לא בכדי דחה בית משפט קמא את טענת המערערים כי אכן ביצעו עבודה שמצדיקה משיכת משכורת בסכומים שנמשכו, ובלשונו: "משיבים אלה [המערערים – י"ע] לא הגישו דוחות שעות בגין עבודתם הנטענת בנווה שמחה; לא הגישו התכתבות מזמן אמת במסגרת עבודתם הנטענת בנווה שמחה, התומכת בגרסתם המאוחרת ולא הביאו עדות חיצונית לתמיכה בגרסתם זו". לנווה שמחה היה מנכ"ל במשרה מלאה בשם קליין, שניהל בפועל ובשכר מלא את נווה שמחה בשנים הרלוונטיות, ובית משפט קמא ציין בפסק דינו כי המערערים לא הביאו אותו לעדות, על כל המשתמע מכך בהיבט הראייתי. המערערים אף לא הסבירו מדוע דירקטורים אחרים בנווה שמחה לא קיבלו שכר עבור עמלם.
לאור זאת, אנו מתקשים לקבל טענת המערערים לפיה עצם העובדה שהוצאו ליוסף ולחיים תלושי שכר בנווה שמחה מוכיחה כי עבדו בפועל בנווה שמחה או שיש בעובדה זו כדי להעביר את הנטל אל המנהל המיוחד. לא למותר לציין כי הסכומים שנמשכו על ידי המערערים לא הותירו רווח לנווה שמחה, ולטענת המנהל המיוחד, לאחר שבוטלה משיכת השכר על ידי המערערים, נווה שמחה מציגה כיום תחת ניהולו רווחים בסך מיליוני שקלים בשנה שמועברים לפעילות המוסדות.
- עו"ד שחור טען כי חדל בשנת 2012 מלכהן כחבר ועד בעמותה. ברם, גם בהנחה שמקבלים טענה זו, הוא המשיך לכהן כנאמן הקדש וולף, וככזה, נאסר עליו למשוך שכר מעבר לתקרה המותרת.
בית משפט קמא חייב את עו"ד שחור להשיב את הסך של 232,087 ש"ח, שקיבל כשכר טרחה עבור עסקת מתחם למל, מן הטעם שלא הוכיח שהפעולות שביצע חורגות מתפקידו של נאמן ודירקטור בשכר. גם בקביעה עובדתית זו לא מצאנו להתערב. מכל מקום, היה על עו"ד שחור לקבל את האישורים הנדרשים לקבלת שכר טרחה עבור שירות משפטי בשכר לגופים שבהם הוא מכהן כנושא משרה, בהיותו דירקטור בנווה שמחה ונאמן של הקדש וולף.
- סוף דבר שהערעורים נדחים. המערערים בע"א 38871-02-25 והמערער בע"א 38817-02-25 יישאו בהוצאות המנהל המיוחד בסך 20,000 ש"ח (סה"כ – 40,000 ש"ח).
ניתן היום, ה' בחשון התשפ"ו (27.10.2025).
|
יצחק עמית נשיא
|
יעל וילנר שופטת
|
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
|