טענות הצדדים
- ביום 10.9.2025, הגישו חן והחברה כתב תביעה שכנגד מתוקן, בו חן מיוצג על ידי עו"ד גפני ואילו החברה מיוצגת על ידי עו"ד אבוקרט. לטענת אפשטיין, הייצוג הנפרד של החברה וחן הינו "מהלך פיקטיבי" למראית עין, זאת כתגובה לתלונה שהוגשה לועדת האתיקה ללשכת עורכי הדין בגין הענקת שירותים משפטיים ויצוג נוגד של החברה והנתבע על ידי מייצג אחד – עו"ד גפני. בבסיס הלנתו של אפשטיין הטענה כי עו"ד אבוקרט הוא "שותף-שם" במשרדם של ב"כ הנתבעים. לטענת אפשטיין הפרדת הייצוג מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ומקנה לחן יתרון דיוני פסול. כמו כן, נטען כי עצם מינוי עו"ד לחברה על ידי חן, בהחלטה שהתקבלה על ידו בהיותו דירקטור יחיד, הוא מהלך הנגוע בניגוד עניינים מובנה שנעשה בחסר סמכות. זאת, משום שהנתבע הוא בעל עניין אישי בהליך, ומכאן שנדרש אישור מיוחד, ועל פי דין היה מקום לאשר את ההתקשרות באסיפה הכללית. נטען כי התנהלות חן מהווה קיפוח ומעמידה על החברה בפני סיכונים.
- בדיון שהתקיים ביום 25.8.2025, השיב חן לבקשה וטען כי הטענות שמעלה אפשטיין נוגעות לכללי האתיקה ואין לקיים דיון בנושאים אלה בבית המשפט. נטען כי עו"ד אבוקרט אינו שותף במשרד, למרות ששמו צוין בנייר המכתבים. אשר לעצם המינוי, נטען כי הסמכות לכך נתונה לדירקטור על פי שיקול דעתו.
הכרעה
- גם בקשה זו דינה להידחות.
- בקשתו של אפשטיין מורכבת משני ראשים – הטענה לייצוג פסול שנובע לטענתו מהפרדת ייצוג פיקטיבית, והטענה כי עצם מינוי עו"ד לחברה היה החלטה הנגועה בניגוד עניינים ועל כן דינה בטלות.
- הטענה הראשונה בה אפשטיין מלין על כך שאותו משרד עורכי דין (לגישתו) מייצג הן את חן והן את החברה, הינה טענה שנוגעת לכללי ההתנהגות של עורכי דין, כפי שאפשטיין בעצמו טוען בבקשה.
- ברע"א 9930/17 אל מדאמין בע"מ נ' חנא (28.3.2018) (להלן: עניין אל מדאמין), דן בית המשפט העליון ב"ממשק שבין חובות האתיקה של עורכי הדין לבין בתי המשפט שבהם הם מייצגים" (שם, בפסקה 12). נקבע באותו עניין כי אמנם לבית משפט נתונה סמכות עקרונית ליתן צווים או סעדים בגין הפרת כללי האתיקה של עורכי הדין, מכוח סמכותו הכללית המעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אולם הזירה הטבעית לבירור שאלות הנוגעות לאתיקה מקצועית היא מוסדות לשכת עורכי הדין. לפיכך, הכלל שנקבע בעניין אל מדאמין, כי שאלות הנוגעות למותר ולאסור תוכרענה על ידי מוסדות האתיקה של הלשכה, ורק במקרים חריגים יידרש בית משפט להכריע בעצמו בסוגיות אתיות שמתעוררות לפניו (שם, בפסקאות 15-14). ההחלטה בעניין אלמאדמין, שאומצה בפסיקה נוספת של בית המשפט העליון קבעה כי "אבן הבוחן שלפיה ייקבע אם מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים הכרעה של בית משפט בסוגיות מתחום האתיקה המקצועית, נעוצה במענה לשאלה אם הפרת כללי האתיקה עלולה לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שהעלה את הטענה בנדון. זאת, להבדיל מחשש לפגיעה בכבודו של מקצוע עריכת הדין גרידא כתוצאה מהפרתו של כלל אתי" (רע"א 3036/19 רותם אמפרט נגב בע"מ נ' טל (25.2.2020)).
לשם שלמות התמונה יצוין כי בעניין אל מדאמין נקבע, כי באותם מצבים חריגים שבהם שוכנע בית משפט כי עליו לברר את הסוגיה האתית על מנת לשמור על הגינות ההליך, "לעיתים רבות ההיגיון מחייב להפנות את הצדדים תחילה ללשכת עורכי הדין, לקבלת חוות דעת מקדימה או כיוצא בה", זאת "מכיוון שדרך המלך לבירור שאלות אתיות היא אצל מוסדות הלשכה..." (עניין אל מדאמין, בפסקה 21). לצד זאת הובהר כי בית המשפט מוסמך להכריע במחלוקת אף מבלי להידרש לחוות דעת מקדימה של לשכת עורכי הדין, זאת כאשר טיב הטענות והיקפן מאפשר זאת ובירורן צפוי להיות פשוט מבחינה עובדתית ומשפטית – ובעניין זה נתון שיקול דעת לבית המשפט, הן בדרך הפעולה והן בהכרעה לגופה של הטענה.
- נסיבות המקרה שלפנינו מחייבות את המסקנה כי יש לאחוז בדרך המלך – בירור השאלות האתיות במוסדות לשכת עורכי הדין. עוד לפני הגשת הבקשה, אפשטיין פנה בתלונה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ופנייתו נמצאת בהליכי בירור (נספח 2 לבקשה), ועל כן ראוי להמתין לתוצאות הבירור. זאת ועוד, הכרעה בטענתו של אפשטיין מחייבת בירור עובדתי, ובכלל זה שמיעת עמדתם של עורכי הדין באשר ליחסים הקשורים בתפעול משרדם ובשיתוף הפעולה ביניהם ועל כן ראוי כי הדבר יעשה במוסדות הלשכה ולא בבית המשפט.
- אפשטיין לא הפנה לכלל האתי שהופר לכאורה לפי טענתו. עיון בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, עשוי ללמד כי הכלל הרלוונטי לטענתו של אפשטיין הוא כלל 14 העוסק בניגוד אינטרסים, וייתכן אף כלל 16 לכללי האתיקה, אם כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, אין המדובר במקרה מובהק של "טיפול נגד הלקוח". מכל מקום, טענותיו של אפשטיין כי אותו משרד עורכי דין (ואיני נוקט עמדה כלשהי בעניין) פועל בניגוד אינטרסים ומייצג גם את חן וגם את החברה, היא סוגיה שכרוכה בה אפשרות פגיעה בזכויותיו הדיוניות של אפשטיין. לפיכך, לכשתתקבל החלטת מוסדות הלשכה, רשאי אפשטיין לשוב ולהעלות את הסוגיה בפני בית המשפט ככל שיהיה צורך בכך.
- הטענה הנוספת בהקשר לייצוג החברה – נוגעת לעצם ההחלטה שנתקבלה על ידי חן לשכור עו"ד כדי לייצג את החברה. אפשטיין ממקד את טיעוניו בהחלטה לגבי מינוי עו"ד שייצג את החברה בתביעה שכנגד בה התובעת היא החברה. הפכתי והפכתי בבקשה ולא מצאתי הסבר מדוע אפשטיין לא מעמיד במוקד את ההחלטה המהותית – עצם ההחלטה להגיש תביעה, ומתמקד ברובד המשני של ההחלטה – זהות עוה"ד שייצג את החברה.
בדיון שהתקיים ביום 16.7.2025, הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה שכנגד שהוגשה תחילה על ידי חן בלבד, תתוקן באופן שהחברה תתווסף כתובעת נוספת, ואילו התביעה נגד אפשטיין שהוגשה באיטליה תימחק נגדו ותמשיך להתנהל נגד חברת בראנדס בלבד. נוכח מחלוקת באשר למשמעות ההסכמה, הצהיר ב"כ אפשטיין כך: "אני לא אכפור בעצם ניהול התביעה בישראל, לא אבקש לסלקה אבל טענות מהותיות כמו השימוש שהנתבע עושה בחברה על מנת להתנגד במרשי, אם היה מקום או לא היה מקום, שמורות לי". על רקע הצהרה זו, נראה כי ההתמקדות בהחלטה בדבר מינוי עו"ד לשם ייצוג החברה, נועד לעקוף את ההסכמה בדבר הגשת התביעה המתוקנת, על ידי טיעון ברובד המשני, בשאלה מי ייצג את החברה. לאמיתו של דבר, קבלת טענתו של אפשטיין מוליכה למסקנה כי לעולם תוותר החברה ללא ייצוג. זאת אין לקבל.
- ובחזרה לטענת אפשטיין כי להחלטה למנות עו"ד לייצוג החברה על ידי חן אין תוקף. כדי להבין את הטענה נציין כי סעיף 270 לחוק החברות, מונה רשימה של עסקאות טעונות אישור, בלבד שמתקיים התנאי הבסיסי כי הן לטובת החברה. אחת העסקאות המנויות בס"ק 1, היא "עסקה של החברה עם נושא משרה בה וכן עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה עניין אישי" (ולעניינו הרלוונטי הוא הסיפה – משום שאין המדובר בעסקה עם נושא משרה). סעיף 278(א) לחוק קובע כי מי שיש לו ענין אישי באישור עסקה, בין היתר עסקה לפי סעיף 270(1) לחוק המובאת לאישור הדירקטריון – לא ישתתף בהצבעה. זאת ועוד, סעיף 278(ג) קובע כי במקרה ובו לרוב הדירקטורים ענין אישי באישור עסקה, טעונה העסקה אישור כפול – גם של הדירקטוריון וגם של האסיפה הכללית. סעיף 280(א) לחוק קובע כי לעסקה שלא אושרה כנדרש לא יהיה תוקף, אולם נעיר כאן כי תוצאה זו בטלות לא חלה ביחס לכלל העסקאות הטענות אישור.
לטענת אפשטיין, מינוי עו"ד לייצוג החברה על ידי חן, בהיותו דירקטור יחיד, לצורך הגשת תביעה נגד אפשטיין, עמו יש לו יריבות אישית, הוא מהלך הנגוע בניגוד עניינים מובנה. לטענת אפשטיין, לחן יש "עניין אישי" מובהק בהתקשרות עם עוה"ד, שטעונה אישור מיוחד, ולכן הוא מנוע מהשתתפות בדיון ומאישור העסקה בדירקטוריון. במצב דברים זה, כך ממשיך אפשטיין וטוען, היה מקום להביא את העסקה לאישור האסיפה הכללית, אך חן עקף מנגנון אישור זה ביודעו שהמינוי לא יאושר נוכח השקילות באסיפה הכללית. מכאן, ל"עסקה", קרי מינוי עוה"ד, אין תוקף.
- הנני דוחה את המסקנה שאפשטיין מבקש לחלץ מהמצב המשפטי, זאת משום שהוא מבסס את טענותיו על ההנחה השגויה לפיה מינוי עוה"ד לייצוג החברה היא בגדר עסקה, בעוד שאין כך מצב הדברים.
- נקדים ונציין כי סעיפים 270, 278 ו- 280, ובכלל הפרק החמישי לחלק השישי לחוק החברות עוסק ב"עסקה". חוק החברות מבחין בין "עסקה" לבין "פעולה". בסעיף 1 לחוק החברות "עסקה" מוגדרת כ"חוזה או התקשרות וכן החלטה חד צדדית של חברה בדבר הענקת זכות או טובת הנאה אחרת", ואילו פעולה היא "פעולה משפטית, בין במעשה ובין במחדל". יוצא אפוא כי המונח פעולה כולל בתוכו באופן שיורי כל פעולה משפטית שאינה עולה לכדי עסקה (זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 343 (2023) (להלן: זוהר ואקשטיין). אינני סבור כי החלטה בדבר מינוי עו"ד לשם ייצוג החברה, נועדה להעניק זכות או טובת הנאה של החברה. בראי טובת החברה, ההתקשרות עם עו"ד לייצוגה בהליך משפטי נועדה לעמוד על זכויותיה ולא לגרוע ממשאביה. גם אם ניתן לטעון כי התביעה שכנגד עשויה להשפיע על זכויותיו של חן, הרי המדובר בהשפעה עקיפה שאינה מכניסה את הפעולה בגדר "עסקה", זאת משום שלא "כל החלטה חד צדדית שיש בה כדי להשפיע בעקיפין על הענקת זכות – היא 'עסקה' כהגדרתה בסעיף, אלא רק החלטה חד צדדית מכוחה מחליטה החברה להעניק זכות באופן ישיר" (ת"א (כלכלית ת"א) 55366-12-11 ליפשס נ' ערד השקעות ופתוח תעשיה בע"מ, פסקאות 28 (26.8.2012). זאת ועוד, באופן פרדוקסלי ההליך המשפטי בשם החברה נגד אפשטיין אף עשוי להגדיל את זכויות אפשטיין בחברה. לפיכך, ההתקשרות עם עוה"ד איננה בגדר עסקה אלא "פעולה" שלא חלים עליה מנגנוני האישור הנטענים על ידי אפשטיין.
- אפשטיין טען לתחולת סעיף 270(1) לחוק החברות, זאת מתוך נקודת מוצא שגויה כי המדובר בעסקה. בבקשה לא נטען לגבי המשמעות של הפעולה בראי סעיף 254(א) לחוק החברות, אשר מסדיר את חובת האמונים של נושא המשרה כלפי החברה וקובע בין היתר כי חלה עליו חובה להימנע "מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים". לכן, לא ארחיב בסוגיה ואציין בתמצית כי התקשרות עם עו"ד לשם ייצוג ענייניה של החברה בהליך משפטי, לא מעמידה את חן במצב של ניגוד עניינים בינו לבין החברה, להיפך – נועדה לשרת את טובת החברה.
- לפיכך, אני דוחה את טענות אפשטיין בעניין מינויו של עו"ד אבוקרט לייצג את החברה בתביעה שכנגד.
התוצאה
- התוצאה אפוא שבכפוף לאמור בסעיף 26 להחלטה, דין כל הבקשות להידחות.
- בבואי לשקול את שאלת ההוצאות נתתי את דעתי בין היתר לתוצאת הבקשות, לאמור בהחלטתי ולהיקף ההשקעה של הצדדים בבירור הבקשות; כמו כן נתתי את דעתי להתנהלותו של אפשטיין כפי שהערתי במספר מקומות בהחלטה. בהתאם לכך, אני מחליט לחייב את אפשטיין לשלם לחן הוצאות בסכום כולל של 7,500 ₪.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.