיון והמבקשת טענה כי לשיטתה הן אינן רלוונטיות להליך אך אם בית המשפט יראה צורך בכך הוא רשאי לעיין בהן.  בהחלטה מיום 15.10.25 ציינתי שלא ברור לשם מה הוגשו הנוסחאות שהרי הדבר רלוונטי לכל היותר למצב בו תהיה מחלוקת בדבר הפרת הצווים (ככל שיינתנו) ולא לשלב זה.  כן ציינתי שלא אעיין בשלב זה בחומר ותינתן התייחסות לכך בהחלטה בעניין הסעד הזמני.  הַחלטתי שלא לעיין בנוסחאות בעינה עומדת ולמען הסר ספק אציין כי מובן שהנוסחה עצמה אינה יכולה ללמד על כך שמדובר בסוד מסחרי, שהרי אין מדובר בידיעה שיפוטית ואין לבית המשפט (אף אם יעיין בה) את הכלים לדעת זאת ללא "תיווך" מקצועי.  בכל מקרה, הדיון בנושא, אשר צריך כמובן להבטיח את סודיות המידע ולמנוע פגיעה המבקשת, אמור להיות במעמד שני הצדדים ולאפשר טיעון ולא כך היו פני הדברים.
48. לסיכום: המבקשת לא פירטה ולא הסבירה מדוע יש להכיר בנוסחאות המוצרים כסוד מסחרי. לכך יש להוסיף שטרסן, הטוענת אף היא לבעלות בנוסחה, לא צורפה להליך ושילוב הדברים מביא למסקנה לפיה קשה לבסס תשתית ראייתית לכאורית בעצמה ממשית והדבר משליך על עילת התביעה הלכאורית.  לא התעלמתי מהטענה להפרת ההסכם שבין הצדדים (המבקשת והמשיבה) ואולם אין מחלוקת שמדובר בהסכם הניתן להפסקה בכל עת ומשכך ברי שהוא אינו מצדיק צו מניעה המחייב את המשיבה להמשיך לרכוש מוצרים מהמבקשת ונוסח הצו המבוקש אף אינו מכוון לתוצאה זו.  משכך, לא ראיתי צורך לדון בפרשנות ההסכם וטענות הצדדים בנושא שמורות להם להליך העיקרי בו יהיה הנושא רלוונטי.

מאזן הנוחות

49. המשיבה היא לקוחתה היחידה של המבקשת והזמנותיה מהוות אפוא את כלל הכנסותיה. בניגוד לכך, היקף עסקיה של המשיבה עם המבקשת מהווים כ -4% בלבד מסך פעילותה.  האפשרות שהמשיבה תפעל ישירות מול טרסן, אם לא יינתנו הצווים, עלולה לגרום אפוא למבקשת נזק משמעותי.  במובן זה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.  ואולם, אם יינתנו הצווים יהיה בכך לחייב (ולו בפועל) את המשיבה לרכוש את המוצרים דרך המבקשת וכידוע לא בנקל יכפה בית המשפט באמצעות צו זמני שיתוף פעולה עסקי בין צדדים בעלי סכסוך (רע"א 1227/24 צרפתי צבי ושות' חברה לבניין לקבלנות בע"מ נ' גמול יהוד בע"מ (19.2.2024), פסקה 45).  עם זאת, במקרה זה דומה שאין מדובר בשיתוף פעולה משמעותי אלא בביצוע הזמנות רכישה בלבד שאינו מצריך קשר הדוק ויום יומי (רע"א 59250-04-25 זיו ישראל בע"מ נ' מיי טאון קריית מלאכי בע"מ (17.8.2025), פסקה 21).  בכל מקרה, מנהל המשיבה לא התנגד להמשך עבודה מול המבקשת אף אם בלית ברירה בשל הצו (בעמ' 46, בש' 32) וטען כי יפעל למציאת ספק חלופי וכי "זה יקרה מהר מאוד" (בעמ' 46, בש' 32), כך שדומה שהעובדה שמתן הצו יחייב שיתוף פעולה עסקי בין הצדדים אינה בעלת משקל רב לצורף בחינת מאזן הנוחות הנוטה, כאמור, לטובת המבקשת.
50. אם בכך הייתה מסתכמת הבדיקה אפשר שחרף האופן בו הערכתי את עצמת עילת התביעה הלכאורית, היה מקום לשקול מתן צווים ולו לתקופה קצובה אשר תאפשר לשני הצדדים להתארגן ולצאת לדרך חדשה (שהרי ממילא המשיבה רשאית להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים במתן הודעה מוקדמת סבירה). ואולם, בצד זאת יש להביא בחשבון גם את הנזק שייגרם לטרסן אשר לא צורפה להליך ולא הייתה יכולה להתגונן ולהשמיע את טענותיה ונקודה זו מטה את הכף לחובת המבקשת, אשר בחרה שלא לצרפה והיא שצריכה לשאת במחיר המחדל.
51. המבקשת טענה בעניין זה שלא יגרם לטרסן נזק בשל כך שהצווים המבוקשים לא יטילו עליה מגבלה חדשה שכן על פי ההסכם "המבקשת היא המפיצה הבלעדית של טרסן בישראל וכי הנוסחאות מהוות קניינה הרוחני" (סעיף 49 לסיכומים). מטעם זה טוענת היא גם שלא היה צריך כלל לצרף את טרסן להליך.  טענות אלו אין לקבל שהרי מדובר בהנחת המבוקש ובעניין זה קבעתי לעיל שהתשתית הראייתית שהוצגה אינה מבססת עילה לכאורית ברמה ממשית, בין היתר לאור עמדת טרסן והעובדה שלא ניתנה לה הזדמנות להתגונן.  עוד אדגיש בעניין זה כי העובדה שהצווים המבוקשים נוסחו כלפי המשיבה ולא כלפי טרסן אינה משנה את העובדה שטרסן עלולה להינזק מהם, שהרי הבקשה היא לאסור על המשיבה להתקשר עם טרסן ואפנה לעניין שיראור שם צוין כי: "ברי כי לצווים המבוקשים – אף אם יכוונו כלפי נינגבו בלבד – השפעה על עניינה של טורנדו, ולעת בחינת מאזן הנוחות לא ניתן להתעלם מן הנזק שעלול להיגרם לה".
52. נקודה נוספת שיש להביא בחשבון בעת בחינת מאזן הנוחות היא שההסכם הראשון (בניגוד לשני) אינו קצוב בזמן ומשכך ניתן להביא לסיומו בכל רגע נתון בכפוף להודעה מוקדמת. מדברי המבקשת עצמה ניתן להסיק שיחסיה עם טרסן עלו על שרטון והיא חדלה מלהשיב לפניותיה (בעמ' 20, בש' 31; בעמ' 21, בש' 6).  כמו כן טרסן מסרה בידי המשיבה מכתבים מהם עולה גרסה נוגדת לזו של המבקשת בעניין זכויותיה בנוסחאות כמו גם על פי ההסכם.  התנהגות זו מלמדת לכאורה על קיומה של מחלוקת מהותית ואפשר שאף על כוונה להביא את ההסכם הראשון לסיום.  ואולם, אין צורך להכריע בנושא במסגרת החלטה זו ואין גם צורך לדון באורך תקופת ההודעה המוקדמת הראויה במקרה וטרסן אכן תודיע על ביטול ההסכם הראשון.  די אם אומר שאף אם אביא בחשבון תקופת הודעה מוקדמת הוגנת ומשמעותית, הנזק שעלול להיגרם למבקשת בשל אי מתן הצו מוגבל בהיקפו לתקופת ההודעה המוקדמת בלבד ובמצב דברים זה ברי שמדובר בנזק שניתן לפיצוי כספי ואפנה בעניין זה לדברים שנאמרו בעניין שיראור: "בבחינת מאזן הנזק שבין הצדדים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי לנוכח פקיעתו הצפויה של ההסכם עם נינגבו בשנת 2025, הנזק הפוטנציאלי למבקשת, ככל שלא יינתנו הצווים, מוגבל בהיקפו".  אני מודע לכך שנימוק זה כוחו יפה ביחס לעילה הקשורה בהסכם הבלעדיות ולא בעניין הסוד המסחרי, ואולם לא ניתן להתעלם מנימוק זה בעת בחינת מאזן הנוחות, בעיקר על רקע התשתית הראייתית החסרה בעילת הסוד המסחרי.
53. לאור כל זאת ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, סברתי כי אין מקום ליתן צו מניעה זמני במקרה זה. התשתית הראייתית הקיימת בשלב זה אינה מבססת עילת תביעה לכאורית בעצמה ממשית והדיון היה חסר בשל היעדרה של טרסן.  הנזק שעלול להיגרם למבקשת, אף אם אין להקל בו ראש, הוא מוגבל בכל הקשור לעצם ההתקשרות שבין המשיבה לטרסן, כך שהוא ניתן לפיצוי כספי ואינו מצדיק פגיעה אפשרית בטרסן שלא צורפה להליך.  ביחס לשימוש בנוסחאות, אף כאן, הפגיעה שעלולה להיגרם לטרסן, בשילוב עם עצמתה של עילת התביעה הלכאורית שאינה גבוהה בשלב זה, מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה תוך שהנושא יוכל למצוא את פתרונו בפיצוי כספי באם בסופו של יום יעלה בידי המבקשת להוכיח כי מדובר בסוד מסחרי המצוי בבעלותה.
54. התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 6,000 ₪ (כולל מע"מ).  הבאתי בעניין זה בחשבון את מהות הנושא, היקף הטיעון, התנהגות הצדדים ומשמעות היעדרו של צו עבור המבקשת.

ניתנה היום, א' חשוון תשפ"ו, 23 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.