שעא 38817-02-25 יוסף שחור נ' עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים

ע"א 38817-02-25
ע"א 38871-02-25

1. שני הערעורים המאוחדים שלפנינו נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (פר"ק 1363-03-18; [נבו] השופט א' דורות) שבו קיבל בקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 1, המנהל המיוחד של "עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים (בפירוק)" (להלן ובהתאמה: העמותה ו-המנהל המיוחד). במסגרת הבקשה, טען המנהל המיוחד כי נושאי משרה בעמותה, ובהם שלושת המערערים, נטלו לכיסם כספים השייכים למוסדות העמותה שלא כדין, ובניגוד להוראות חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות).

נטען כי הכספים שולמו למערערים כמשכורות מחברת נווה שמחה - בית אבות קרית מטרסדורף בע"מ (להלן: נווה שמחה), המהווה נכס של "הקדש וולף" שהעמותה היא הנהנית מפירותיו.  לטענת המנהל המיוחד, תשלומים אלה נעשו בניגוד להוראות חוק העמותות וחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות), האוסרות על חלוקת רווחים וקבלת שכר על ידי חברי ועד ונאמנים, ועל כן דרש את השבתם לקופת הפירוק.

2. להשלמת הרקע העובדתי נספר כי הקרקע שעליה נבנתה ישיבת עץ חיים נרכשה בשעתו על ידי "הקדש וולף" מכספי התורמים להקדש. כמאה שנים לאחר הקמתו, נרשם הקדש וולף כהקדש ציבורי בשנת 2008 ובמטרותיו על פי אישור רישום ההקדש נרשם: "לילדים ולמורים הנמצאים בבית הספר והמדרש תלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים השייך לכל עדות האשכנזיות הפרושים בירושלים ואחריהם".  נאמניו של ההקדש בעת הרישום היו, בין היתר, יוסף טוקצ'ינסקי, הוא המערער 1 בע"א 38871-02-25 (להלן: יוסף) ועו"ד יוסף שחור, הוא המערער בע"א 38817-02-25 (להלן: עו"ד שחור).

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19163.        סמוך לאחר רישומו כהקדש ציבורי, ובאישור בית המשפט, מכר הקדש וולף את ישיבת עץ חיים ליזמי נדל"ן, ועל שטחה נבנו בנייני מגורים ומרכזי מסחר ובילוי.  כחלק מהתמורה ממכירת שטח ישיבת עץ חיים, קיבלה העמותה את נווה שמחה – באמצעות שתי חברות פנמיות המחזיקות במניותיה –שמפעילה בית אבות בשכונת מטרסדורף בירושלים.  ניהול בית האבות נעשה על ידי מפעיל חיצוני שבבעלות נווה שמחה, בשם נווה שמחה נכסים והשקעות בע"מ, שמחזיקה בנכסי נדל"ן שונים, ובין היתר בשטח בירושלים הידוע כמתחם למל (להלן: מתחם למל).  אין חולק כי מאז רכישתה של נווה שמחה, רווחיה הועברו על ידי הקדש וולף לעמותה.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

4. המנהל המיוחד מונה לתפקידו במסגרת הליך הפירוק של העמותה, וזאת לאחר שהעמותה נקלעה לקשיים כספיים, עד כדי כך שעובדי העמותה לא קיבלו את שכרם והעמותה נאלצה למכור נכסים לשם פירעון חובותיה לנושיה. המנהל המיוחד התמנה על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים גם כמנהל מיוחד של הקדש וולף.
5. כאמור, בית משפט קמא קיבל את בקשת המנהל המיוחד והורה למערערים להשיב סכומים שנמשכו על ידם מקופת נווה שמחה. בית המשפט עמד על כך שחוק העמותות, ותקנות העמותות (גמול ליושב ראש ועד, לחבר ועד ולחבר ועדת ביקורת בעמותה), התשס"ט-2009 (להלן: תקנות העמותות) מסדירים את סוגיית התגמול ותקרת השכר לחברי ועד בעמותה.  קביעת שכר על ידי האסיפה הכללית כפופה להוראות החוק והתקנות ולסכום המירבי שנקבע בהן.  חוק העמותות אוסר על חלוקת רווחים לחברי ועד ומטיל אחריות על חברי הוועד במקרה של חלוקה אסורה.  בפסיקה התבאר כי הפרשנות למונח "חלוקה אסורה" היא רחבה וכוללת שכר וכל טובת הנאה מהעמותה לחבר ועד, נושא משרה, או מי שקשור אליהם בקשר משפחתי.  לפיכך, חבר ועד אינו רשאי לקבל רווח, לרבות משכורת, מהעמותה כל עוד הוא מכהן בתפקידו.

בית משפט קמא דחה את טענת המערערים כי נווה שמחה היא גוף נפרד בעל אישיות משפטית נפרדת מהעמותה, ולכן לא חל עליה האיסור על קבלת שכר מהעמותה.  נקבע כי נווה שמחה הינה "נכס" של העמותה, ולכן חל על המערערים איסור למשוך ממנה שכר בעת שכיהנו כחברי ועד, ויש לראות את השכר שקיבלו בגדר "חלוקה אסורה" לפי חוק העמותות.  לחילופין, גם אם אין לראות את נווה שמחה כנכס של העמותה, הרי שהיא בבעלות הקדש וולף, וסעיף 8 לחוק הנאמנות אוסר על נאמן של הקדש לקבל שכר, ויוסף ועו"ד שחור שימשו גם כנאמנים של קרן וולף.