תא (קריות) 21624-01-22 עמית תקשורת ואחזקות בע"מ נ' דוד צדוק

פסק דין

התובעת מבקש לחייב את הנתבע בפיצויים, זאת לאחר שלטענתה, הנתבע הפר את חוזה השותפות בין השניים, ומנע את התקנת הלוחות הסולאריים על גג מבנה שבבעלותו ולאחר מכן חתם עם חברה אחרת על התקנת לוחות סולאריים.

הנתבע טוען, כי החוזה בין הצדדים בוטל בהסכמה בעל פה, אחרת לא היה חותם על הסכם עם חברה אחרת, ומשכך התובעת אינה זכאית לפיצויים.

הצדדים להליך

התובעת - חברה העוסקת בשיווק והקמת מערכות סולאריות.

הנתבע – בעל משק בישוב עבדון שביקש להתקין לוחות סולאריים על גג מבנה חקלאי שבבעלותו.

העובדות הדרושות לעניין בתמצית וטענות הצדדים

1. ביום 04.02.2020 נחתם בין הצדדים חוזה להתקנת לוחות סולאריים (להלן: "ההסכם") – כאשר במקום שהנתבע יידרש לשאת בעלות התקנת המערכת, סיכמו הצדדים על שותפות לפיה הנתבע יהנה מ-53 % מההכנסות שיתקבלו מאותה מערת והתובעת ב-47% מההכנסות זאת לאחר ניכוי הוצאות ועלויות התקנה. למחרת וביום 05.02.20 אף חתם התובע על הסכם להגדלת חיבור לחשמל.
2. לטענת התובעת ביום 25.2.20 שילמה התובעת לחברת החשמל סכום של 1,902 ₪ כמקדמה להגדלת חיבור חשמל לצורך הקמת המערכת אצל הנתבע.
3. לטענת הנתבע כבר במהלך חודש פברואר 2020 פנה אל התובעת בבקשה לבטל את ההסכם ו"נציגי התובעת" הסכימו לבטול ההסכם – אלא שהביטול נעשה בעל פה נוכח יחסי האמון שבין הצדדים.
4. אין מחלוקת כי ביום 3.3.20 – חתם הנתבע עם חברה אחרת – חברת "אורמש אחזקות" על הסכם להתקנת מערכת סולארית במקרקעין של הנתבע, כאשר מערכת זו הוקמה בפועל, אלא שלפי הסכם זה בחר הנתבע הסכים לשאת לבדקו בעלויות התקנת המערכת, ובכך יוכל להנות לבדו מההכנסות שיתקבלו ממנה.
5. לטענת התובעת רק במהלך חודש מאי 2020, לאחר שפעלה כ-3 חודשים להקמת המערכת ופנתה לחברת חשמל לקבלת אישורי הקמה - גילתה לראשונה ובמקרה דרך חברת החשמל, כי הנתבע חתם עם חברה סולארית אחרת על חוזה להתקנת מערכת סולארית על אותו גג.
6. לטענת התובעת בחודש יולי 2020 הנתבע התקין את המערכת סולארית באמצעות חברה אחרת.

דיון והכרעה

לצורך הכרעה במחלוקת שלפני, יש לדון בשאלות הבאות לפי סדרן:

• האם ביטול ההסכם נעשה כדין ובהסכמת הצדדים כפי שטען הנתבע.
• ככל שהתשובה שלילית וביטול ההסכם נעשה שלא כדין, יש לבחון מהן התרופות / הפיצויים להן זכאית התובעת בשל ביטול שלא כדין של ההסכם.

האם ביטול ההסכם נעשה כדין:

7. לטענת הנתבע - לאחר שחתם על ההסכם עם התובעת שוחח עם חתנו, זה הזהיר אותו מהתובעת והתברר לו כי מתווה השותפות שהציעה התובעת מקפח אותו, ולכן לטענתו לפני שהתובעת השקיעה השקעה כלשהי בפרויקט, יצר קשר עם נציג החברה בשם עמית, והודיע לו על רצונו להשתחרר מההסכם. לטענת הנתבע נערכה פגישה נוספת בנוחות עמית ומר ראובני, הבעלים של התובעת בה הסכימו לבטל את ההסכם, וכי מר ראובני אף מסר לו שאין צורך להעלות סיכום זה על הכתב לאור יחסי החברות והאמון שבין הצדדים.  לטענת הנתבע, ורק לאחר שהיה ברור לו כי השתחרר כדין מההסכם, חתם על הסכם חדש עם חברה אחרת ביום 03.03.20.
8. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות והתרשמתי מעדויות הצדדים, מצאתי לדחות את טענות הנתבע, לפיהן ביטול ההסכם נעשה בהסכמת הצדדים בעל פה. להלן הנימוקים:

• 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ראשית, הנתבע לא זכר לומר מתי בדיוק נערכה אותה פגישה שבה הוסכם על ביטול ההסכם, גם כאשר נשאל על כך במהלך עדותו בבית משפט. הנתבע טען כי ביטול ההסכם נעשה במועד קרוב ליום חתימת ההסכם 04.02.2020, עניין של כחודש ימים, אך לא זכר באיזה תאריך או איזה יום נערכה הפגישה (עמ' 84 שורות 24-27).

מועד ביטול ההסכם אינו מתיישב עם מועד חתימת החוזה עם חברת אורמש - זאת ועוד, ככל שאכן הפגישה בה בוטל ההסכם נערכה כחודש לאחר החתימה (04.02.2020), כלומר בחודש מרץ או סוף חודש פברואר, לא ברור כיצד זה הספיק הנתבע כבר לנהל מו"מ ולחתום עם חברת אורמש על הסכם להתקנת הלוחות (ההסכם עם חברת אורמש נחתם ביום 03.03.20) משמע פחות מחודש ימים מהמועד בו נחתם ההסכם עם התובעת, ופחות מכשבוע ממועד ביטול ההסכם הנטען.  הנתבע גם לא זכר מי בדיוק השתתף באותה פגישה מטעם נציגי התובעת, ובעניין זה אף נתגלו סתירות.

• הנתבע בחקירתו מיום 24.12.24 אישר כי למעשה ביטל את ההסכם גם בשל העדר כדאיות כלכלית בעסקה, וכי למרות שבתחילה היה מעוניין שלא להשקיע כספים בהקמת המערכת, ולכן ביקש להכנס לשותפות, הרי שלאחר מכן, ובחלוף כחודש ימים בלבד, התקשר עם חברה אחרת לקניית מערכת.
• עדות חתנו של הנתבע (מר יעקובי כהן), הרי שלא ניתן היה להסתמך על עדות זו שהיא בגדר עדות שמועה מובהקת. החתן לא נכח באותה פגישה ולא ידע לומר מדוע לא נערך כל מסמך בכתב, מדוע לא נשלחה הודעה בכתב ומי נכח באותה פגישה.
• טענות הנתבע לביטול ההסכם מסתמכות על עדות יחידה שלו, שכן לשיטתו הוא היה היחיד מטעמו שנכח באותה פגישה. ככל שאכן חתנו של הנתבע הוא זה שהמליץ לו לבטל את העסקה עם התובעת, הנתבע לא הבהיר מדוע לא ביקש ממנו להיות נוכח גם כן באותה פגישה.
• זאת ועיקר, הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא שלח שום הודעה בכתב המתעדת ומאשרת את ביטול ההסכם, גם לא בסמוך לאחר אותה פגיעה, ואף לא בהודעת וואטסאפ או במייל או ביקש מחתנו לשלוח הודעה בכתב מטעמו. זאת בפרט לאור הוראת סעיף 14.5 להסכם – לפיו כל שינוי בתנאי ההסכם או ויתור על זכויות הצדדים יעשה "אך ורק בכתב".
• זאת ועוד, גרסת הנתבע גם אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים – הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת כיצד זה הסכימה התובעת לבטל את ההסכם מבלי שיושבו לה לכל הפחות הסכומים המינימאליים שהוציאה לקידום ההסכם, ובכלל זה סכום של כ-1,900 ₪ ששילמה התובעת עבור הגדלת החיבור לרשת החשמל.
• יתרה מכך, התובעת אף צירפה מיילים בזמן אמת שנכתבו בין נציגי החברה ומול בא כוח החברה, מהם עולה כי היא אכן גילתה בדרך מקרה, ורק בחודש מאי 2020 (כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם) על כך שהנתבע התקשר עם חברה אחרת, וכי הוא מתחמק מליצור עמה קשר.
• גם התנהלות הנתבע לאחר שהתובעת גילתה, כי הנתבע חתם על עסקה עם חברה אחרת, מלמדת כי ההסכם לא בוטל כדין בהסכמה הדדית. התובעת הוכיחה כי הנתבע התחמק מניסיונות של נציגי התובעת ליצור עמו קשר, הן טלפונית והן כאשר אחד מהם הגיע אליו פיסית לביתו בניסיון לברר אם אכן חתם עם חברה אחרת על חוזה, התחמק מהם, הסתגר בביתו וסירב לפתוח להם את הדלת.  בעניין זה עדותו של עמית גולדנשטיין נציג המכירות של התובעת, הייתה מהמנה כאשר בזמן אמת אף עדכן את המנכ"ל מר ראובני, בעניין זה מצאתי גם לקבל את עדותו של מר ראובני.
• הועתק מנבויתר על כן, הנתבע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הציע תחילה לתובעת לשנות את מסלול ההשקעה, אלא דווקא לבטל את ההסכם עמה מבלי לבחון אפשרות לשפר את תנאיו. אפילו שינה הנתבע את דעתו והעדיף לבחור במסלול של השקעה – קרי רכישת מערכת, כשהנתבע נושא לבדו בעלות ההקמה, כפי שגם עשה בסופו של דבר עם חברת אורמש).
• ויוטעם בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מכך, שבחלוף כחודש ימים בלבד ממועד שבו חתם עם התובעת על העסקה, חתם הנתבע על עסקה עם חברה אחרת.

במילים אחרות, אין מדובר בבעל מקרקעין שמגיע למסקנה שהמערכת כלל איננה כדאית, או מוותר על המערכת הסולארית, אלא מי שמעוניין במערכת (ב"מוצר" עצמו) אבל ביקש להשיא את רווחיו ולקנות מחברה אחרת מבלי לעדכן את התובעת מראש.

• לכל אלה יש להוסיף סתירות בגרסת הנתבע – הנתבע טען מצד אחד, כי ביקש לבטל את ההסכם עם התובעת לאחר שגילה לטענתו שמדובר בחברה "לא הגונה", אלא שלמרות זאת הסתפק לכאורה בהסכמה בעל פה מטעם אחד מנציגיה בנוגע לביטול ההסכם ולא דרש שום מסמך בכתב גם לא בכתב יד.

כאשר נשאל הנתבע מדוע לא שלח לכל הפחות, הודעת וואטסאפ על ביטול העסקה אישר, כי אמנם יש ברשותו וואטסאפ אך טען, כי אינו עשה בו שימוש כי אינו יכול לקרוא ולשלוח הודעות באותה מערכת (עמ' 82 שורות 36-49 לפרוט').

• המנעות מזימון עדים – הנתבע גם נמנע מלזמן לעדות נציג של חברת ארמוש, כדי שזה יעיד כי אכן מסר לה, שביטל את ההסכם עם התובעת קודם להתקשרות עמה או בנוגע לנסיבות ההתקשרות עמה. לטענת הנתבע הוא ביקש שמישהו מטעמם יופיע אך הם מסרו לו, כי אינם מעוניינים להתערב בנושא (ר' עדות הנתבע בעמ' 86 שורה 19).  דא עקא ברשימת עדים מטעם הנתבע שהוגש לתיק ביום 08.05.2023 טען הנתבע, כי יזמן גם נציג מטעם חברת אורמש שיוכל "לשפוך אור על נסיבות ההתקשרות עם אורמש"

טענות הנתבע לביטול כדין מכוח דיני השותפות

9. הנתבע הוסיף וטען, כי מאחר שעסקינן בהסכם שותפות שתקופתה אינה קצובה, הוא רשאי לבטל את הסכם השותפות בכל עת וזאת מכוח סעיף 36 לפקודת השותפויות, ואף ללא צורך בהודעה בכתב. סעיף 36 קובע כי: " לא הוסכם על תקופה קצובה לקיום השותפות, יוכל כל שותף לסיימה בכל עת במתן הודעה על כוונתו זו לכל שאר השותפים"

יש לדחות טענות אלה –

10. ראשית בהיותו של הסכם השותפות חוזה, חלה עליו חובות תום לב שבסעיף 39 לחוק החוזים (ר' למשל ע"א 453/80 מתתיהו בן נתן נ' יצחק נגבי (פורסם בנבו)) הנתבע ודאי שלא היה רשאי להתנער מחיוביו בהתאם להסכם בא בשעה שכל כוונתו הייתה להתקשר עם חברה אחרת במטרה להשיא את רווחיו.

זאת ועוד, בענייננו השותפות לא החלה לפעול, טרם הותקנו הלוחות על הגג, וסעיף 36 לפקודה לא נועד לאפשר לשותף לסכל את תחילת פעילותה של השותפות, ולהתנער מכל חיוביו בהתאם להסכם.

11. שנית, גם הפסיקה אליה הפנה הנתבע, אין בה כדי לסייע:

• באשר לפס"ד שרעבי - ע"א 1135/12 שרעבי נ' אזכוריה (פורסם בנבו) נפסק כי יש להבחין בין הודעה על פירוק השותפות לשלב של חיסול עסקי השותפות כך שגם הודעה כאמור, אין בה כדי לחסל את עסקי השתופות:

"כאן המקום להבחין בין תאריך פירוק השותפות (“general dissolution”) לבין תהליך חיסול עסקי השותפות (“winding up”).  לפי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 41(ב) לפקודה, תאריך פירוקה של שותפות לתקופה לא מסוימת יהיה "בתאריך שנקב השותף בהודעתו, ואם לא נקב תאריך – בתאריך שבו נמסרה ההודעה".  החל ממועד זה תיחשב השותפות ל"שותפות בפירוק" ויחולו עליה סעיפים 51-49 המסדירים (בהתאמה) את סמכות השותפים למטרות הפירוק, את זכויותיו של שותף בפירוק ואת הכללים ליישוב החשבונות בין השותפים.  פירוק השותפות יכול להיעשות, לבקשתו של שותף, באמצעות בית המשפט כאמור בסעיף 47 לפקודה, או על ידי השותפים עצמם וללא מעורבות של בית המשפט.  יישוב החשבונות וחיסול עסקיה של השותפות עשוי להיות תהליך ארוך ולכלול את מכירת נכסיה, את סילוק חובותיה לנושים ואת חלוקת העודף בין הנושים לפי זכויותיהם.  כל עוד הליך זה נמשך, רשאים השותפים לפעול בשם השותפות כאמור בסעיף 49 לפקודה".

• ברע"א 8521/09 עו"ד שרגא פ. בירן נ' עו"ד צדקיהו הרמולין (נבו 2.10.2014, להלן: "פרשת בירן") נפסק שאומנם לשותף יש לזכות לפרק את השותפות אך שלב חיסולה של השותפות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וכי יהיו מקרים שבהם שותף אמנם מחזיק בזכות לפרק את השותפות, אך ביהמ"ש ישתכנע כי לא יהיה זה ראוי לחסל את עסקיה:

" ...(ש)לשותף יש ברגיל זכות לפרק את השותפות – חיסול עסקיה בפועל היא אפשרות שנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.  על כן בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי פירוק השותפות איננו מביא בהכרח לחיסול עסקיה בצורה אוטומטית (אף שזו, כמובן, ככלל, "דרך המלך").  הערות אלה מובילות אותנו לדיון בשאלה – מהו הדין מקום בו שותף מחזיק בזכות לפרק את השותפות, אך בית המשפט השתכנע כי לא יהיה זה ראוי לחסל את עסקיה, ודי יהיה להורות על עריכת חשבונות בין הצדדים ופדיון חלקו של השותף היוצא."

• בפס"ד נוסף אליה הפנה הנתבע - ת"א (מחוזי חיפה) 20343-07-12 רואש נ' מויאל הנדסה בע"מ (פורסם בנבו) – "משפורקה השותפות, זכאי כל צד כלפי שאר השותפים שנכסי השותפות ישמשו לסילוק חיוביה של השותפות, ושהנכסים העודפים ישמשו לסילוק המגיע לשותפים לאחר שינוכה ממנו כל המגיע מהם לשותפות בשל היותם שותפים בו (סעיף 50 לפקודת השותפויות). החל מיום 10.1.12, לאחר שהשותפות פורקה, היא היתה במצב של פירוק שותפות (ע"א 1135/12 שרעבי נ' אזכוריה [נבו] (ניתן 12.12.13)"
• באשר לפסק הדין בה"פ (ת"א) 187/06 פלוס בע"ם נ' בקר (פורסם בנבו) הרי ששם בית משפט אמנם קבע כי הסכם העקרונות שנחתם הוא הסכם מחייב וכי די היה בהודעה מיידית כדי לסיים את ההתקשרות, אלא שגם שם בית משפט קבע "שהודעת המשיבה על הפסקת ההתקשרות בשל סיום תקופת הניסיון (נספח ו) הייתה שלא כדין והמבקשת זכאית לכאורה לאכיפת הסכם העקרונות. ברם, הצדדים לא קבעו את פרטי ההתקשרות לטווח הארוך ולא נמצאו בפני ראיות שיש בהן כדי להשלים את החסר בהסכם שבין הצדדים" וזאת בשונה מענייננו.

11. מן המקובץ לעיל עולה, כי גם כאשר שותף מבקש לפרק את השותפות, התוצאה הנובעת מכך אינה כי הסכם השותפות בטל מעיקרו, ובכל מקרה שלב חיסולה של השותפות הוא שלב נפרד הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. זאת ועיקר כאמור סעיף 36 לפקודה לא נועד לאפשר לשותף לפעול בחוסר תום לב ולסכל את תחילת פעילותה של השותפות רק לצורך הקמת "עסק" מקביל שלדעת השותף יהיה רווחי יותר.

סיכום ביניים - הנה כי כן הוכח כי הנתבע הפר את ההסכם וביטל את ההסכם באופן חד צדדי תוך הפרתו.