עם זאת, אין מדובר בנסיבות בהן ניהול ההליך פוגע פגיעה חמורה בתחושת הצדק. עם כל הכאב שבכך, חדשות לבקרים מוגשים כתבי אישום נגד נאשמים שמצבם המשפחתי קשה, גם במחיר פגיעה בבני המשפחה – לעתים מחיר כבד – ומקרה זה אינו שונה ממקרים אחרים.
- מטענות באי כוח הנאשם עולה, כי הנאשם אינו שוהה בצמידות לבנו כל העת, אלא עוזב לפרקי זמן קצרים. יש לזכור גם כי העבירות בוצעו, לפי הנטען, במהלך חיי בנו ולמרות מצבו הקשה. גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה, כי אין הצדקה לביטול כתב האישום. עם זאת, וככל שיהיה בכך צורך, ניתן לבצע התאמות נקודתיות על מנת להקל על הנאשם ועל בנו במהלך ניהול המשפט.
- לאור האמור, הבקשה לביטול כתב האישום נגד נאשם 11 בשל נסיבותיו האישיות – נדחית.
פגם בכתב האישום – ניסוח כללי של האישומים
- מספר נאשמים טענו כי האישומים מנוסחים באופן כללי, ללא פירוט מספק ביחס להתגבשות ההסדרים ופרטיהם, תוך הצגת אפשרויות חלופיות, ויש בכך כדי לפגוע ביכולתם להתגונן. לפיכך, ביקשו להורות על תיקון כתב האישום כך שהאישומים יפורטו כראוי.
באי כוח נאשמים 9 – 10 טענו, כי האישומים החמישי והשישי מנוסחים באופן כללי ומעורפל, מבלי לפרט אילו נושאים נכללו בו, למשל הקווים שביחס אליהם התגבשו הסכמות. לטענתם, בשל היעדר רכיב זה ביסוד העובדתי של העבירה, האישומים אינם עומדים בדרישות החוק.
לטענת באי כוח נאשמים 13 – 15, ביחס לאישומים הראשון, החמישי והשישה-עשר, לא פורט חלקה של נאשמת 15 בהסדרים – לא הובהר באילו מקרים נמנעה מהגשת הצעת מחיר, באילו מקרים הגישה הצעה גבוהה, על אילו קווים הסכימה לוותר ועל אילו קווים ויתרו חברות אחרות על מנת לאפשר את זכייתה. כן טענו, כי יש לפרט ההתייחסות לקווים השונים, חלף שימוש במונח "בין היתר" בשל היעדר ראיות מספיקות ביחס לקווים אחרים, ולהימנע מניסוחים המאפשרים הוכחת טענות עובדתיות חלופיות.
באי כוח נאשמים 21 – 22 טענו, ביחס לאישומים העשירי, הארבעה-עשר, העשרים-וארבעה והעשרים-וחמישה, כי אינם מפרטים כנדרש את המגעים שהתקיימו בין המעורבים בהסדרים לצורך קידומו. האישום העשרים-וחמישה מציין מגעים מבלי לפרטם כלל, ויתר האישומים מתייחסים למגעים אך אינם מפרטים את כולם. לטענתם, יש לייחס עבירות אך ביחס למעשים שיש בידי התביעה להוכיח, ולא להותיר את האישומים עמומים.
באי כוח נאשמים 23 – 24 הוסיפו וטענו כי האישומים השמיני, השלושה-עשר והתשעה-עשר אינם כוללים פירוט עובדתי מספק, והאישום השמיני אינו מייחס לנאשם 23 כל פעולה. במעמד הדיון הסכים בא כוח הנאשמים כי יש צורך בבירור עובדתי על מנת להכריע בטענה, וכי הטענות יישמרו לו.
- התביעה טענה, לעומת זאת, כי אינה נדרשת לפרט את פרטי המגעים שהובילו לגיבוש הסדר כובל, בפרט כשאלו אינם ידועים לה, וניתן להוכיח את הפרטים הנדרשים במסגרת פרשת התביעה. גם אין כל צורך, לעמדתה, להציג את פרטי ההסכמות, אלא אך את תיאור טיב ההסכמה. לטענתה, כתב האישום כולל את כלל העובדות הנדרשות להוכחת יסודות העבירות, והיא אף הוסיפה פרטים נוספים או דוגמאות, למעלה מן הצורך, ולמרות שאין בהם כדי למצות את המגעים. אין בכך כדי להרחיב את היריעה מעבר להסכמות שפורטו בכתב האישום, וגם אין לראות בניסוחים של הפעולות שבוצעו טענות חלופיות.
- כידוע, התביעה נדרשת לכלול בכתב האישום את "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם" (סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי). עבירת ההסדר הכובל מתגבשת מקום בו ישנו הסדר, שהצדדים לו הם מנהלי עסקים, ולפחות אחד הצדדים מגביל את עצמו באופן שעלול לפגוע בתחרות (סעיף 2(א) לחוק התחרות הכלכלית).
- טענות הנאשמים נוגעות להיעדר פירוט בנוגע לאופן גיבוש ההסדרים וסוג התקשורת שהתנהלה בין הצדדים להם לצורך גיבושם, ופרטי ההסכמות עצמן, הן לעניין הקווים מושאי ההסדרים, והן לעניין הפעולות הדרושות מהצדדים להסדר על מנת להוציאו אל הפועל. כלל הטיעונים אינם מתייחסים לרכיבי העבירה, אלא להיבטים שונים שעשויים להצביע על התקיימותה. לפיכך, אין מדובר בפרטים שחובה לכלול בכתב האישום (ראו, למשל: ת"פ (מחוזי, מרכז) 26713-03-21 מדינת ישראל – רשות התחרות נ' גולדמן (11.1.22)).
- כידוע, לתביעה נתונה הפררוגטיבה לנסח את כתב האישום כראות עיניה, ובית המשפט יתערב בנושאים הנוגעים לניסוחו במקרים נדירים בלבד (ע"פ 229/19 מדינת ישראל נ' פלוני, בפסקה 34 לחוות דעתו של כבוד השופט יוסף אלרון (30.12.19); ע"פ 4484/05 גונן נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (8.8.06)). אין מדובר במקרה בו התביעה החסירה מכתב האישום פרטים מהותיים לביסוס העבירות המיוחסות לנאשמים, ולפיכך אין זה המקרה החריג המצדיק התערבות בניסוח עובדותיו.
- גם לא מצאתי כי יש בהיעדר פירוט זה כדי לפגוע ביכולתם של הנאשמים להתגונן. כאמור, הפרטים שביקשו הנאשמים להוסיף עניינם בראיות לביצוע העבירות. חומרי החקירה הועברו זה מכבר להגנה, וכלל הראיות העומדות לרשות התביעה על מנת להוכיח את אשמת הנאשמים מצויות גם בפניהם. מכאן, שעל ההגנה להניח שהתביעה תשתמש במלוא הראיות הקיימות על מנת לבסס את קיומם של יסודות העבירות המיוחסות, ולגבש את הגנתם בהתאם, וככל שהתביעה לא תעשה כן, המסקנות יבואו לידי ביטוי בהכרעת הדין.
- לפיכך, טענות הנאשמים להיעדר פירוט מספק בכתב האישום – נדחות.
פגם בכתב האישום – ניסוח מפורט ביתר בחלק הכללי
- באי כוח נאשמים 21 – 22 הוסיפו וטענו, כי החלק הכללי של כתב האישום מפורט מדי וכולל עובדות בלתי רלוונטיות שאינן מהוות עבירה, ושאינן דרושות לצורך ביאור כתב האישום עצמו, בניגוד לחוק ובניגוד להנחיית פרקליט המדינה. לטענתם, חלק זה אינו נוגע לעבירות המיוחסות לנאשמים, ומשהוגש כתב אישום מאוחד, גם אם הרקע רלוונטי לחלק מהנאשמים, אין להחילו על כולם. כמו כן טענו, כי די בהיות המכרזים ציבוריים כדי להקים את הנסיבות המחמירות, ואין צורך בפירוט הנוסף, בהקשר זה.
- התביעה טענה, לעומת זאת, כי החלק הכללי מתאר את ההסדרים החוקיים שברקע המכרזים הנדונים, ופורסים רקע עובדתי ונסיבתי לעבירות תיאום המכרזים והמרמה. לטענתה, גם אין מדובר בניסיון ליצור דימוי חמור יותר ממה שביצעו הנאשמים בפועל, וצוין במפורש, כי כל נאשם היה מעורב "כפי חלקו". מכאן שאין די בכך שלחלק מהנאשמים לא מיוחסת מעורבות במכרזים של רשויות מקומיות כדי לפסול חלק זה של כתב האישום.
- כאמור, בית המשפט ייטה שלא להתערב בניסוח כתב האישום. המידע שנכלל בחלק הכללי של כתב האישום, בעניין חובתן של רשויות מקומיות למתן שירותי הסעה לילדים למוסדות חינוך, נוגע לרבים מהמכרזים שנדונים בכתב האישום. גם אם אין מדובר במידע שמבסס איזה מרכיבי העבירות, הוא רלוונטי להבנת ההקשר הרחב לביצוען. גם ניתן בנקל להבחין בין הנאשמים שמידע זה רלוונטי להם, ובין אלו שאין להם נגיעה להסעת ילדים, בהתאם למכרזים שתיאומם מיוחס להם.
- לפיכך, הטענה כי יש להורות על תיקון החלק הכללי של כתב האישום – נדחית.
פגמים נוספים בהתנהלות התביעה – הגשת כתב האישום לאחר ביטולו וסיכון כפול
- בא כוח נאשמים 1 – 4 הוסיף וטען, כי כתב האישום הוגש כדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, ומשבוטל, אין התביעה רשאית לשוב ולהגישו, בשונה מכתב אישום שבוטל משום שהוגש שלא כדין. לטענתו, על מנת להביא להעברת ההליך לבית המשפט המחוזי מרכז, היה על התביעה לפעול בהתאם לדין ולפנות בבקשה לנשיא בית המשפט העליון. התנהלות זו גם נוגדת את הוראות צו סדר הדין הפלילי (קביעת בית משפט לעניין חוק התחרות הכלכלית) (תיקון), התשפ"ד – 2024, לפיו הליכים תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי בירושלים לא יועברו לבית המשפט המחוזי מרכז. בכך ניצלה התביעה לרעה את כוחה.
באי כוח נאשמים 5 – 8 ו-19 – 20 הוסיפו, בהקשר זה, כי בביטול כתב האישום והגשתו מחדש, התביעה השתמשה לרעה בסמכותה על מנת לבחור מותב עדיף.