פגם בכתב האישום – עובדות שאינן מקימות עבירה
- באי כוח נאשם 9 הוסיפו וטענו, כי המעשים המיוחסים לו באישום העשרים-ושלושה אינם מהווים עבירה. לטענתם, לפי כתב האישום נאשם 9 אך נכח בפגישה שנגעה להסדר. כן טענו, כי הוגשו בעבר כתבי אישום בגין תיווך להסדר כובל, אך זאת רק בעת שהמתווך היה גם נהנה כעובד או כקבלן משנה.
- התביעה טענה, לעומת זאת, כי מהראיות עולה כי נאשם 9 תפקד כמתווך בין הצדדים לתיאום המכרז המתואר באישום זה, וכי הטענה כי תיווך אינו מקים עבירת הסדר כובל נדחתה בפסיקה. מכאן, שעובדות כתב האישום מלמדות על ביצוע עבירת הסדר כובל בצוותא.
- לפי סעיף 29(ב) לחוק העונשין:
המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר.
מבצע בצוותא הוא מי שנטל חלק בביצוע עבירה, בדרך של עשיית מעשה שדרוש לקידום תכנית משותפת, וזאת גם אם אינו מקיים את כל רכיבי היסוד העובדתי, כאשר כלל הפעולות שבוצעו על ידי המבצעים בצוותא מתמזגות, וכל מבצע אחראי גם למעשיהם של האחרים, גם אם חלקו קטן יותר. על מנת להוכיח כי עבירה בוצעה בצוותא, על התביעה לבסס את היסוד הנפשי הנדרש, וכן את מודעותו של כל מבצע לעצם ביצוע העבירה בצוותא (ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי, נז(3) 135, 141 (2003); ראו גם: ע"פ 954/17 אבו עראר נ' מדינת ישראל (10.6.19); ע"פ 2895/07 פרחי נ' מדינת ישראל (25.10.07)).
- לפי המיוחס בכתב האישום, נאשם 9 השתתף בפגישה בנוכחות מעורבים אחרים בהסדר. מעשיו במסגרת המגעים להסדר לא פורטו. עם זאת, לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי אין די בנוכחות זו על מנת לבסס ביצוע עבירת צד להסדר כובל. ברי, כי הרשעת הנאשם בעבירה תלויה במעשים שיוכחו בראיות. מכאן, שלא ניתן להכריע בטענה אלא לאחר שמיעת ההוכחות.
- גם לא מצאתי ממש בטענת באי כוח נאשם 9, כי לא ניתן לייחס לו העבירה משום שלא היה בין הנהנים ממעשה העבירה. גם אם בעבר הורשעו כמבצעים בצוותא אך מי שהרוויחו דבר מה מביצועה, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי יורשע בעבירה מעורב שלא הרוויח דבר. כך או כך, מדובר בעניין נוסף שתלוי בשמיעת הראיות.
- לפיכך, הטענה לפגם באישום העשרים-ושלושה, בשל עובדות שאינן מגלות עבירה – נדחית.
פגם בכתב האישום – ייחוס עבירות עשיית פעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון
- בא כוח נאשם 9 הוסיף וטען כי לא ניתן היה לייחס לו עבירה של הלבנת הון ביחס לסכום של 16,230 ₪, שבוצעה, לפי המיוחס באישום העשרים ושמונה, בחודש דצמבר 2016 (סעיף 861 לכתב האישום), משום שמדובר בסכום נמוך מסכום המינימום הקבוע בחוק.
- בא כוח נאשמים 23 – 24 טען, כי הסכום שמיוחס כי הנאשמת קיבלה, בעקבות הסדר כובל, באישום התשעה-עשר – 570,000 ₪ בתקופה שבין 1.9.17 ובין 31.8.18 – אינו מגיע למינימום הקבוע בחוק, בשל האופן בו שולם במהלך שנה. לטענתו, לא ניתן לסכום את הכספים שהתקבלו בשני אישומים שונים, בנסיבות אלו. כן טען, כי אלמלא היתה מיוחסת עבירת הלבנת הון גם בגין המתואר באישום התשעה-עשר, אלא עבירת הלבנת הון אחת בלבד בגין האישום השלושה-עשר, היה ציונו העברייני של נאשם 23 נמוך יותר וקרוב מאוד לציונו של מעורב נגדו לא הוגש כתב אישום.
- התביעה טענה, לעומת זאת, כי לנאשמים 9 ו-10 מיוחסות באישום העשרים ושמונה עבירות הלבנת הון נוספות שבוצעו בתקופה זו – לשניהם, יחד עם נאשם 11, עבירת הלבנת הון בהיקף של 1,247,163 ₪ בין חודש דצמבר 2016 ובין חודש פברואר 2017, ולנאשם 9, יחד עם נאשמים 11 ו-12, עבירת הלבנת הון בהיקף של 1,549,807 ₪ בין חודש נובמבר 2016 ובין חודש פברואר 2017 – וניתן לצרף את הסכום הנזכר לסכומים אלו.
כך טענה התביעה גם באשר לנאשמים 23 ו-24, כי צורפו באישום התשעה עשר פעולות שביצעו ונמצא כי אלו עומדות בדרישת המינימום, ואמנם, ההיקף הנמוך ביותר המיוחס לנאשמים הוא מעל סכום המינימום הקבוע בחוק.
- לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון:
העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין...