גרסתה זו של הנתבעת לא הוכחה כנדרש (לא הוכח מה הטווח המקובל ועדויות הצדדים לעניין זה לא היו אחידות), מה גם שממילא היא אינה רלבנטית לקביעת שכר התובעת בענייננו אנו.
כעולה מהצעת המחיר הנוגעת לפרויקט צומת שז"ר, וכפי שהדבר אף צוין לעיל, שכר התובעת נעשה לפי 'תעריף נתיבי ישראל', וכך גם הסביר מר פאהום בעדותו עת נשאל על כך ("המחירון של נתיבי ישראל, שזה לא קשור לסכום של הביצוע" (עמ' 11, ש' 21-23; וראו גם עמ' 6, ש' 21 ובעמ' 15, ש' 13). משכך, הדיון בשאלת אומדן ביצוע הפרויקט או שיעור האחוז אותו יש לגזור מאומדן זה, מתייתר.
- אשר להליכים אחרים אליהם הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו בהם עיריית נהריה הגיעה להסכמי פשרה עם נותני שירות כאלה או אחרים, הרי שהם אינם רלבנטיים להליך זה שבפניי, בפרט עת עסקינן בפשרות בהן לא ניתן להתחקות אחר הנסיבות שבעטיין התגבשו ההסכמות כפי שהתגבשו.
סוף דבר
- אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.
הסכומים שנפסקו ישולמו באמצעות ב"כ הצדדים, בתוך 30 יום. היה ולא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ו, 03 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.