ביום ראשון,5.12.21, נטשת את המשרד בצהרי היום המוקדמים. למחרת היום, 6.12, לא התייצבת ולא הודעת דבר. כך גם ביום 7.12 לא התייצבת ולא הודעת דבר, הוא יום כתיבת מכתבי זה. לאור האמור לעיל, ברור לנו כי החלטת על דעת עצמך לנטוש את משרתך ללא כל הודעה מוקדמת, על כל המשתמע מכך. אנו נפעל בהתאם לאמור לעיל".
- ביום 8.12.2021 שלח המערער מכתב תגובה:
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916"הנדון: תגובה למכתב נטישת המשרה
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ב 7.11.21 בסביבות השעה 15:00, אלפרד צרח עליי, גידף אותי ואז טרק לי את השיחה בפרצוף ... כבר באותו היום אמרתי לך שמאוד נפגעתי ממה שקרה ושלא אוכל להמשיך לעבוד כאשר זה היחס שאני מקבל. ביום ראשון, 5.12.21, לאחר שכבר נאמר שאני לא יכול לעבוד תחת תנאים של צרחות וירידה לפסים אישיים, אלפרד התחיל לצרוח עלי שוב, אני אמרתי לו שאני לא יכול לעבוד תחת התנאים האלה של הצרחות ואלפרד אמר לי "לך" ולכן הקשבתי לאלפרד והלכתי כפי שביקש. ימים שני-רביעי, 6-8.12.21, אני לא הרגשתי טוב לאחר כל מה שקרה ואני בימי מחלה. אישור לכך יישלח כאשר התיק הרפואי באפליקציה יעודכן. אציין שבשום מקום לא אמרתי את המילה 'מתפטר' בדיוק כמו שאתם לא אמרתם או רשמתם 'מפוטר'".
- הצדדים המשיכו בתכתובת ביניהם, בה חזרו על טענותיהם, עד ליום 16.12.2021 שבו במענה למייל של המערער השיבה הסמנכ"לית כי "למעשה הסתיימו יחסי עובד ומעביד לאור נטישתך".
- ביום 9.12.2021 הופק למערער אישור מחלה לימים 6-8.12.2021 וביום 14.12.2021 הופק למערער אישור מחלה ליום 9.12.2021 ולימים 13-19.12.2021. ביום 20.12.2021 קיבל המערער בביקור ראשון אצל רופאת משפחה אישור מחלה לימים 20-23.12.2021. עם זאת, למעט האישור בגין שלושת הימים שלאחר יום העבודה האחרון בפועל (6-8.12.2021) שהועבר ביום 14.12.2021, לא העביר המערער למשיבה את אישורי המחלה הנוספים שקיבל והם צוינו לראשונה במכתב בא כוח המערער לבא כוח המשיבה מיום 15.2.2025.
- בית הדין האזורי דחה את התביעות. בית הדין קבע כי המערער "גמר בדעתו לעזוב את העבודה היות שלא היה שבע רצון מהתנהלות הנתבעת כלפיו, עמדה שהביע מפורשות בחודש נובמבר ולאחר הוויכוח בחודש דצמבר. ... [וכי] למעשה, המערער ניתק כל מגע עם הנתבעת ובצדק הסיקה זו כי המערער זנח את עבודתו". בין היתר ביסס בית הדין את קביעתו על התכתבות במייל שבמסגרתה פנה המערער וביקש העתק של חוזה העבודה כאשר המערער לא ידע להסביר מדוע דווקא אז ביקש העתק של החוזה. עוד צוין בפסק הדין כי גרסת המערער לא תואמת את העובדה שבחר שלא להעביר אישורי מחלה הגם שהודיע כי יעשה כן, וכי לא היו בידי המערער אישורי מחלה לימים 10-12.12.2021 בהם לא דיווח על מחלה ואף לא שב לעבודה. במקביל, נדחתה אף התביעה שכנגד.
- במוקד הערעור עומדת טענת המערער לפיה נקל להיווכח מהתכתובת בין בעלי הדין, המשקפת את העובדות כהווייתן, כי המשיבה פיטרה את המערער ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. לגישת המערער בית הדין האזורי התייחס למספר "נקודות פריפריאליות", כמו אי המצאת אישורי מחלה במועד ובקשתו לקבל לידיו את חוזה העבודה, ומהן גזר מסקנה שגויה בדבר התפטרותו, תוך התעלמות מהבהרתו המפורשת של המערער בתכתובת בין הצדדים לפיה לא התפטר מעבודתו. לגישת המשיבה ענייננו בערעור עובדתי של עובד ששם לעצמו מטרה לגרום למעסיקתו לפטרו כפי שעולה מהתנהלותו שהוכחה על פני ציר הזמן.
00הועתק מנבודיון והכרעה
- 0לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ואת כלל חומר התיק באתי לידי מסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בחלקו. להלן אפרט נימוקי.
- מהתכתובת בין הצדדים ומהתנהלותם בסמוך לעזיבת המערער את משרדי החברה, עולה המסקנה כי לכל אחד מהם היה ברור כי לא קיימת תוחלת להמשך העסקת המערער במשיבה וכי אין הוא חפץ בהמשך ההעסקה (המערער, שלעדותו קיבל בעקבות סיום לימודיו הצעות עבודה רבות, כבר התריע כחודש קודם לכן, כעולה ממכתבו מיום 8.12.2021, כי "לא אוכל להמשיך לעבוד כאשר זה היחס שאני מקבל" וחזר וציין טרם עזיבת המשרד כי "אני לא יכול לעבוד תחת התנאים האלה של הצרחות"; המשיבה שהתלוננה על עבודת המערער ומחויבותו בשבועות שקדמו לעזיבתו את המשרדים, אשר שיאה באי התייצבות מלכתחילה לישיבה חשובה והתנהלותו במהלכה). עם זאת, חלף סיום העבודה בהסכמה החל "דו-קרב", שניתן היה להימנע ממנו, באמצעות תכתובת של הטחת האשמות וניסיון לשיפור עמדות לקראת הליך משפטי אפשרי. ענייננו נמנה לפיכך עם "מצבי ביניים בהם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי "לחץ על ההדק" והביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה, גם בנסיבות בהן ברור היה לשני הצדדים כי מערכת יחסי העבודה מוצתה ואינה יכולה עוד להימשך" (ע"ע (ארצי) 24649-10-14 לחיאני - פיינסטון. פסקה 20 [נבו] (10.1.2016). להלן - עניין לחיאני).
- אכן, המערער עזב את משרדי המשיבה בעיצומו של יום עבודה וניתק קשר עם המשיבה למספר ימים ובית הדין האזורי הניח לפיכך כי המשיבה "בצדק הסיקה" כי התפטר. עם זאת, "כלל הוא מימים ימימה שמעשיו של המפוטר או המתפטר הם הקובעים אם במעשה של פיטורים מדובר או התפטרות, ולא הדרך שבה רואה הצד השני את המעשה" (עד"מ (ארצי) 13/07 אסלטי - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ. פסקה 6 [נבו] (29.10.2008). ההדגשה במקור - ר.פ). בענייננו, המערער הדגיש בהזדמנות הראשונה כי "בשום מקום לא אמרתי את המילה 'מתפטר'" וציין כי הוא נעדר עקב מחלה. מנגד, דומה כי המשיבה, שעטה על ההזדמנות, נמנעה מלברר את סיבת ההיעדרות, והודיעה למערער במכתב, שנוסח לאחר שכבר הסתייעה בייעוץ משפטי, יומיים לאחר עזיבת הישיבה, כי "החלטת על דעת עצמך לנטוש את משרתך ללא כל הודעה מוקדמת על כל המשמע מכך" וכעבור כשבוע נוסף, וחרף המצאת אישורי מחלה לחלק מהתקופה, הודיעה המשיבה כי "למעשה הסתיימו יחסי עובד ומעביד לאור נטישתך". משכך, עמדת המערער לפיה המשיבה, מעסיקתו, היא שהביאה לסיומם של יחסי העבודה, וכי, כפי שנטען על ידי באי כוחו בדיון בפנינו, מכתבה מיום 16.12.2021 מהווה "מעשה פיטורים" שנכנסו לתוקף מידי, מקובלת עלי בנסיבות אלה.
- עם זאת, בנסיבות העניין בהן "ברור היה לשני הצדדים כי מערכת יחסי העבודה מוצתה ואינה יכולה עוד להימשך" (עניין לחיאני), כאשר לצד "דו קרב" ההאשמות על האחראי לסיום העבודה מקפידים שני הצדדים שלא ליצור כל "סיכון" של חזרת המערער לעבודה - כך שהמשיבה אינה מציעה למערער לחזור לעבודתו, והמערער אינו דורש לשוב לעבודתו ואף אינו מעלה זאת כאפשרות לכשיחלים - מצאתי כי אין לחייב את המשיבה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין או בתשלום חלף הודעה מוקדמת (השוו: התוצאה בעניין לחיאני; יצחק לובוצקי סיום יחסי עבודה פרק 8 עמ' 5 (מהדורה שישית, 2025)). במידה רבה ענייננו, כמתואר לעיל, בסיום מידי של העבודה בהסכמה, במובן זה שהגם שהצדדים אינם מסכימים על האחראי בהיבט המשפטי ללחיצה על הדק הסיום אך הוסכם על ידם בהיבט המעשי על ניתוק מידי של יחסי העבודה (לעניין "פיטורים מוסכמים" ו"התפטרות מוסכמת" במובנם המקובל, והשונה מענייננו, ראו בין היתר: דב"ע תשן/3-103 אילוז - מדינת ישראל, פד"ע כב 69, 72 (1990)).
- הנה כי כן, המערער זכאי בעקבות פיטוריו, אשר נכנסו לתוקף ביום 16.12.2021, לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי מחלה עבור הימים 16.12.2021 - 14 בגינם הומצאו אישורי מחלה (אין מחלוקת כי עבור שלושת הימים שלאחר סיום העבודה בפועל בגינם הומצאו אישורי מחלה כבר ביום 14.12.2021 שולם שכר). בא כוח המערער אישר בהגינותו במהלך הדיון בפנינו כי שולמו עבור המערער תשלומים להסדר ביטוח פנסיוני מיום עבודתו הראשון וכי המערער זכאי לפיכך להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28% בלבד. עוד ציין כי ממוצע שעות העבודה של המערער עמד על 91 לחודש ובא כוח המשיבה, אף על פי שחלק על הנתון, הסכים בהגינותו כי במידת הצורך ייערכו החישובים בהתאם.
- שכרו החודשי האחרון של המערער עמד אפוא על 9,464 ש"ח וסכום השלמת פיצויי הפיטורים (28%) בגין 27 חודשי עבודה מסתכם ב - 5,962 ש"ח. יוער כי בדיון בפנינו נטען על ידי המשיבה כי יש לערוך חישוב יחסי לפי שתי תקופות העסקה אך טענה כאמור לא עלתה בכתב ההגנה, ומכל מקום לא מצאתי כי ענייננו ב"שינוי מהותי" בהסכם ההעסקה המחייב עריכת חישוב כאמור (ראו: ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן (ברמץ) - נגריית שירן בע"מ. פסקה 19 וההפניות שם [נבו] (18.3.2013)) אלא בהעלאת שכר ואחריות של עובד שקודם עם סיום לימודיו. כמו כן על המשיבה לשלם למערער דמי מחלה בסכום, המחושב לפי חלקיות המשרה כאמור, של 1,248 ש"ח. לסכומים אלה תתווסף ריבית כחוק מיום סיום העבודה (16.12.2021) ועד לתשלום בפועל.
- סוף דבר - לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל בחלקו. המשיבה תשלם למערער בתוך 30 ימים מהיום הפרש פיצויי פיטורים ודמי מחלה כאמור בסעיף 14 לעיל. משהערעור נדחה בעיקרו, אך נתקבל בגין שני רכיבים ממשפט העבודה המגן, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
השופט דורי ספיבק