טענות הצדדים בבקשה
- לטענת נתבעת 4 יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת. נטען כי התביעה הוגשה ללא טעם מוצדק כתביעה לסעד הצהרתי כאשר היא אינה אלא מסווה לעתירה לסעד כספי ע"ס של 22,051,415.07 ₪ וזאת על מנת להתחמק מתשלום אגרה. נטען כי כל העובדות הנדרשות לצורך בירור התובענה ידועות לתובעים מאז חודש 1/21, ועילות התביעה כבר התגבשו. הסעד אליו עותרים התובעים ידוע והינו בשיעור כלל ההלוואות אשר העמידו התובעים לנופים, והתובעים אף אמדו את שיעורו בכתב התביעה. טענת התובעים בכתב התביעה לפיה לא ניתן לעתור לסעד כספי בשל קיומו של מו"מ אינה רלבנטית לשם סיווגה של התביעה. ככל ששווי הסעד יופחת בעקבות המו"מ התובעים רשאים לתקן את כתב התביעה. באשר לטענת התובעים לפיה עתרו לסעד הצהרתי מאחר שטרם התגבש מלוא הנזק נטען כי ככל שהטענה תתקבל הרי שטרם הגיעה העת לבירור התביעה ויש לסלקה על הסף.
- לטענת התובעים התביעה הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי בשל קיומו של אינטרס לגיטימי שהינו עצירת מרוץ ההתיישנות לאור מועד החתימה על הסכם ההלוואה ביום 15.1.18 וזאת בשל סירובה של נתבעת 4 להאריך את תקופת ההתיישנות. נטען כי החוב של נופים טרם התגבש, נזקם של התובעים טרם התגבש, ומשכך גם חבות הנתבעים טרם הבשילה ועל כן לא ניתן בעת הזו לעתור לסעד כספי אלא לסעד הצהרתי בלבד. כמו כן מתנהל מו"מ עם נופים אשר יכול וייתר את בירור התובענה. נטען כי אין בכוונת התובעים להתחמק מתשלום אגרה וככל שתוגש תביעה כספית הם ישלמו את האגרה בהתאם לתקנות.
- הועתק מנבומאחר שמדובר בחיוב באגרה התבקשה גם תגובת פמת"א. לטענת פמתיק אזרחי מדובר בתביעה כספית במהותה ועל התובעים לשלם אגרה בהתאם. נטען כי ניתן להעריך ולחשב את הסעד הכספי בהתאם למועד העתידי של פירעון ההלוואות בחודש 1/26. טענת ההתיישנות אינה ברורה ואינה מבוססת. ככל שמדובר בתביעה נזיקית בעילת רשלנות או הפרת חובה חקוקה, תקופת ההתיישנות מתחילה מיום קרות הנזק בפועל. לשיטת התובעים נזקם יתגבש רק במועד פירעון ההלוואה בחודש 1/26 ועל כן אין חשש להתיישנות עילת התובענה. כמו כן עוולת הרשלנות מחייבת קיומו של נזק ממשי ולא ניתן לעתור לסעד הצהרתי בדבר קיומה של התרשלות מבלי שהוכח נזק קונקרטי. בהעדר נזק אין עוולה ונשמטת הקרקע תחת התובענה ואם נגרם נזק על התובעים לאמוד אותו ולשלם אגרה בהתאם. ככל שמדובר בעילה המבוססת על הפרת חובת הנאמנות כנטען על ידי נתבעת 3, מרוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד בו נודע לנהנה כי הנאמן הפר את חובתו כנאמן. בענייננו מדובר במועד פירעון ההלוואות המקורי בחודש 1/21 ולא ממועד הצגת מצגי השווא הנטענים והתובעים רשאים להגיש תביעה עד לחודש 1/28. נטען כי אם יינתן פסק הדין הצהרתי יידרשו התובעים להליך נוסף לשם קבלת הסעד האופרטיבי וגם מטעם זה יש להורות לתובעים לעתור לסעד כספי ולא הצהרתי כבר בעת הזו.
דיון והכרעה
- לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה וכתב התביעה אני סבורה כי מהותו של הסעד אליו עותרים התובעים הינו כספי. לא שוכנעתי בדבר קיומו של אינטרס לגיטימי לבירור התביעה כתביעה לסעד הצהרתי. על התובעים לתקן את כתב התביעה תוך שיעתרו לסעד כספי מתאים בלבד או ביחד עם סעד הצהרתי ותשלום אגרה בהתאם.
- בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (להלן: "תקנות האגרות") שיעור האגרה נקבע בהתאם לסעד המבוקש תוך הבחנה בין תובענה במסגרתה עותר התובע לסכום קצוב (תקנה 6 לתקנות האגרות) לבין הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף במסגרתם מבוקש "צו הצהרתי צו לא תעשה צו עשה או צו אכיפה למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" (תקנה 3(1) לתקנות האגרות).
- ברשות ערעור אזרחי 8835/21 טייר נ' חדד עמדה כב' השופטת וילנר על המבחנים אשר הותוו בפסיקה לשם סיווג סעד ככספי או שאינו כספי:
"11. בהינתן ההבדל המשמעותי שעשוי להיות בין גובה האגרה שתשולם בגין סעד כספי לבין סעד שאינו כספי, קיים חשש שתובע ינסח סעד כספי באצטלה של סעד שאינו כספי, רק כדי להתחמק מתשלום האגרה הגבוהה.