טענות התובעים
- הרקע וביסוס הזכויות. התובעים טוענים כי הם בעלי הזכות במשק XX בXXXX, וזאת מכוח מינוי בלתי חוזר כ"בן ממשיך" ע"י המנוח, אשר אושר על ידי הסוכנות והאגודה החקלאית.
- המנוח מינה את התובעים כבן ממשיך עוד בשנת 1984. כאשר באותו יום המליצה האגודה לסוכנות לאשר את המינוי, ביום 12.12.1984 אישרה הסוכנות את מינוי הבן הממשיך. בעקבות כך כתבה הסוכנות למנוח כי עליו לפנות למשרד הבינוי והשיכון, לצורך בירור זכאות התובעים לסיוע בבניית ביתם במשק כבן ממשיך.
- בהתבסס על המלצת האגודה ואישור המינוי קיבלו התובעים היתר לבניית ביתם במשק, ובנו את ביתם בידיעת כל הנתבעים כי הם הבן הממשיך במשק. לטענתם, כוונת המנוח הייתה למנות את התובע כבן ממשיך ערעור מיסים שיקבל את מלוא הזכויות במשק החקלאי, לאחר פטירת המנוח, מבלי לפצות את אחיו ואחיותיו.
- התובעים מדגישים כי המינוי מעולם לא בוטל על ידי המנוח שהיה צלול עד ימיו האחרונים. אדרבא, לאורך השנים חתם המנוח על מסמכים שונים בהם מוזכר מינוי התובעים כבן ממשיך. עוד נטען כי המינוי נעשה באופן הדרוש והמקובל נכון לשנת 1984,כאשר בעת ההיא החתימה על המינוי נעשתה בסוכנות ובאגודה החקלאית בלבד ללא צורך רישום ברמ"י. התובעים הדגישו כי הוראת אגף 55 שנקבעה רק בשנת 1997 לא חלה רטרואקטיבית ומאחר שמונו התובעים כדין בהתאם לכללים שהיו נהוגים בעת המינוי בשנת 1984, הרי שמדובר במתנה שהושלמה ואין הנתבעים יכולים לחזור ממנה, קל וחומר שהם כלל אינם מעניקי המתנה.
- בתאריך 28.4.2008 אישררה הסוכנות בשנית את מינויים של התובעים כ"בן ממשיך" במשק, דבר המחזק לטענתם את תוקף המינוי המקורי.
- ההתנהלות במשק והיחסים בין הצדדים. בתחילת שנות ה-90, לאחר שהמנוח יצא לפנסיה, החלו התובעים לעבד את המשק החקלאי. התובעים והנתבעים הפכו לשותפים בעבודה בכל שלושת המשקים - של האב המנוח ושל הנתבעים 2 -3 . לטענת התובעים, במשך השנים התייחסו הנתבעים אליהם כבן ממשיך לכל דבר ועניין. זאת ועוד, לאורך השנים הנתבעים 1 -3 קיבלו משקים אחרים נוכח העובדה שהם אינם 'הבן הממשיך' במשק XX. גם הנתבעת 2 היא בעלת משק.
- הועתק מנבובשנת 1992 נעצר התובע למשך 8 חודשים והפסיק את עבודתו במשק.
- נוכח מעצרו של הנתבע ואי אפשרותו לעבוד במשק ובשותפות, נחתם בנובמבר 1993 הסכם בין התובע לבין הנתבעים 2 -3 המתייחס להיעדרותו הזמנית של התובע מתפעול המשק. במסגרתו התייחסו הנתבעים 2 -3 במפורש לתובע כ"בן ממשיך", ונקבע כי התובעים יקבלו מקדמות חודשיות על סך 3,000 ₪ על חשבון הרווחים מהפעילות החקלאית במשק. עם זאת, בשלב מסוים, כך לטענת התובעים, הפסיקו הנתבעים 2 -3 להעביר את המקדמה החודשית ומעולם לא העבירו את חלקם ברווחים.
- בשנת 1995 נגזר דינו של התובע והוא נאסר לתקופה מצטברת של כ-7 שנים ושוחרר בשנת 1999 (לאחר מכן ריצה תקופת מאסר נוספת של שנתיים) בגין עבירה נוספת). בעקבות מאסרו, עברה התובעת בשנת 1997 להתגורר בשכירות ב... בסמוך למשפחתה. לטענת התובעים, היעדרותם מהמשק הייתה זמנית בלבד עקב מאסרו של התובע ומעבר אשתו לגור סמוך לבני משפחתה. התובעת מצאה עצמה אז מטופלת בילדים קטינים ללא כל עזרה וסיוע, כאשר בעלה מרצה עונש מאסר. המעבר להתגורר בסמוך לבני משפחתה היה אילוץ שנוצר מכורח הנסיבות, ובוודאי לא ויתור על זכויות ונטישת המשק. התובעים ציינו כי הנתבעים דחקו אותם מחוץ למשק והתנהגו אליהם בצורה מחפירה.
- בשנים האחרונות נאלצים התובעים להתגורר במקום אחר שכן אין ביכולתם להשתכר מהמשק נוכח התנהלות הנתבעים. הנתבעים לא מעבירים לתובעים דמי שכירות ועושים שימוש בחלקים היצרניים במשק מבלי לשלם לתובעים דמי שימוש.
- בשנת 2002 חתמו התובע והנתבעים 2 -3 על הסכם בו התייחסו לתובע כבעל זכויות במשק האב, אותן קיבל במסגרת הליך בן ממשיך (הסכם שלא נחתם לבסוף ע"י המנוח והתובעת ועל כן לא נכנס לתוקף).
- המנוח הלך לעולמו ביום 00.00.2015, כמה שבועות לאחר מכן נשלחה הודעה מאת הסוכנות לרמ"י על מסירת נחלה להחזקת מתיישב וכך הפכו התובעים לבעלי הזכויות במשק XX בXXXX.
- בקשה להעברת זכויות ברמ"י נחתמה ע"י האגודה ביום 25.1.2016. רמ"י הגיבה במכתב ובו דרישה לתקן פרטים טכניים שגויים. חודש לאחר מכן (מאי 2016) ניתן צו לקיום צוואת המנוח משנת 2011 ובה ציווה חלקים במשק לתובע וחלקים לנתבעים 1 -3.
- ב"כ התובעים פנה לרמ"י בהתייחס לדרישות תיקון הבקשה וצו קיום הצוואה שניתן.
- בתאריך 30.6.2016 הודיעה האגודה כי לאור צו קיום הצוואה היא לא משלימה את העברת הזכויות לפי מינוי הבן הממשיך, בניגוד לבקשה החתומה על ידה להעברת זכויות מינואר 2016, וכי איננה נוקטת צד.
- מספר ימים לאחר מכן השיבה רמ"י כי נכון לנקודה זו לא בוצע רישום "בן ממשיך". אז נודע לתובעים לראשונה כי לא הושלם רשמית תהליך מינויים כבן ממשיך במשק. ואילו האגודה השיבה כי תחתום מחדש על הבקשה להעברת זכויות רק על פי צו שיפוטי.
- זכויות התובעים נקבעו מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של המנוח. התחייבות זו מעולם לא בוטלה על ידי המנוח, על אף שחלפו 30 שנה מאז ניתנה ההתחייבות ועד פטירתו.
- חיוב המנוח בתצהיר ההעברה לא הותנה בהסכמת צד ג', לכן, במעגל היחסים הפנימיים בין התובעים למנוח ההקניה הושלמה ולא ניתן לחזור ממנה. במשך שנים ארוכות הסתמכו התובעים על התחייבות זו, בנו את ביתם במשק ולא קיבלו נחלה חקלאית אחרת כפי שקיבלו הנתבעים 1 -3.
- צוואת המנוח מנוגדת להסכם המשבצת המגביל את יכולת העברת זכות בר הרשות ליותר מאדם אחד. כמו כן הסכם המשבצת אינו מתיר פיצול הנחלה. ומכל מקום אדם אינו יכול לצוות אלא את מה שיש לו ומשנרשם בן ממשיך כדין לא ניתן "לעקוף" את המינוי באמצעות צוואה. מעבר לאמור המשק כלל אינו נכס עזבוני והעברת הזכויות בו יכולות להתבצע אך ורק בהתאם להוראות ההסכם בין רמ"י הסוכנות והאגודה החקלאית.
- חייהם של התובעים לא היו פשוטים. מעבר לתקופות המאסר שריצה התובע גם מצבם הכלכלי התדרדר. התובעים מצויים בהליך פשיטת רגל התקשו להילחם בנתבעים ובאגודה ולא היה בידם האמצעים לעמוד על זכויותיהם. התובעים קיבלו אישור להגיש תביעה זו מטעם בית המשפט המנהל את הליך חדלות הפירעון.
- מהתובעים נמנעת הכנסה ופרנסה מהמשק ומהבתים הבנויים בו בעוד התובעים ממשיכים להשכיר בית בנחלה וליהנות מפירותיה ורווחיה.
- הגיע העת להשיב לתובעים את הנחלה שייעד להם האב המנוח ואת הכספים שנמנעו מהם שלא כדין במשך שנים.
טענות הנתבעים
- האב המנוח חתם על התצהיר לפני 40 שנה, כדי לאפשר לתובע לבנות בית בנחלתו. אין מדובר במינוי בן ממשיך והאב לא התכוון לכך. מאז ועד פטירתו לא נדרש לשכלל את מינוי הבן הממשיך בפועל .
- גם אם לכאורה התכוון המנוח להעביר לתובעים את הזכויות בנחלה כולה אין ספק שכוונתו לא השתכללה לכדי מינוי בר תוקף, והמנוח לא חתם מעולם על יפוי כוח בלתי חוזר לשכלול זכויות הבן הממשיך. על כל פנים, המנוח שינה את רצונו נוכח התנהגות התובעים, ובצוואתו ביטל באופן ברור את המתנה ותחת זאת ציווה את רצונו לחלק את המשק.
- התובעים נטשו את הנחלה ואת האב, וגם לאחר שחלה בסרטן לא ביקרו אותו ולא סייעו בטיפולו ובדאגה לצרכיו ולבריאותו - גם לאחר שחרור התובע ממאסר. מזה עשרות שנים הנתבעים הם אלה שמחזיקים בנחלה, ומשקיעים בה ובבית המנוח והשביחו אותם מכספם, עוד בחייו של האב המנוח ובהרשאתו. הנתבעים הם שדאגו לאב לכל צרכיו עד יומו האחרון, בעוד התובעים התנערו מכל מחויבות כלפיו וכלפי הנחלה.
- הנתבעים ממשיכים להשתמש ולהשקיע בנחלה לאחר שירשו את זכויות האב על פי צוואתו, ונוכח ויתורו של התובע 1 על זכויותיו הנטענות במסגרת הסכמים פנים משפחתיים.
- בסופו של יום לא מונה בן ממשיך כדין - בין אם בשל שינוי ברצון האב וביטול המתנה בשל התנהגות מחפירה, ובין נוכח העובדה שהמינוי לא הושלם, ובין בשל התיישנות, שיהוי קיצוני או ויתור על הזכויות. לאור האמור ובהיעדר בן ממשיך, יש לפעול לפי הצו החלוט או לחילופין על פי סעיף 114 לחוק הירושה ולמלא את רצון המנוח כפי שעולה מצוואתו.
- מוכחשות זכויות התובעת 2 בנחלה, לרבות בית המגורים, שצווה לתובע 1 בלבד . זכויותיה אוינו כליל עם הפירוד מהתובע 1 ונוכח נטישתה את המנוח ואת הנחלה למשך עשרות שנים. וכן נוכח צוואתו המפורשת והצו החלוט.
- ברישומי רמ"י אין רישומים המעידים על מינוי בן ממשיך בזכויות בנחלה. גם אם נקבל את הטענה כי בעת המינוי לא היה צורך ברישום ה"בן הממשיך" ברמ"י, הרי שלאחר שנכנסה לתוקף הוראת אגף 55 בשנת 1997, היה על התובעים להשלים את המינוי.
- צו קיום הצוואה הינו חלוט, התובעים ידעו על פטירת המנוח והצו כ- 7 שנים לפני הגשת התביעה. אין סמכות עניינית לביטול חלקים מהצו .
- התביעה מנוגדת לעמדת רמ"י המיישמת פרשנות רחבה להוראות הסכם המשבצת שלפיהן אדם רשאי להורות בצוואה למי יעברו זכויותיו ובלבד שהוראות הצוואה אינן סותרות את הוראות הסכם המשבצת, דהיינו - מכירה לגורם אחד, ללא פיצול זכויות.
- התובעים העלימו עובדות מהותיות רלוונטיות - כך למשל הוסתרה עובדת ניתוק הקשר עם המנוח. התובע גרם למנוח עוגמת נפש ובושה עקב הרשעתו בעבירות פליליות וריצוי מאסר שנים רבות. עוד הוסתר דבר קיומם של הסכמים פנים משפחתיים שבמסגרתם ובהסתמך עליהם, מכרו התובעים לנתבעים 2 -3 כל זכות עתידית נטענת, וקיבלו מאות אלפי שקלים במישרין או דרך תשלום דה- פקטו, או סיוע בתשלום לנושים והלוואות.
- אין מקום להורות על העברת הזכויות ל"בן ממשיך" שכבר עשרות בשנים ניתק כל קשר עם הנחלה שאמורה לעבור אליו, לכאורה, מכח היותו בן ממשיך.
עמדת רמ"י
- הזכויות בנחלה רשומות על שם המנוח.
- ביום 9.9.2015 התקבלה ברשות הודעת הסוכנות היהודית על מסירת הנחלה לתובעים.
- ביום 10.4.2016 נשלחה הודעה אל התובעים שלפיה עליהם להשלים מסמכים המפורטים בהודעה לצורך העברת הזכויות בנחלה.
- עיון במכתב רמ"י מיום 3.7.2016 מעלה, כי התובעים התבקשו להעביר מסמכים שנחתמו לצורך רישומם כ'בן ממשיך' אצל הסוכנות היהודית. לא אותר אצל הרשות הודעה בדבר המינוי מאת הסוכנות. כמו כן התבקשו התובעים לחדש את תוקפו של אישור הסכמת הסוכנות מיום 1.9.2015.
- מוכחש מינוי התובעים כבן ממשיך בנחלה XX בXXXX מחוסר ידיעה. אם יוכח שהתובעים אכן מונו, לרשות אין התנגדות עקרונית להעברת הזכויות על שמם, בכפוף להשלמת האישורים הנדרשים.
- אם לא יעלה בידיהם להוכיח את מינויים כבן ממשיך, העברת הזכויות בנחלה לאחר פטירת בר הרשות צריכה להתבצע בהתאם למדרג הקבוע בסעיף 20.ה. להסכם המשבצת.
- מובהר, למען הסר ספק, כי אין לפצל נחלה בין מספר בעלי זכויות, אלא להעביר את הזכויות בה בשלמותה. משק חקלאי אינו מהווה חלק מעיזבון המנוח וממילא צוואה אינה יכולה לגבור על הכלל על פיו לא ניתן לפצל נחלות.
- עם זאת, בהתייחס לסעד המבוקש לביטול הצוואה, מלבד בית המגורים תטען הרשות כי כיום ניתן לפצל את חלקת המגורים של הנחלה למגרשים- גם בהקשר זה הפיצול ייעשה אך ורק בכפוף להחלטותיה ונהליה של הרשות.
- הרשות מותירה את שיקול הדעת ביחס לסעדים לבית המשפט.
תמצית טענות הסוכנות היהודית
- הסוכנות הבהירה כי אינה נוטלת צד בסכסוך, ותכבד כל החלטה של בית המשפט בסכסוך בין הצדדים לעניין רישום בעלי הזכויות במשק.
- יחד עם זאת, הסוכנות ציינה כי על פי רישומיה התובעים מונו כבנים ממשיכים עוד בשנת 1984 ומינוי זה אושר על ידה 24 שנים לאחר מכן במכתבה לאגודה מיום 28.4.2008.
00דיון והכרעה