ועשה אדם, על דרך עיסוק, פעולה שיש בה כדי להקל את הגישה של הציבור ליצירה שהועמדה בהפרה או להרחיב את הגישה של הציבור אליה; במטרה להפיק רווח מעשיית פעולה כאמור ומקיומה של גישה ליצירה שהועמדה בהפרה - הנתבעת היא בית דפוס מוכר וידוע אשר עושה שימוש בגלופות הקיימות במאגר. הנתבעת היא זו שמפעילה ומנהלת את האתר כולו. הנתבעת משתמשת בגלופות הקיימות במאגר לשם פרסומן והצגתן, ולאחר מכן פועלת להדפסתן על מוצרים שונים. בכך למעשה הייתה הגוף שסיפק את התשתית לביצוע ההפרה והיא זו שחשפה את היצירות של התובע לציבור כולו, אף אם הפעילות הישירה של ההעלאה בוצעה על ידי החיילים. בעצם קיומו של מאגר אשר קיימים בו ציורים שאינם בבעלות הנתבעת אלא יש לאחר זכות יוצרים בהם, הרחיבה הנתבעת את מעגל הפרסום והחשיפה, והכל לשם עיסוקיה כבית דפוס. השתכנעתי כי שליחת היצירות בוואטספ ללקוחות פוטנציאליים, הצגת המוצרים באינסטגרם הפתוח בפני כל והעלאת הציורים למאגר הנתבעת, נועדו לשם עשיית רווח מהפרסום ועל מנת להגדיל את כמות הלקוחות של הנתבעת ולתת במה לפועלה. אעיר, כי לא קיימת דרישה שיופק רווח בפועל כתוצאה מהפעולה, אלא כי הפעולה תבוצע במטרה להפיק רווח.
בעת ביצוע הפעולה ידע או היה עליו לדעת כי היצירה הועמדה בהפרה - הנתבעת מכירה את עסקו של התובע והיא מודעת היטב לייחודו ולסגנונו, שכן היא או סוכניה עוקבים במשך שנים אחר חשבון האינסטגרם של התובע. הנתבעת התוודעה ליצירות התובע ופנתה אליו בעבר, באמצעות נציגים מטעמה על מנת לקדם שיתוף פעולה בין הצדדים. התובע סירב, לרבות ביחס להימצאות ציורים שלו בתוך מאגר הציורים אותו הנתבעת מקימה (ראו נספח ז' לתצהירי התובע). עובדה זו, באשר לניסיונות לשיתופי פעולה (אשר אינם במחלוקת), שומטת את הקרקע תחת טענות הנתבעת באשר להיעדר ידיעה על הצורך בקבלת הרשאה מטעם התובע. יתרה וחמור מכך, אין המדובר רק באי ידיעה או אי קבלתה של הסכמה לצורך שימוש בציורים והעלאת גרפיקות למאגר או מתן גישה לאחרים לציורים, אלא מדובר בסירוב ברור שלא לעשות כל שימוש ביצירות. בנקודה זו נראה כי לא נותר עוד ספק באשר לעובדה שהתובעת ידעה או היה עליה לדעת כי היצירה הועמדה לרשות הציבור בדרך של הפרה, וכי לא ניתנה הרשאה של בעל הזכות.
- משכך, הרי שהתנאים הקבועים בחוק באשר להפרה עקיפה של הנתבעת – מתקיימים במלואם כפי שפורט ונומק לעיל.
- באשר לנושא ההפרה התורמת, מדובר למעשה בדוקטרינה שהתפתחה בפסיקה, והיא נועדה למצבים בהם גם מי שאינו מפר זכות יוצרים באופן ישיר יכול להימצא אחראי לה, וזאת לאור התנהגותו ומעורבותו במקרה ההפרה. המפר העקיף הוא זה שמאפשר או מעודד את ביצוע ההפרה בידי הגורם האחר.
- בעניין ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ, סד(3) 740 (2011) נקבעו שלושה תנאים מצטברים להחלתה של הפרה תורמת: (1) קיומה בפועל של הפרה ישירה; (2) ידיעת המפר התורם על אודות ההפרה הישירה שבוצעה; (3) קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית של המפר התורם לביצוע ההפרה.
- ממכלול התמונה שנפרשה בפניי הגעתי למסקנה לפיה התנאים המצטברים מתקיימים במלואם. התנאי הראשון בדבר קיומה של הפרה בפועל – מתקיים, וזאת שעה שהועלו לרשת האינסטגרם ולאתר הנתבעת יצירות מוגנות השייכות לתובע, על אף סירובו ומבלי שניתנה הסכמתו. המעלים הישירים היו חיילי צה"ל והם אלו שפעלו למעשה למימוש הפרת הזכות, אף אם לא ידעו על כך או לא הבינו שאין בידיהם את הזכות לעשות כן. התנאי השני בדבר ידיעת המפר התורם על אודות ההפרה הישירה שבוצעה - מתקיים, שכן הוכרע זה מכבר כי הנתבעת ידעה או לכל הפחות היה עליה לדעת כי זכות היוצרים שייכת לתובע. התנאי השלישי – מתקיים אף הוא. הנתבעת היא זו שסיפקה את התשתית לביצוע ההפרה והעלאת התמונות למאגר האינטרנט והיא זו שלא פעלה על מנת להעניק לתובע את הקרדיט על יצירתו. הנתבעת הייתה זו שהדפיסה את היצירות המוגנות על החולצות ופנתה לגורמים נוספים על מנת לשווק יצירות אלה ולהציען ללקוחות. משהתקיימו התנאים כולם – הרי שיש לראות בנתבעת גם כמפרה תורמת.
- ראו בהקשר זה את דברי כב' בית המשפט בפסק הדין בעניין האוניברסיטה המוזכר מעלה:
"הפרה תורמת בזכות יוצרים, מתייחסת – ככלל – למצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, וזאת על רקע התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה. מדובר לרוב בנסיבות בהן גורם אחד אינו מבצע את ההפרה בעצמו, אך הוא מאפשר ומתיר את פעילותו המפרה של גורם אחר, או אף מסייע ומעודד את אותה הפעילות. דוקטרינת ההפרה התורמת, טרם הוכרה במלואה במשפט הישראלי, בין בהוראות חוק זכות היוצרים, בין בפסיקה, כך שבמצב הנוכחי – יצא המפר-התורם בלא אחריות, על אף תרומתו המשמעותית לביצוע ההפרה, בעוד שהמפר-הישיר יישא לבדו באחריות לביצועה. דיני זכויות היוצרים מבוססים על מספר תכליות, היוצרות יחד "מארג של אינטרסים", הן ציבוריים הן פרטיים. אחת התפיסות העומדת ביסוד ההכרה בזכויות היוצרים, מדגישה את האינטרס הציבורי שבקידום היצירה הקולקטיבית. אולם, לצד האינטרס הציבורי שבקידום הידע הקולקטיבי, נשענים דיני זכויות יוצרים גם על הרצון להגן על האינטרסים הפרטיים של היוצר. התפיסה היא שיש לגמול ליוצר על המאמץ ועל המשאבים שהוא השקיע בהפקת היצירה, ולהכיר בזכותו ליהנות מפרי עמלו. בחינתם של שיקולים אלה, במקרה שלפנינו, מצביעה על כך שאין מקום לאפשר לגורם אשר תרם באופן ניכר לקיומה של הפעולה המפרה, וייתכן שאף נהנה מהשימוש ביצירה, להתחמק מאחריות. נכון להכיר בהפרה התורמת כדי לתגמל את היוצר על המאמץ שהשקיע ביצירה; לאפשר הגנה נאותה לזכויות היוצרים בעידן של משתמשים אנונימיים; ולספק את התמריצים הנדרשים להמשך הפקתן של יצירות חדשות...."
- אפנה בהקשר זה גם לפסק הדין של כב' השופטת כרמלה האפט בתא (ת"א) 57140-06-22 זיר"ה (זכויות יוצרים ברשת האינטרנט) בע"מ נ' דוד ארוון, (27.9.2024, נבו).
- הפרת הזכות המוסרית:
- באשר להפרת הזכות המוסרית של התובע ולהיעדר מתן קרדיט, איני נדרשת להיכנס לעובי הקורה ולהכריע במחלוקת זו, זאת מאחר שהנתבעת מבססת הגנתה בעניין זה על אי נקיטת צעדים אקטיביים מטעם התובע לשם הגנה על זכותו ובעלותו. הגעתי למסקנה לפיה גם אילו היו מתקבלות מלוא טענות ההגנה של הנתבעת באשר לאשמו התורם של התובע, בדרך של היעדר יידוע ואי ביצוע צעדים לשם הגנת זכות היוצרים, הרי שטענות אלה מתאיינות לאחר חודש יוני 2023, אז הודיע התובע מפורשות וציין באופן גלוי וברור לכל כי היצירות שייכות לו. לפיכך, גם אם לא מדובר בהפרה ביחס למכלול הציורים הקיים המאגר, הרי שלפחות 3 יצירות פורסמו ללא מתן קרדיט לתובע.
- דחיית הטענה לשימוש אגבי מותר ודחיית טענת "המפר התמים"
- איני מוצאת מקום לקבל את טענות הנתבעת באשר לשימוש אגבי מותר. הנתבעת אינה מייצרת או תופרת חולצות. החולצה היא מוצר מוגמר אותו (ככל הנראה) רוכשת הנתבעת באופן מוכן ושלם, ומלאכתה היא למעשה הדפסת הציור המוכן על החולצה המוכנה. אם לא היה ציור להדפיס- הרי שלנתבעת לא היה כל תפקיד.
- לא זו בלבד, אלא שטענת הנתבעת מושתתת על השימוש האגבי הקבוע בסעיף 22 לחוק וקובע כך:
"22. שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית או בתקליט, וכן שימוש ביצירה שבה הוכללה היצירה כאמור, מותר; לעניין זה, הכללה במתכוון של יצירה מוסיקלית, לרבות המילים הנלוות אליה, או של תקליט שבו היא טבועה, ביצירה אחרת, לא תיחשב לשימוש אגבי.
- שימוש אגבי ביצירה הוא הכללתה ביצירת צילום, יצירה קולנועית או תקליט, והוא מותר כאשר היצירה המוגנת משתרבבת לרקע היצירה החדשה באופן אקראי או שולי, מבלי שהיוצר החדש שולט בה ישירות או בעקיפין, והיא אינה מהווה את נושא הצילום. כאשר מדובר בהכללה מכוונת של היצירה או כאשר השימוש ביצירה אינו אקראי או שולי אלא מרכזי, מכוון ומשמעותי ליצירה החדשה – הרי שאין המדובר בשימוש אגבי מותר. בנוסף, שימוש הוגן או שימוש אגבי מחייבים לכל הפחות מתן קרדיט ליוצר היצירה, וכדרך כלל, כדי שמשתמש ביצירה יוכל לטעון לשימוש הוגן, עליו לאזכר את שמו של בעל היצירה ולציין שהוא בעל הזכויות ת"א (מחוזי י-ם) 32932-05-12 שמואל רחמני נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית (נבו 26.3.2014). ע"א 53689-10-17 ישראל ברדוגו נ' ד.איתן / ר. להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (נבו, 16.8.2020).
- לפיכך, לא השתכנעתי שמדובר בשימוש אגבי המותר על פי הדין.
- באשר לטענת הנתבעת להיותה "מפר תמים" –
- הנתבעת עצמה הפנתה לסעיף 58 לחוק וציינה כי אם יוחלט שהייתה הפרה, הרי שהיא פטורה מתשלום פיצויים מאחר שהיא מפרה תמימה. איני רואה לנכון לקבל טענה זו. סעיף 58 לחוק קובע כך :
" 58. הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."
- הגנת "מפר תמים" יכולה לפטור מפר ישיר מתשלום פיצויים אם במועד ההפרה לא ידע ולא היה עליו לדעת כי קיימת זכות יוצרים ביצירה. הגנה זו מצומצמת למקרים חריגים בלבד, בהם הגנת זכות היוצרים ביצירה מוטלת בספק באופן סביר. נטל ההוכחה לקיומה של הגנה זו מוטל על הנתבע והוא נטל גבוה. (ראו : ע"א (מחוזי י-ם) 58547-05-23 המרכז לטכנולוגיה חינוכית (חל"צ) נ' עלי תמימי [נבו] (03.08.2023) [2] ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ [נבו] (31.08.2017) ע"א 2312/02 ארנולד דרוק נ' סוניה דנציגר [נבו] (23.03.2005)).
- האחריות להעלאת איורים מפרים למאגר אינטרנטי יכולה לחול על המעלה הישיר, וכן על בעל המאגר או מפעילו באחריות תורמת או עקיפה, אם ידע או היה עליו לדעת על ההפרה ותרם לה באופן משמעותי.
- בית דפוס המדפיס יצירות מפרות נחשב למפר ישיר, והגנת "מפר תמים" העשויה לפטור אותו מפיצויים היא מצומצמת ודורשת הוכחה שלא ידע ולא היה עליו לדעת על קיום זכות יוצרים ביצירה כלל. במקרה של העלאת איורים למאגר אינטרנטי, מי שהעלה את האיורים בפועל ללא רשות הוא המפר הישיר. ואולם, בעל אתר אינטרנט או מאגר מקוון, גם אם לא העלה בעצמו את התוכן המפר, עשוי להימצא אחראי להפרה באופן תורם. אחריות תורמת מוטלת על מי שמספק את האמצעים לביצוע ההפרה ומעודד את קיומן, אם ידע באופן ממשי וקונקרטי על ביצוע הפרת זכות יוצרים שהתרחשה בפועל, ותרם באופן משמעותי וניכר לביצועה. תנאים מצטברים אלה כוללים קיומה בפועל של הפרה ישירה, ידיעת המפר-התורם על ההפרה, ותרומה ממשית וניכרת לה.
ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 2696-10-19 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' רוטר.נט בע"מ [נבו] (22.11.2024); ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני [נבו] (13.05.2012); דנ"א 5004/11 בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים [נבו] (11.09.2011); טוני גרינמן זכויות יוצרים (2023) | 11.4 אחריות משנית בגין הפרת זכות יוצרים; ת"א (מחוזי ירושלים) 6306/04 בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' מפלגת העבודה הישראלית [נבו] (17.05.2007)).
- הכלל הוא כי הפרת זכות יוצרים היא בגדר אחריות מוחלטת ואינה טעונה יסוד נפשי של ידיעה על ההפרה. כלומר, אין צורך להוכיח שהמדפיס ידע על קיום זכות היוצרים או על כך שפעולתו מהווה הפרה (ראו: תמיר אפורי חוק זכות יוצרים (2012) א. "יסוד נפשי" בהפרת זכות יוצרים, 462; ת"א (מחוזי חי') 15824-10-12 טל רינקוב נ' קרני צור קליין [נבו] (13.10.2014)).
- הגנת המפר התמים הייתה יכולה (אולי) להוות טענת הגנה טובה לחיילים עצמם, אלו שהעלו באופן ישיר את הציורים למאגר האינטרנטי ואלו שסברו באמת ובתמים שמדובר ביצירה השייכת להם. האחריות לקיומו של המאגר ולתכנים המצויים בו – היא אחריות המוטלת על כתפי הנתבעת, לרבות טיב הציורים וזכויות היוצרים הקיימים בה, מכוח היותה הבעלים של המאגר.
- ויושם אל לב, לפנינו נתבעת אשר עיסוקה המרכזי מזה עשרות שנים הוא הדפסה של שבלונות, גלופות, כיתוב או דמויות על מוצרים שונים. בית דפוס אשר עוסק יומם וליל בלקיחת גלופה או תבנית – ומדפיס או מעתיק אותו למוצר אחר כלשהו, חייב להיות אחראי להפרות הנעשות בסביבתו ובאמצעותו. תחום עיסוקו של המדפיס הוא שיקול חשוב בבחינת ידיעתו, שכן המחוקק רואה במדפיס מי שעוסק בפעילות היוצרת סיכונים רבים וחייב לנקוט באמצעי זהירות (ראו בהקשר זה : ת"א (שלום תל אביב-יפו) 69995/04 שלמה ערד נ' משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ [נבו] (27.04.2008)).
- משאלו הם פני הדברים, אני מוצאת לנכון לדחות את טענת הנתבעת באשר להיותה מפר תמים.
סיכום עד כאן
- הציורים מושא ההליך הם יצירות מוגנות אשר הבעלות בהם שייכת לתובע. אף אם היה מקום לקבל את טענת החיילים לפיה הם היו הבעלים של הציורים מאחר שהם היו המזמינים וזו הייתה הכוונה המשתמעת – הרי שטענה זו אינה עומדת עוד לאחר הודעתו המפורשת של התובע בדבר בעלותו ביצירות. הנתבעת בהתנהלותה הפרה את זכות היוצרים של התובע, לרבות בדרך של הפרה תורמת משמעותית והפרה עקיפה. הנתבעת אינה חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק של הגנת המפר התמים והגנת השימוש ההוגן. לפיכך, הנתבעת נדרשת לשלם לתובע פיצויים בגין הפרת זכות היוצרים שלו.
- כעת יש לבחון ולשקול את הסעד אותו יש להעניק לתובע, והכל בהתאם לקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה.
- הסעד – שיקולים בקביעת הפיצוי
- משקבעתי כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים של התובע, יש לדון בגובה הפיצוי ההולם בנסיבות העניין. אציין בנקודה זו, שבבסיס התביעה ניצב סעיף 56 לחוק, אשר קובע פיצוי ללא הוכחת נזק. לפיכך, טענות הנתבעת באשר להיעדר הוכחת נזק של ממש – אינן רלוונטיות לפסיקת גובה הפיצוי.
- סעיף 56 לחוק מסמיך את בית המשפט לפסוק לתובע את הפיצויים המגיעים לו, והכל בהתבסס על השיקולים אשר הוצגו בחוק. לאחר ששקלתי שיקולים אלה, ובחנתי את נסיבות העניין, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצויים בסך 70,000 ₪, כפי שיפורט להלן :
- היקף ההפרה ומשך הזמן בו בוצע ההפרה: אין מחלוקת כי לפחות 12 ציורים של התובע הופיעו במאגר הנתבעת, בניגוד להסכמתו. עוד אין מחלוקת כי ציורים או תמונות של היצירות פורסמו במספר פלטפורמות שיווקיות, הן ברשת האינסטגרם והן במאגר הציורים באתר האינטרנט של הנתבעת. בנוסף, סוכני הנתבעת שלחו ציורים ללקוחות פוטנציאליים באמצעות אפליקציית ה"וואטספ". נראה כי אין המדובר בהפרה יחידה וחד פעמית, וכי מדובר על היקף לא קטן של ציורים בהם הופרה זכות היוצרים. לא זו בלבד, אלא שלא ניתן קרדיט לתובע בגין יצירותיו, בשום שלב של פרסום או שיווק היצירות. יחד עם זאת, מאחר שניתן לטעון כי רק לאחר חודש יוני 2023 הייתה וודאות באשר לבעלות בגין הציורים, הרי שמדובר ב-3-4 ציורים בלבד אשר בהם הופרה הזכות. נראה כי עם דרישת התובע להסרת יצירותיו מהמאגר, פעלה הנתבעת כנדרש והורידה מאתר האינטרנט שלה את היצירות המפרות. לצד זאת גם בשלב מאוחר יותר נותרו במאגר מספר יצירות בודדות של התובע אשר ההפרה בהן המשיכה להתקיים.
- חומרת ההפרה, מאפייני הנתבעת ותום לבה: כפי שצוין מעלה בהרחבה, השתכנעתי כי הנתבעת ידעה כי זכויות היוצרים שייכות לתובע, ועל כך יעידו ניסיונות העבר ליצירת שיתופי פעולה עמו והודעתו המפורשות של התובע בדבר היעדר הרשאה לעשיית שימוש או העברה של הזכות לאחר. לא זו בלבד, אלא שהנתבעת היא בית דפוס וותיק ומצליח, אשר באמתחתו שנים רבות, ידע ומוניטין בתחום. איני יכולה לעצום עיניי ממצב בו בית דפוס אינו ער די הצורך ואינו פועל לשם הגנה על זכות יוצרים, כאשר זוהי הסביבה הטבעית בה הוא פועל ואלו הם תחומי מומחיותו. אין זה ראוי להסתתר מאחורי ידיעת החיילים או כוונתם במועד רכישת הציור, ויש בכך היתממות שאין לה מקום. השליטה במאגר והבעלות עליו שייכת לנתבעת, וכך גם ההפרות אשר נעשות במסגרתו. לצד זאת יאמר, כי נתתי דעתי גם לכך שהנתבעת לא הייתה זו שהעלתה באופן אקטיבי ויזום את הציורים למאגר, אלא רק איפשרה את העלאתם על ידי גורמים שלישיים. עוד אני ערה לכך שהנתבעת הסירה מיידית את התמונות עם קבלת דרישת התובע, וכי לא מדובר ב-80 יצירות שונות כפי שצוין תחילה בכתב התביעה.
- ניתוח הראיות ושקלול של התמונה במלואה בהינתן האמור מעלה, הביאוני למסקנה לפיה יש לפסוק פיצוי בסך 70,000 ₪ לטובת התובע.
סוף דבר
- התביעה מתקבלת.
- הנתבעת תפצה את התובע בגין הפרת זכות היוצרים שלו בסך כולל של 70,000 ₪.
- הנתבעת תישא באחריות על מאגר הציורים המנוהל באתר האינטרנט שלה ולא תקבל למאגר ציורים באופן אוטומטי, אלא לאחר בחינת זכות היוצרים בהם. סוכני הנתבעת ונציגיה לא יישלחו לכל גורם שלישי ציורים או תמונות אותן יצר התובע ללא הסכמתו ואישורו המפורשים.
- בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
התשלום יבוצע תוך 45 ימים.