ומן הכלל אל הפרט
- כעת נותר לבחון מה הוכח על ידי התובעת באשר לחבותו של הנתבע שאין מחלוקת שהוא דירקטור ובעל מניות בשרשור בנתבעות. עיקר העדות לעניין זה היא של בעל התובעת שהעיד כך:
"עו"ד שדה: ...שאלה פשוטה שאתה דיברת על נוכלים וגנבים ושקרנים אתה התכוונת לעמנואל דיין ביניהם?
העד, מר יע. גרוסד: ברור עמנואל דיין ולוזון.
עו"ד שדה: עמנואל דיין ולוזון.
העד, מר יע. גרוסד: כן הם עבדו עליי בעיניים שאני בן-אדם מאוד נחמד ורציתי לעודד אותם באו אצלי הביתה אכלו אצלי כמה פעמים כל הזמן משכו ומשכו.
עו"ד שדה: בעצם מה הם עשו הם הוליכו אותך שולל זה מה שאמרת חד וחלק.
העד, מר יע. גרוסד: כן אה כי אנחנו נביא את פיליפ סטארק ואנחנו נביא את זה ונעשה גם מלון למעלה.
עו"ד שדה: הראו לך שיש כסף בצרפת בלי סוף ובסופו של דבר שום כסף לא הגיע.
העד, מר יע. גרוסד: אבל כשיש כסף כדי להשקיע בנכס ולעשות אותו נכס יפה"
(עמוד 156 שורות 34-24 לפרוטוקול מיום 21.5.2024).
וכן:
"העד, מר יע. גרוסד: כי הם הזמינו אותי בצרפת דיברת מקודם על הקשר הצרפתי הזמינו אותי בצרפת הראו לי את נראה לי איזה ערב אחד הם הזמינו אותי מסעדה שקוראים לה (לא ברור) שזה קשור לרשת הם הראו לי שיש להם הרבה הון עצמי שזה חברה גדולה 64 מסעדות, הון עצמי של 20 מיליון או משהו כזה יורו כן כדי לתת לי הרגשה שאני לא הולך לחתום עם אנשים שאין להם ראש.
עו"ד גרסון: הבנתי ומה הייתה ההתרשמות שלך?
העד, מר יע. גרוסד: שלכאורה יש לו כסף.
עו"ד גרסון: או-קיי וזאת הסיבה שחתמת איתם?
העד, מר יע. גרוסד: אחת מהסיבות שאתה חותם עם דייר אתה קודם כל רוצה לדעת שהנכס שלך יהיה מוחזק כמו שצריך ודבר שני שישלמו את השכירות בזמן" (עמוד 129 שורות 22-12, שם).
- מעדותו של בעל התובעת, עדות שמצאתי אותה מהימנה לחלוטין, עולה שבעל התובעת אכן נתן אמון מלא בנתבע שתיאר בפניו את יכולתו, הזמין אותו למסעדה בצרפת, שבה תיאר את קשריו לרשת מסעדות מצליחה בצרפת וכן את הונו, הכול כדי לשכנע שהעסקה תצא לפועל. אולם השאלה המשפטית היא האם התנהלות שכזו של אורגן החברה עולה כדי עוולה נזיקית או חוסר תום לב סובייקטיבי. לטעמי עוולה של רשלנות, תרמית או גזל לא הוכחה לי וגם לא חוסר תום לב סובייקטיבי.
- כאשר מנתחים את התהליך כולו נראה שהכוונות של הנתבע לא היו זדוניות והוא אכן התכוון לממש את החזון של מסעדה ומלון, אולם אלה נתקלו בקרקע המציאות ובחוסר יכולת לממש את החזון. לא השתכנעתי ולא הובאו בפני ראיות לפיהן ההתנהלות שלו לכל אורך הדרך הייתה בנוכלות ומתוך מטרה לפגוע בתובעת. עובדה שגם לאחר שהעסקה עלתה על שרטון בשנת 2017 גם התובעת וגם הנתבעים לא ויתרו והמשיכו עד סוף 2020 בניסיון לממש את החזון ואפילו לא עמדו על המועד של 6 חודשים לתחילת השיפוץ ואף נתנו הנחה בתקופת הקורונה. לפיכך, בשלב של חתימת ההסכם והפרתו איני מוצאת שהורם נטל ההוכחה להוכיח אחריות אישית של הנתבע.
- יחד עם זאת, לטעמי, התנהלות הנתבע לאחר מכתב הביטול בינואר 2021, כאשר כבר היה ברור שאין ביכולת הנתבעות להרים את הפרויקט אליו התחייבו, ואין להן את הכסף לשלם אף את דמי השכירות ולקיים את ההסכם, הייתה התנהלות חסרת תום לב. לאחר מכתב הביטול פנתה חברת הבת, בה המנהל והרוח החיה הוא הנתבע, לבית המשפט בניסיון לעצור את התובעת מלפעול להקטנת נזקיה ולנסות לייצר סוף סוף תזרים הכנסות כראוי לנכס כה מיוחד, כפי שתיאר עידו פורת, מנכ"ל השוכר החדש. ניסיון זה לעצור את התובעת מהתקשרות עם השוכר החדש, אכן לא עלה יפה ובית המשפט לא נתן את צו המניעה שהתבקש. אולם עצם הפנייה לבית המשפט בנסיבות אלה יש בה משום חוסר תום לב כאשר הנתבע ידע שאין ביכולתו לממש את ההסכם, שהוא לא הצליח לממש אותו במשך תקופה כה ארוכה, שהוא צובר חובות דמי שכירות שאין ביכולתו להחזירן, ובכל זאת ניסה לעצור את התובעת מלחתום עם שוכר אחר. התנהלות כזו היא חסרת תום לב ורק יכלה לגרום נזק נוסף לתובעת. רק משום שלא הוצא צו מניעה, ההסכם לא בוטל ולא נמנע מהתובעת לקיים את ההסכם הנמשך עד היום לרווחת הצדדים לו, הרי שלא נגרם נזק שעל הנתבע לפצות בגינו.
- לכן למרות חוסר הנחת מהתנהלות הנתבע בהיבט האחרון שפורט לעיל, איני פוסקת סכום שבו הוא יחויב באופן אישי והתביעה נגדו נדחית. יחד עם זאת, בשל התנהלותו כאמור לא אזכה אותו בהוצאות הליך זה, למרות דחיית התביעה נגדו.
סוף דבר
- התביעה נגד הנתבעות 2-1 מתקבלת. יחד עם זאת, אין מקום לחייב את נתבעת 1 בסכום שייקבע בפסק דין זה, משום שבעניינה הוגשה תביעת חוב בתיק החדל"ת.
- נתבעת 2 מחויבת בסכומים להלן:
בגין הנזק השני (פיצוי מוסכם)- סך של 305,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.