בית המשפט קבע עוד ש'לא יהיה זה נכון לקבוע כי הפרה של זכויות יוצרים ביצירות שונות היא שוות ערך מבחינת מספר ההפרות להפרת הזכויות ביצירה אחת בלבד. מסקנה מעין זו עלולה כמובן להביא לתוצאות שאינן סבירות, שלפיהן פרסום מפר אחד, בו נעשה שימוש בעשרות או במאות יצירות שזכויות היוצרים בהן הופרו, ייחשב כשווה ערך לעניין כמות ההפרות לפרסום המפר זכויות ביצירה אחת בלבד.
מסקנה מעין זו מעודדת למעשה את ריבוי ההפרות ולפיכך מנוגדת לתכלית הסעיף, שכן היא מתמרצת את המפר – משעה שהפר את הזכויות ביצירה אחת – להפר את הזכויות בעוד ועוד יצירות, כל עוד הדבר נעשה במסגרת אותו פרסום מפר'.
בית המשפט אף הוסיף והבהיר ש'אמנם, סעיף 56(ב) לחוק קובע כי בית המשפט יתחשב, לעניין הפיצוי הסטטוטורי, בהיקף ההפרה ובחומרתה. אולם כל עוד נקבע שמדובר בהפרה אחת בלבד, מוגבל בית המשפט בפסיקת הפיצויים על פי סעיף זה לפיצוי בסכום של 100,000 ש"ח, ומכאן נובע כי הפרה של הזכויות ביצירה אחת והפרה של הזכויות ביצירות רבות, כל עוד אלו נעשות באותה מסגרת, עשויות לזכות את התובע בסכום פיצויים של 100,000 ש"ח לכל היותר'. (ת"א (מחוזי י-ם) 3560/09 אבי ראובני נ' מפה - מיפוי והוצאה לאור בע"מ, 6.1.2011).
- בפס"ד חוג'יראת קבע בית המשפט שהמבחן השולט לצורך הקביעה האם עסקינן בהפרה אחת או במספר הפרות הוא מבחן הזכות שנפגעה. לפי מבחן זה יש לראות בהפרה של זכויות יוצרים שונות כהפרות עצמאיות ונפרדות, וכאשר מדובר בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות יוצרים, הנטייה תהא לראות בכך כמעשה הפרה אחד (ת"א (מחוזי חי') 2400-03-14 Kabushiki נ' אחמד חוג'יראת, 15.3.2015).
- בפס"ד ג'.דבליו.ג'י בע"מ נדון מקרה בו הופרו זכויות יוצרים של התובעת בהעתקת תכנים ותמונות מאתר האינטרנט שלה ממנו היא מבצעת את מכירת היצירות, לאתר האינטרנט של הנתבעים המתחרים בה על מכירת אותם מוצרים. גם במקרה זה נקבע שמספר ההפרות הוא כמספר התמונות והתכנים שהועתקו.
ביהמ"ש קבע שהיצירות או הפרסום הכולל באתר לא מהווים "מסכת אחת של מעשים" על פי אותם נימוקים שנזכרו לעיל בפס"ד ראובני (ת"א (מחוזי י-ם) 36461-12-11 ג'. דבליו . ג'י. בע"מ נ' בר און שופ בע"מ, 24.9.2015).
- בפס"ד אופק נדונה מחלוקת בין שני עסקים מתחרים המוכרים חליפות. התובע שכר צלם על מנת שיצלם באופן מקצועי 4 דוגמנים מקרב בני משפחתו וחבריו של התובע, כשהם לבושים בחליפות שהוא מוכר, ופרסם את התמונות לקידום מכירותיו. כעבור זמן התברר ש-18 מהתמונות שצולמו עבור התובע מופיעות באתר האינטרנט של הנתבע.
לצורך קביעת הפיצוי על פי סעיף 56(ג) בחוק קבע בית המשפט שמבחינת היקף ההשקעה וייחודיות היצירה ועצמאותה, ניתן לראות בתמונות כארבע יצירות נפרדות, כך שצילומי כל דוגמן מהווים יצירה והפרה נפרדת (ת"א (מחוזי חי') 27730-07-16 אופק שחידם נ' נג'יב שחאדה, 18.4.2017).
- דוגמא אחרונה לעניין זה היא בפס"ד ביטון, בו נדונה תביעה של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) המפתח ומוציא לאור ספרי לימוד שונים. התביעה הוגשה נגד הנתבע, המנהל עסק בו משווקים ומופצים בין היתר ספרי לימוד, בטענה למכירת 16 כותרים של ספרים מזויפים המעתיקים את ספרי מט"ח (היינו 16 'סוגי' ספרים שנמכרו במספר רב של עותקים).
גם בהליך זה חזר בית המשפט על עיקרון ההנמקה שניתנה בפס"ד ראובני לעיל וקבע שעל אף שבוצעה למעשה מסכת של רכישת ספרים והצעתם למכירה, מדובר במספר הפרות של זכויות שונות, כמספר הכותרים שזכות היוצרים בהם הופרה. לפיכך, קבע ביהמ"ש, כאשר מופרות זכויות יוצרים של מספר יצירות נפרדות במקביל, לא יהא זה נכון לראות בכך "מסכת אחת של מעשים" שכן לכל יצירה יש קיום וערך כלכלי עצמאי (ת"א (מחוזי חי') 10689-12-17 המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אלי ביטון, 2.10.2019).
- מקרים בהם ראה בית המשפט סדרת הפרות כהפרה אחת היו על פי רוב כאשר אותה הפרה הייתה הלכה למעשה של יצירה שלמה אחת, כגון תמונה אחת שפורסמה במספר תכניות טלוויזיה של אותו ערוץ (ת"א (מחוזי י-ם) 9260-09-12 זום 77 א.ש (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל - הטלוויזיה החינוכית הישראלית,1.2014)); או תוכנת מחשב שהופצה למספר לקוחות (ת"א (מחוזי ת"א) 38918-12-09 דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר, 9.4.2014); וכן ת"א (מחוזי מרכז) 26303-06-13 ערנת טק בע"מ נ' דו.רז.טק שיתוף מערכות בע"מ, 17.1.2019).
- מקרה מעט שונה נמצא בפס"ד וכסלר, שם נדונו מספר הפרות של מספר גורמים כשחלקן התבררו לפי הדין הקודם וחלקן לפי הדין הקיים כיום. לאחר שנקבע שישנם גורמים 'עיקריים' שהפרו את זכות היוצרים של התובע במספר יצירות שאוגדו בלוח שנה (ונדונו לפי הדין הקודם) - נדון עניינה של חברת העיצוב שהעלתה את הלוח לאתר האינטרנט שלה.
בעניין אחרון זה קבע בית המשפט שיש לראות בהעמדת העבודות לרשות הציבור באתר האינטרנט של המעצבת, כחלק מדוגמאות של עבודות נוספות שביצעה עבור לקוחות, כהפרת זכות יוצרים אחת. על פי קביעת ביהמ"ש שם, הנסיבות הצביעו על כך שהצגת יצירותיו של התובע אינה הדומיננטית ואין לפרסומן ערך עצמאי, אלא לוח השנה שעוצב הוא ה"יצירה" שיצרה הנתבעת ואשר מוצגת לציבור, גם אם בתוכה נכללים אותם ציורים של התובע (ת"א (מחוזי ת"א) 64345-05-16 עזבון וכסלר נ' מגדל אחזקות ביטוח ופיננסים בע"מ, 19.9.2021).
- בחזרה לענייננו, אומנם נכון הוא שהעתקת כל יצירה של צד-שטר כשלעצמה היא העתקה מפרה (אף שמבחינת הנתבע הספציפי כאן אין לה כל ערך כשלעצמה), אך בלעדי העתקת הצד השני לא יהיה בענייננו זיוף שטרות שהוא מהות העבירה שבגינה הוגשה התביעה הנגררת.
לצד זאת, עניינה של התביעה הוא הפרת זכות היוצרים בכל יצירה, ולא רק זיוף השטר כיחידת-מטבע. כך, לדוגמא, לו היה אדם מפר את זכות התובע בהעתקת צדו האחד של שטר לפרסומת שהוא עורך לעסק פיננסי – יתכן שיכול היה התובע להגיש תביעה על העתקת צד זה בלבד.
- לאור האמור אני סבורה שיש לפרש את הוראת סעיף 56(ג) בחוק כפי שתואר בפס"ד ראובני לעיל ובפסיקה שבאה בעקבותיו, כך שכל צד של שטר הוא יצירה בפני עצמו שהזכות בה הופרה. ההדפסה של השטרות במספר רב של עותקים ומכירתם ללקוחות השונים היא לטעמי ה'מסכת האחת' שתיכלל בסעיף 56(ג) בחוק.
- עניין נפרד, שאינו מתעורר במקרה דנן, הוא האם כל הפעלה של ציוד הזיוף להוצאת סדרת שטרות מזויפים תחשב להפרה נפרדת, או שאותה התייחסות בסעיף 56(ג) לעיל ל'סדרת מעשים' תחול גם על מי שעשה כן מספר פעמים: דינו של מי שזייף פעם אחת כמות שטרות מסוימת (וכמובן שיש לבחון מהי הכמות שזויפה) שונה מדינו של מי שעשה זאת מספר פעמים. באותה מידה דינו של מפיץ באירוע יחיד אינו דומה לדינו של מפיץ שעשה זאת במספר אירועים.
ההכרעה בהכרח תלויה בנסיבות שיוכחו, ויתכן שחלק מהמקרים יוכרו כמסכת נפרדת וחלק יבחנו תחת סעיף 56(ב) לעניין חומרת ההפרה והיקפה.