הועתק מנבו לאור האמור לעיל, הורה בית המשפט למערערים להשיב לקופת הפירוק של העמותה את הסכומים הבאים:
(-) יוסף חויב להשיב לעמותה סך של 1,850,618 ש"ח. בית המשפט קבע כי סך התשלומים ברוטו שקיבל יוסף מנווה שמחה עמד על 2,234,618 ש"ח. מתוך סכום זה, הוכר שכר דירקטור בסך 48,000 ש"ח לשנה למשך 8 שנים, שהסתכם ב-384,000 ש"ח, כסכום לגיטימי.
(-) חיים טוקצ'ינסקי, בנו של יוסף, הוא המערער 2 בע"א 38871-02-25 (להלן: חיים) חויב להשיב לעמותה סך כולל של 471,742 ש"ח. בית המשפט קבע כי בשנים 2016-2014, שבהן כיהן כדירקטור בנווה שמחה, קיבל סך מצטבר של 615,742 ש"ח. מתוך סכום זה, הוכר שכר דירקטור בסך 48,000 ש"ח לשנה למשך שלוש שנים, שהסתכם ב-144,000 ש"ח. בית המשפט לא חייב את חיים להשיב סכומים שהשתכר בשנים שבהן לא כיהן כחבר ועד או נאמן.
(-) עו"ד שחור חויב להשיב לעמותה סך של 1,353,395 ש"ח. בית המשפט קבע כי סך התשלומים ברוטו שקיבל כשכר מנווה שמחה (כולל פיצויי פיטורין) עמד על 1,457,308 ש"ח. מתוך סכום זה, הוכר שכר בסך 48,000 ש"ח לשנה למשך 7 שנים (כנאמן הקדש ודירקטור בנווה שמחה), שהסתכם ב-336,000 ש"ח. בנוסף, בית המשפט חייב את עו"ד שחור להשיב 232,087 ש"ח שקיבל בגין עסקת מתחם למל.
לגבי כל אחד מהמערערים נקבע כי אין לכלול בסכומי ההשבה את התשלומים שלא הועברו לידי המערערים בפועל, כמו "עלות מעביד" (תשלומים למס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי וכיו"ב), שכן אלו אינם כספים שחבר הוועד "קיבל".
- על כך נסבים שני הערעורים שלפנינו.
00
0 קו משותף לכל הערעורים הוא הטענה כי בית משפט קמא שגה כשביצע "הרמת מסך" וקבע כי חברת נווה שמחה, שהיא חברה פרטית ועצמאית, מהווה למעשה חלק מנכסי העמותה. לטענת המערערים, מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות, כאשר נווה שמחה היא הנהנית של הקדש וולף, אך אינה חלק מהעמותה.
טענה משותפת נוספת של המערערים היא כי הכספים שהתקבלו על ידם היו משכורות לגיטימיות עבור עבודה שביצעו בפועל בחברת נווה שמחה, ולא תשלום אסור מהעמותה.
עו"ד שחור מוסיף וטוען כי חדל מלשמש כחבר ועד העמותה לאחר שנת 2011 וכי נותר רשום כנאמן בחלק מההקדשות, רק באופן פורמלי.
- דין הערעורים להידחות. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
למעלה מן הצורך נעמוד על עיקרי הדברים. נקדים ונציין כי בסופו של יום, הערעור מופנה כלפי ממצאי עובדה ומהימנות, ובהקשר זה נפנה לדברי בית משפט קמא: "התרשמותי מן העדים הייתה כי רב הנסתר על הגלוי, וכי המשיבים [המערערים – י"ע] התחמקו מלתת תשובות ענייניות וקצרות, ובמקום זאת הלכו סביב שאלות עובדתיות שנשאלו עד כדי אי הבנה כל עיקר של התשובה לשאלה פשוטה שנשאלו".
- הטענה לאישיות משפטית נפרדת של נווה שמחה מבוססת על מבנה ההחזקות של העמותה, כפי שנחזה בתרשים להלן: